ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן צב

צב

ולכאורה מיושב בזה היטב לשון הש"ס קידושין דף ל"ז ע"א דתנו רבנן אלה החקים, יכול כל המצות לא יהיו נוהגים אלא בארץ, תלמוד לומר כל הימים וגו', אי כל הימים יכול יהא נוהגים בין בארץ בין בחוץ לארץ, תלמוד לומר בארץ, אחר שריבה הכתוב ומיעט צא ולמד ממה שאמור בענין אבד תאבדון וגו', מה עבודה זרה מיוחדת שהוא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, אף כל שהוא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ. וכתב על זה הריטב"א: הקשה רבינו הגדול הרמב"ן זצ"ל הא עבודה זרה שהיא חובת הגוף דהיינו שלא לעבוד עבודה זרה לא כתיב בהאי ענינא כלל ואין הכתוב מדבר אלא לעוקר עבודה זרה לומר שאנו חייבין לשרש אחריה, והאי ודאי אינו אלא בארץ כדכתיב קרא בהדיא אשר אתם יורשים אותם, אבל בחוץ לארץ אין אנו חייבין לעקר ולשרש אחריה. ותירץ הוא ז"ל דאפשר שאנו למדין ממה שאמר בענין לא תעשון כן שיש בכלל זה איסור במות שבחוץ לארץ, ועיי"ש שהאריך. וכתב המקנה שהריטב"א נדחק מאד ולדעתו לא קשה מידי דיש בקרא הזה שתי מצות כמבואר בגמרא עבודה זרה דף מ"ה דהיינו לעקור עבודה זרה משרשו וזה בארץ ישראל והשנית אזהרה לשרוף אותה, וזה נקרא חובת הגוף, וילפינן מחובת הקרקע על ארץ ישראל ומחובת הגוף על חוץ לארץ, ועיי"ש.

ואני תמה למה הוצרך המקנה לבקש באותו קרא מצוה השניה של שריפת עבודה זרה שזה אף בחוץ לארץ, הלא מבואר ברמב"ם שכל הקרא של אבד תאבדון קאי גם על חוץ לארץ, ומה שחמור יותר בארץ ישראל זה למדין מקרא אחריתא שבשם שסיים מן המקום ההוא, ובגמרא אמרו דבר הלמד מענינו של קרא דאבד תאבדון קאי גם על חוץ לארץ שמוטל על כל איש ישראל לבטל העבודה זרה הנמצא ברשותו בכל מקום שהוא, אם כן חובת הגוף הוא לא בשביל קדושת המקום. ולפי זה אין התחלה לקושיית הרמב"ן והריטב"א. וצריך לומר שהם חולקין על הרמב"ם ז"ל שדעתו דקרא דאבד תאבדון קאי גם על חוץ לארץ, אלא הם סברי כמ"ש בזה דכיון שגם באותו הקרא קמא דאבד תאבדון כתוב שם אשר אתם יורשים אותם על כרחך דקאי הכל רק על ארץ ישראל, ולכן הוכרחו לדחוק בזה, ואף שבודאי כולי עלמא מודי דגם עבודה זרה שבחוץ לארץ ברשות ישראל החיוב לאבדה ולשרפה כמו שמצינו כמה פעמים בש"ס דלשריפה עומד, יוכל להיות דלמדין זה מקראי אחרינא דישנן כמה אזהרות בתורה הקדושה בענין זה כמו שאביא להלן מדברי רש"י ז"ל, ובגמרא עבודה זרה דף מ"ג יליף דין ביעור עבודה זרה מהעגל דכתיב ואת חטאתכם וגו' ואשרוף אותו וגו', ואף דלענין מפרר ומטיל לים איכא מאן דאמר שאין ראיה משם דלא נתכוין בזה אלא לבודקן כסוטות, אבל על מה ששרפו לא שייך טעם זה והוי שפיר לימוד גמור, ומעשה העגל היה בחוץ לארץ, ולמדין משם גם על העבודה זרה שבחוץ לארץ לאבדה ולשרפה, אבל הקרא דאבד תאבדון סברי דקאי כולו על החומרא שיש יותר בארץ ישראל.