ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן צג

צג

ולכאורה דברי הרמב"ן והריטב"א מוכרחין כמו שכתבתי דהלא כתיב בפירוש בקרא קמא אשר אתם יורשים אותם דזה קאי על ארץ ישראל, ואולי סובר הרמב"ם דכיון שכתב גם בחוץ לארץ אחר שכבשו איזה מקום צריך לבער כל העבודה זרה שבתוכה, לכן אפשר לפרש לשון הקרא דאתם יורשים אותם גם על חוץ לארץ, וזה הוי חובת הגוף שאינו תלוי בקדושת המקום אלא יען שהוא ברשות ישראל, ויותר נראה שדעתו לפי מה שאיתא בספרי פרשת ראה בפיסקא ס' אשר אתם יורשים אותם שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים ויירשו אתכם, ופירש שם בזרע אברהם דקשה ליה למה ליה למכתב אשר אתם יורשים אותם, אלא לומר כמו שאתם יורשים אותם כך אם תעשו כמעשיהם יבואו אחרים ויירשו אתכם. ולפי זה יש לומר דעת הרמב"ם מדעת הספרי דאותו הלשון שבקרא קמא אשר אתם יורשים אותם לא בא אלא לדרשא שהעונש עבודה זרה יותר בארץ ישראל שיבואו אחרים ויירשו אותם, אבל לדינא לא בא שם לחלק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, ולכן הוצרך לומר עוד בקרא אחרינא ואבדתם את שמם מן המקום ההוא שהוא מיותר לרבות על החומר שיש יותר בארץ ישראל גם לדינא שצריך לרדוף אחריהם. והרמב"ן והריטב"א סברי דכיון דגם בקרא דאבד תאבדון כתיב אשר אתם יורשים אותם דקאי על הקרא קמא דכתב בארץ אשר נתן ה' וגו' לך לרשתה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ועל כרחך דקאי רק על החומר שבארץ ישראל גם לדינא. והנה לא מצינו לזה פלוגתא לדינא בין הרמב"ם להרמב"ן והריטב"א אלא פליגי בפירוש דקראי וגמרא וכולי עלמא מודי דבארץ ישראל חמור יותר, ואף אסור לכבוש מקום בארץ ישראל טרם שמבערין העבודה זרה משם כמו שאמרו על זה בגמרא גידוע עבודה זרה קודמין לכיבוש, כי חמור מאד שיהיה עבודה זרה ברשות ישראל במקום הקודש.