ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קכג

קכג

ובגמרא נדרים ד' ס"ב ע"א תניא לאהבה את ה' וגו' שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם וכו' אלא למד מאהבה וכו' ארב"צ אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם אל תעשם עטרה להתגדר בם ואל תעשם קורדם להיות עודר בו וק"ו ומה בלשאצר שלא נשתמש אלא בכלי קודש שנעשו כלי חול נעקר מן העולם המשתמש בכתרה של תורה על אחת כמה וכמה. וברייתא זו היא מהספרי פ' עקב פסקא מ"ח. וקשה לכאורה ממה שאמרו לעולם יעסוק אדם בתו"מ אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ופי' שם בזרע אברהם על הספרי דמה שאמרו יעסוק בתורה ומצות שלא לשמה קאי על שלא לשמה שבא ע"מ לק"פ מאהבת השכר ויראת העונש מהקב"ה, דאף שגם זה נקא שלא לשמה שאינו בשביל רצונו ית"ש בלבד אלא לתועלת עצמו, אבל מ"מ לא גרע כ"כ כו שלא לשמה גמור, אל תעשם עטרה או קורדם בשביל פרנסתו וכדומה שהוא תועלת טבעי וגשמי ע"י בני אדם שעליהם נאמר המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם. וע"ז אמר הק"ו מבלשאצר זח"ד בקצת ביאור.

הנה כי כן יש לפרש לדעת האומרים שמה שאמרו בגמרא לעולם יעסוק אדום בתו"מ שלא לשמה קאי רק על אהבת השכר ויראת העונש מהקב'ה לא זולת. וכן נראה באמת דעת הרמב"ם בפ"י מה' תשובה שבהל' ד' שם הביא הדין שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאיה עשיר וכו' בשביל שכר בעוה"ב וכו' תלמוד לומר לאהבה וכו'. ושוב בהל' ה' כתב כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורעניות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה, ואמר חכמים לעולם יעסוק אדם בתו"מ אפילו שלא לשמהשמתוך שלא לשמה בא לשמה והרי דבמה שהתחיל לבאר מה הוא שלא לשמה שסיים ע"ז מה שאמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה לא הביא אלא אותה הבבא שהוא עוסק מאהבת השכר ויראת העונש מהקב"ה והשמיט שם אותה הבבא של הלומד בשביל שיהיה עשיר וכדומה שאין זה בכלל שלא לשמה שאמרו חכמים כמו שכתב בפ"ג מה' ת"ת הל' י' כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם והאריך בזה. וכעין זה הם דברי הרמב"ן פ' אחרי ודברי הריטב"א ביומא ד' ע"ג, ולפי דבריהם יתכן שפיר תירוצו של הזרע אברהם על הספרי, גם לפי דברי התוס' פסחים ד' נ' וסוטה ד' כתב עדיין יש לתרץ הברייתא יעיי"ש ודוק. אבל לפי דברי התוס' ברכות ד' י"ז ותענית ד' ז' שכתבו גם על הלומד כדי שיכבדוהו שהוא בכלל אותה המימרא דיעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה וכו' זהו לכאורה סתירה מהברייתא שבספרי ובגמ' נדרים ואינו מתורץ בתירוצו של הזרע אברהם. שוב ראיתי בפי' החיד"א על הס' חסידים סי' רפ"ט דפוס הישן שהבין גם מדעת הרמב"ם כדעת אותן המקומות בתוס' דבשביל שיכבדוהו אינו בכלל מ"ש נוח לו שלא נברא, וכן נראה גם מדברי הלח"מ פ"ג מה' ת"ת, וצ"ע דלכאורה לא נראה כן בפ"י מה' תשובה כאשר כתבתי לעיל.

ובגמרא כתובות ד' ס"ז ע"א בנקדימון בן גוריון שאמרו איבע"א לכבודו הוא דעבד כתב שם המהרש"א להאי תירוצא משמע דאפילו הוי עביד כדבעי למיעבד כיון שלא עשה כן משום מצוה אלא לכבודו הוי ליהשלא לשמה ונענש עליה, ואין להקשות הא אמרינן גבי צדקה אפילו שלא לשמה וכו' די"ל האי שלא לשמה לכבוד הוא גרע טפי כמו שמחלקין התוס' בפסחים אהא דאמרינן לעולם יעסוק אדם בתורה אילו שלא לשמה ובעלמא אמרינן טוב לו שלא נברא יעיי"ש. הנה המהרש"א הראה מקום לתוס' פסחים שלדבריהם שם אפשר לתרץ הגמ' דכתובות ד' ס"ז גם הברייתא שבגמ' נדרים ד' ס"ב, אבל לפי דברי התוס' בברכות ובתענית אינו מתורץ לא הגמ' דכתובות ולא הגמ' דנדרים יעיי"ש ודו"ק.

