ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קו
קו
והנה באבני נזר סי' תנ"ד אחר שהביא שיש חיוב לעלות העיר בזה דא"כ ח"ו עוברין כל ישראל במ"ע גדולה כזאת השקולה ככל המצות וחלילה לנו לעשות גדולי ישראל טועין או מזידין ח"ו, וע"כ בא לעשות חדשות במצוה זו שאין המצוה בישיבת ארץ ישראל אלא אם מתפרנס מהכנסה שבשם לא מהנשלח מחוצה לארץ ויסוד דבריו המה מחמת הקושיא בדין עבד שברח לארץ ישראל שצריך רבו לשחררו, ואף למוכרו שם בארץ ישראל או להשתעבד בו שם אינו רשאי, וטעמא בעי דרחמנא אמר לא תסגיר עבד אל אדוניו לחוצה לארץ אבל אם רוצה לשעבד בו בארץ ישראל למה לא, וע"כ המציא דכיון דכל זמן שהעבד ברשות רבו צריך רבו לפרנסו וכשמתפרנס מרבו הנשלח לו מחוצה לארץ אינו מקיים מצות ישוב ארץ ישראל כי עיקר מות ישוב ארץ ישראל הוא בשביל שאינו תחת שום שר כמו בחוצה לארץ אלא תחת הקב"ה בעצמו, וא"כ אם מתפרנס ממה שנשלח לו מחוצה לארץ עדיין הוא מתפרנס ממה שבא מתחת השר ולא הוי זה ישיבת ארץ ישראל, וא"כ אם אינו משחרר העבד ומשעבד בו הוא מתפרנס מהבא מרבו מחוצה לארץ, ולכן אף אם הוא בארץ ישראל אינו מקיים ישוב ארץ ישראל. וכתב בזה דאף שהפירות שאוכל שמה הוא אינו מהשפעות השר מ"מ צריך שגם המעות הקונה בהם את הפירות לא יהיו מהשפעת השר ואינו מקיים מצות ישוב ארץ ישראל באופן אחר. ובזה רצה לתרץ טעם כל הגדולים שלא נסעו לארץ ישראל בשביל שהיו צריכים להמעות הבא מחוצה לארץ ואינם מקיימים המצוה אף בהיותם בארץ ישראל ושוב חזר בו שיש קצת מצוה אף במקבל המעות מחוצה לארץ אלא שאינו עיקר המצוה.
והנה עיקר יסודו מהקושיא הנ"ל בעבד וכן כתב אחר כך באבני נזר סי' תנ"ז שחילא דידיה מהך קושיא שהיא פלא למה לא יהיה רשאי להשתעבד עמו בארץ ישראל וזה תימה שהרי קושיא זו תירצו הרא"ש בפרק השולח והטור סי' רס"ז והוא גם בתוס' גיטין ד' מ"ד שהטעם הוא דחיישינן שמא ישדלנו בדברים שיצא אחריו לחוצה לארץ א"כ כיון שמבואר בדברי הראשונים תי' אחר על קושיא זו א"כ נסתר היסוד ונפל הבנין, והאיך אפשר להמציא דינים חדשים מתי' אחר נגד דברי הראשונים ז"ל. ומדטרחו הרבה ראשונים בקושיא זו וכולם מתנבאים בסגנון אחד שהטעם הוא שמא ישדלנו שהוא כעין גזירה ולא כתבו הטעם שבמה שמשעבדו וצריך לפרנסו מבטלו ממצות ישוב ארץ ישראל אף כשיושב שם ואינו משדלו כלום ש"מ דלא ס"ל הכי ואין הדין כן. ואף שלפלפול אפשר לומר כמה תירוצים אף שאין זכר למו בדברי הראשונים אבל לדינא אין לנו אלא דברי הראשונים ז"ל.
וחוץ לזה אף אלו היה זה קושיא חדשה שלא נמצא עליה שום תירוץ לא נוכל להמציא מחמת קושיא דינים חדשים במצוה דאורייתא מה שאין זכר למו בש"ס ובראשונים כמ"ש הרא"ש במו"ק בשביל קושיא לא יסתור דין דשערי תירוצים לא ננעלו ולא דרשינן טעמא דקרא לחדש דין ע"י הטעם אף בטעמים המבוארים בגמ' ומכש"כ בטעמים שמחדשין מעצמינו, ומי יוכל לידע טעמו של יוצר בראשית להגיד שטעם המצוה של ישוב הארץ תלוי רק באכילת המזונות שמה.
וזה ודאי מצינו כ"פ בקראי ובדברי חכז"ל שטעם מצות ישוב הארץ הוא בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו כמו שהארכתי לעיל, והכל תלוי בקיום התורה והמצות שמה, אבל שיהיה תלוי מצות ישוב הארץ אם אוכלין מפריה זה לא מצינו בשום מקום. והטור או"ח סי' ר"ח כתב על מה שאומרים בברכת על המחיה ונאכל מפריה ונשבע מטובה שאין לאומרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בארץ. וכבר הבאתי מ"ש הב"ח ליישב זה. ואם נימא דעיקר המצוה של ישוב ארץ ישראל תלוי בזה אם אוכלין רק מפירות ארץ ישראל ולא מחוצה לארץ אין בזה שום קושיא במה שאומרין ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי עיקר המצוה תלוי בזה, אבל ודאי שזה אינו, אלא המצוה הוא לקיים שם מצותיה ולעסוק בתורה ועבודת השי"ת במקום הקודש ואותן שעוסקין שם במסחר ובעבודה גשמית הוא רק בשביל הכרח הפרנסה, לא מטעם אחר.