ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קיח

קיח

הנה כתבתי כל זה יען שהאמת הוא כן, אבל לדינא בנידן דידן אין נפקא מינה, כי אף לו יהא כדבריהם שעושים תיקונים, אבל כיון שכבר נתבאר שבלקיחת חבל בתוך אותה השררה של מלכות המינות טרם זמן הגאולה בחוקים ומשפטים כאלה יש בזה כמה וכמה איסורים נוראים, שכל אחד ואחד מהם הוא ביהרג ואל יעבור, האיך אפשר להתיר זה אפילו עבור תיקונים גדולים, יהיה איך שיהיה.

הלא אף חכמינו ז"ל בתקנתם שבודאי שבכל תקנתם יש תיקונים גדולים, מכל מקום אין בהם לעקור דבר מן התורה לבטל שום איסור שהוא בקום ועשה, זולת בשב ואל תעשה, ואפילו למיגדר מילתא כמו אליהו בהר הכרמל שעל ידי עבירה זו של שחוטי חוץ החזיר את כל ישראל בתשובה, ואף על פי כן מקשי בגמרא (סנהדרין פט:) האיך סמכו עליה ועבדי שחוטי חוץ, ותירץ היכא דמוחזק שאני, דאך בשביל דמוחזק בנבואה שרי, לא זולת. ובתוספות שם כתבו הטעם שצריך לזה דוקא נביא כדי שיהיה בטוח על ידי הנבואה שיחזרו ישראל למוטב על ידי זה. והרמב"ם פרק ט' מהלכות יסודי התורה הלכה ג' העתיק הדין סתם, שההיתר בזה הוא על ידי נביא ולא כתב הטעם. ועל כל פנים בלי נבואה אין מציאות לדין זה להתיר איזה איסור אף לצורך שעה, ואם כן עכשיו שבטלה נבואה אין אפשרות להיתר זה.

אבל גם בעת שהיה הנבואה לא היה מציאות להתיר אלא אחד משאר איסורין חוץ מעבודה זרה שאפילו כל הנביאים שבעולם לא יכלו להתיר אף לפי שעה, כמבואר ברמב"ם (פרק ט' מהלכות יסודי התורה), ואם כן בשררה זו שיש בה עבודה זרה ומינות, גם עיקר הממשלה שלפני הזמן שהוא ביהרג ואל יעבור שהוא על כן בשביל שהוא מינות וכפירה והוא חמור הרבה יותר מעבודה זרה בלבד בודאי שכל הנביאים שבעולם אין בכחם להתיר זה אפילו בשביל להחזיר כל ישראל בתשובה.