גם בנדרים דף ס"ב כתב המהרש"א דשלא לשמה הגמורים שאמרו אל תעשם עטרה וכו' ואל תעשים קורדום וכו' אשר עליהם נאמר בשמעתין המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ובעלמא אמרינן בהו נוח לו שלא נברא משנברא כמ"ש התוס' שם. הנה החליט בזה המהרש"א שדעת התוס' שאם לומד להנאתו כמו קורדום לחפור בו הוא בכלל מה שאמרו נוח לו שלא נברא וכן הוא פשטות דברי הש"ס בנדרים שאמרו ע"ז נעקר מן העולם, אמנם בג' מקומות ברכות דף י"ז ע"א ד"ה העשה ובתענית דף ז' ע"א ד"ה וכל ובנזיר דף כ"ג ע"ב ד"ה שמתוך כתבו התוס' בפי' דמה שאמרו נוח לו שלא נברא לא אמרו אלא על הלומד לקנטר שלימודו בעבירה אבל אם ומד לתועלת אחר כגון בשביל שיכבדוהו וכדומה הוא בכלל מ"ש שילמוד אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, הן אמת שבתוס' סוטה דף כ"ב ע"ב ד"ה לעולם כתבו שלא אמרו לעולם יעסוק בתורה אפילו שלא לשמה אלא כשהלימוד הוא מיראת העונש ומאהבת השכר כמו שאמרו במצותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו ונמצא לפי דבריהם שם אם הלימוד והמצות המה עבור תועלת מבני אדם כגון על מנת שיכבדווה או עושה קרדום לחפור בה שזה ודאי גרע הרבה יותר הוא בכלל מה שאמרו נוח לו שלא נברא כמ"ש המהרש"א בנדרים לחלק בזה. ובאמת חילוק גדול בדבר שהיכא שהוא מיראת העונש או בשביל קבלת פרס מן השמים הוי עכ"פ בזה אמונה בהשי"ת שהוא אחד מי"ג עיקרים להאמין שהקב"ה מעניש ומשלם שכר והתוה"ק האריכה בזה הרבה להודיע עונשין ותשלום שכר על העבירות והמצות, משא"כ כשעושה עבור תועלת מבני אדם שזה ודא מגונה מאוד, וא"כ מ"ש המהרש"א כן בשם התוס' י"ל שכיוון לדברי התוס' בסוטה. גם בפסחים דף נ' אין לשון התוס' מבורר כ"כ ואפשר לפרשו בתרי גווני יעיי"ש ודו"ק. אמנם אינו מובן מה שסתם המהרש"א כן מדעת התוס' ולא העיר מאומה שברוב המקומות אין כן דעת התוס' כמו שהבאתי לעיל מב' מקומות דגם על מנת שיכבדוהו וכדומה אינו בכלל מה שאמרו נוח לו שלא נברא. ועכ"פ היא סתירה בדברי התוס' וצ"ע ליישבם. והמהרש"ל ביש"ש בהקדמתו על מס' ב"ק כתב דלכן מוצאים כ"פ בדברי התוס' שדבריהם סתרו זו את זו בסיבה שבמקום אחד היא דברי ר"ת ובמקום השני הוא דברי ר"י וריב"א ויתר החולקים כי היו הרבה בעלי התוס' שכאו"א הגיע להוראה יעיי"ש. ועכ"פ אין לנו בזה הלכה ברורה מדברי התוס'.

ובזוה"ק פרשת בראשית דף כ"ה חשב בין ה' מינים דערב רב אותן העושין מצות דבונין בתי כנסיות ובתי מדרשות ווש?? בהון ס"ת ועטרה על רישיה ולא לשמא דה' אלא למעבד לון שם הה"ד ונעשה לנו שם. והרח"ו ז"ל בהקדמתו על שער ההקדמות אחר שהעתיק דברי הזוה"ק האלו סיים שעל הכת הזאת אמרו בגמ' כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם יעיי"ש, ומבואר בזה דעת הרח"ו ז"ל שלאו דוקא על הלימוד לקנטר אמרו כן בגמרא אלא גם על הלומד כדי לקנות שם שיכבדוהו וכדומה, וזה אינו כדעת התוס' בג' מקומות שהבאתי אלא כדעת התוס' במס' סוטה. ובס' חסידים יש בזה דברים מופלאים אלא לפי שיש שינוי גדול בין הנוסחאות שבדפוס הישן לדפוס החדש ממש מהיפך אל ההיפך ואיני יודע איזו נוסחא אמיתית, ע"כ לא אוכל לדבר מזה. ויש עוד אירוכת דברים שונים בענין זה, גם יש הרבה סתירות בש"ס בזה.