ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קיט

קיט

והנך רואה שהחמירה התורה הקדושה כל כך באיסור דחיקת הקץ שלא לצאת חירות מן הגלות טרם הזמן, וכבר נתבאר שבודאי אי אפשר לומר שאין הכתוב מדבר אלא באינם שומרי תורה ומצוות, דאטו ברשיעי עסקינן, ובכלל השבועה הוא גם כן שלא יתפללו יותר מדאי, שזה ודאי אינו אלא בצדיקים גמורים, כמו שנתבאר למעלה. והנה במה שאמר שמואל אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד (ברכות ל"ד ע"ב) כתבו התוספות במסכת שבת דף ס"ג ע"א ד"ה אין, אף על גב דהשתא אין ירושלים ואין בית המקדש, ואלו לימות המשיח יהיה הכל בנוי, צריך לומר דהאי אין בין לאו דוקא, וצריך לומר לפי זה דקאי רק על שינוי הטבעים בטבעו של עולם כמו אור הלבנה כאור החמה וכדומה שינוי הטבעים שלא היה כן מיום שנברא העולם, שעל זה סובבת הפלוגתא אם יהיה כן תיכף בימות המשיח או בזמן מאוחר אחר ימות המשיח, וזולת זה יש הרבה ענינים בין עולם הזה לימות המשיח, וצריך להבין למה פרט דוקא שיעבוד גליות, וכי בית המקדש וירושלים מילתא זוטרתא הוא. ובאמת שהתוספות בתענית ובמגילה נדחקו לתרץ דבכמה מקומות בש"ס משמע דהיכא דאמר לשון אין בין הוא דוקא, ועל כל פנים אף אם ההכרח לומר דכאן לשון אין בין הוא לאו דוקא מכל מקום צריך טעם למה בחר לומר רק פרט זה של שיעבוד גליות.

אמנם בדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה בסנהדרין פרק חלק מצינו ישוב על זה שהאריך שם בעניני ימות המשיח וכתב שאז הוא הזמן שתשיב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל ויהיה אותו המלך גדול מאוד וכו' וזכרו יהיה מלא הגוים יותר מן המלך שלמה וישלימו אתו כל האומות ויעבדוהו כל הארצות לצדקו הגדול ולנפלאותיו שיהא על ידו, וכל מי שיקום עליו, יאבדהו השם יתעלה וימסור אותו בידו וכו' ולא ישתנה שום דבר במציאות ממה שהוא עתה אלא שהמלכות תחזור לישראל, והאריך עוד שם

[והנה הרמב"ם (בפירוש המשנה בסנהדרין פרק חלק) האריך] בענינים נשגבים שיהיו בימות המשיח עד שכתב לבסוף התועלת הגדול שיהיה בימים ההם הוא שננוח משיעבוד מלכיות שהיא מונע אותנו מעשיית המצות כולם וכו' ואין אנו מתאוים ומקוים לימות המשיח לרוב התבואות והעושר וכו', אבל התאוו הנביאים והחסידים לימות המשיח ורבתה תשוקתם אליו למה שיהיה בו מקבוץ הצדיקים והנהגת הטובה והחכמה וצדק המלך ורוב יושרו והפלגת חכמתו וקרבתו אל האלקים וכו' ועשיית כל מצות תורת משה ע"ה בלי עצלה, עכ"ל בקיצור יעיי"ש שהאריך טובא.

ומבואר בדבריו הרבה ענינים נפלאים ונשגבים עד מאוד שיהיה בימות המשיח אלא שהמציאות לא ישתנה, לפי שיטתו של שמואל שאמר אין בין, ולכן פרט רק שיעבוד מלכיות לפי שזהו היסוד העיקרי שעל ידי שננוח משיעבוד מלכיות נוכל לשמור כל המצות כולם. ואך בשביל זה תקותינו לימות המשיח שנוכל אז לשמור כל המצות כולם. ובאמת מוכח כדברי הרמב"ם ז"ל במה שאמרו בש"ס (ברכות י"ז ע"א) גלוי וידוע שרצונינו לעשות רצוניך ומי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות, והרי ששיעבוד מלכיות הוא המעכב הגדול לעשיית רצונו יתברך שמו, כמו היצר הרע. גם במה שאמר הכתוב ועבדתם שם אלהים אחרים פירש רש"י ז"ל ושאר ראשונים דמשנעשו עבדים לעובדיהם הוי כעבודה זרה, וכל שכן שכן הוא במלכות המינות. והרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות מאמר חקור דין כתב דלכן מלך נכנס לדין תחלה שעל פי רוב כל הציבור נמשכין במעשיהם אחר מעשה המלך, ולכן חשב בפרטיות שיעבוד מלכיות שהוא העיקר בקיום כל התורה כולה.

ואם כן ישראל שומרי תורה ומצות בפרט צדיקים גמורים אם דוחקין את הקץ למהר החירות משיעבוד מלכיות להקים מלכות של תורה מזכין בזה את כל ישראל בקיום התורה והמצות שתלוי בשיעבוד מלכיות וגם מצילין אותן מעבודה זרה שעל ידי שמשועבדין למלכות עכו"ם הוי כעובדי עבודה זרה, ולכאורה למה אין היתר לעבור עבירה זו של דחיקת הקץ בשביל זכות הרבים כזה של כל ישראל בקיום כל התורה כולה. ועל כרחך שהחמירה התורה הקדושה בעבירה זו של דחיקת הקץ שאינה נדחה מפני שום זכותים שבעולם שאין לנו להתחכם על גזירת הבורא יתברך שמו שאמר אני משעבדן ואני גואלם, הוא יתברך שמו ואין זולתו.

ואם כן האיך יעלה על הדעת שיהיה היתר להשתתף בעבירה זו של דחיקת הקץ ליקח חבל באותה השררה שלפני הזמן, על סמך דמיונות לעשות איזה תיקונים בדת בין המינים שמחריבין הדת. כתבתי זה לרווחא דמילתא, אבל בלאו הכי כבר נתבאר שאין שום היתר בזה, וגם עיקר הענין שאומרים שעושים תיקונים, נהפוך הוא, שאין בזה אלא חורבן גדול, שיש בזה החזקת ידי המינים במעשיהם באופן נשגב.