ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן עד

עד

שוב התבוננתי בלשון השלה"ק בשער האותיות אות ק' קדושה שמדבר שם במצות התלויות בארץ וז"ל כל הנוסע לארץ הקדושה נוסע בשביל לקדש עצמו ולקיים המצות אשר שמה כענין שאמרו רז"ל בפ"ק דסוטה מפני מה נתאוה מרע"ה ליכנס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה הוא צריך אלא לקיים מצות התלויות בארץ, והענין כי ראוי לאדם להביא עצמו לידי חיוב מצוה כדי לקיימנה, ואעפ"י שאינו מחויב יביא עצמו לידי חיוב, ומי שאינו עושה כן לפעמים נענש בעת שהדין שלמעלה מתוח כדאיתא בפ' התכלת וכו' יעיי"ש. ומלשון זה נראה לכאורה שמדמה נסיעה לארץ ישראל למה שאמרו בפ' התכלת בקניית טלית וכתב שזהו הטעם של הנוסעים לארץ ישראל, וזה חידוש דאף דוודאי הענין בעצמו אמת דהרוצים להתקדש משתוקקים לעבוד השי"ת במקום הקודש ולקיים מצות התלויות בארץ שבא לידם, אבל לדמות זה שיוכל להיות לפעמים עונש בזה אם אינו מביא עצמו לידי חיוב כמו שאמרו בפ' התכלת בקניית טלית, זה לא שמענו, חדא דנראה דגם דעת השו"ע כדעת הסוברים שלא אמרו זה אלא במצות ציצית מדכתב הטעם בשביל שיש בו זכירת כל המצות ואף שכתבתי לעיל שאפשר לדחות שלכן כתב טעם זה בשבילשקאי על מה שאמר צריך ללובשן כל היום ואין זה בשאר מצות, אבל עכ"פ כיון שכתב שיש בלבישת ציצית טעם על מה שצריך ללובשן בשביל שיש בו זכירת כל המצות שאין טעם זה בשאר מצות וא"כ אי אפשר ללמוד שאר מצות ממצות ציצית. ומה שאמרו בגמרא דענשינן על עשה בעידן ריתחא על מה שלא הביא עצמו לידי חיוב, זה אמרו במצות ציצית, ומנ"ל למילף שאר מצות מיניה, כיון דעכ"פ יש חילוק. וגם אפילו אי ילפינן שאר מצות מהתם אין ראיה משם לדלג על הערים ובפרט דרך ימים ונהרות שהוא מארבעה שצריכין להודות, ור"ז היה מסכן בנפשו לעבור דרך ימים בלא מברא מרוב השתוקקות כמ"ש בזה. אבל וודאי מי שאינו עושה כן א"א לחשוב שיש בזה איזה עונש ח"ו. וכבר הבאתי דהרבה גדולים וקדושים שנסעו לארץ ישראל בהשתוקקות מרובה ואעפי"כ לא קנו קרקע להביא עצמם לידי חיוב לקט שכחה ופיאה ושאר מצות שיש בעבודת קרקע, וע"כ דסברי שא"צ להדר אחר זה ולהביא עצמו לידי חיוב כמ"ש השלה"ק בעצמו והבאתיו לעיל, ומכש"כ לדלג על הערים דרך ימים ונהרות.

והשלה"ק עצמו בסוף אות ק' ששם קבע לדבר מקדושת המקום והאריך טובא בזה ומקבץ כל המימרות המדברים משבח עליה לארץ ישראל בטעמים ובנימוקים שם לא הזכיר מאומה שיש לחוש לעונש ח"ו אם אינו מביא עצמו לידי חיוב כמו שאמרו בפ' התכלת אלא כתב שם טעמים אחרים. גם הביא שם דברי הרמב"ן שיש מ"ע דאורייתא להתיישב בארץ ישראל ואף שיתבאר להלן שאינו סובר עיקר להלכה כדברי הרמב"ן ז"ל אלא הביאו לרווחא דמילתא, אבל עכ"פ הביאו לחוש לדבריו, ובכאן השמיט טעמו של הרמב"ן, גם טעמים אחרים שהאריך בהם, וכתב טעם שאינו מוכרח כמ"ש.

ונראה שאין כוונתו ז"ל לדמותו לגמרי למה שאמרו בפ' התכלת שיש עונש לפעמים, אלא הוא כעין שכתבו התוס' בפסחים ד' קי"ג ע"ב ד"ה ואין, לחד תירוצא דהוי בכלל מנודה לשמים אם אינו קונה טלית להביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן במשה שהיה תאב ליכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצות התלויות בה. והנה זה ודאי שבמשה א"א לומר שהיה חשש עונש אילו לא היה לו אז אותו הרצון ליכנס לארץ ישראל שהרי הקב"ה אמר לו בפירוש שלא יכנס והוי זה רצון הבורא ב"ה, אלא שהוא הפציר בתפלה, והאיך למדו מזה על ציצית שיש עונש או הוי בכלל מנודין לשמים. וצ"ל הכוונה שהתוס' לא כתבו זה אלא על עיקר הרעיון לדמותו למשה להסיבר הענין שלא תימא שיש סברא שכיון שהתוה"ק פטרה אותו אין זה מדה טובה להביא עצמו לידי חיוב כי דייך במה שחייבה התוה"ק ואין לנו להתחכם להוסיף חיובים בתוה"ק מה שלא חייבה התוה"ק, ולזה הביא הדמיון ממשה שיות רמזה מצינו שם שהיה תאב משה לקיים מצות התלויות בארץ אף היכא שהקב"ה אמר לו בפי' שלא יקיים מ"מ עדיין היה מתאמץ בדבר מרוב חשקו להביא עצמו לידי חיוב אלמא דמדה טובה היא לישראל להיות תאבין ומשתוקקין למצות אף היכא שלא נתחייבו. ועי"ז נוכל להבין שבמצות ציצית שיש עוד טעם אחר וגם יוכל לקנות במקומו חמור יותר שיוכל להיות לפעמים גם עונש ח"ו. ועד"ז י"ל גם בדברי השל"ה הק' שאין כוונתו לדמות לגמרי נסיעת ארץ ישראל לקניית טלית אלא הביא משם ראיה על עיקר הרעיון שראוי לאדם להיות חמדת המצות בלבו אף אם לא נתחייב מדין תוה"ק, שאם אין לו חמדה זו יוכל לפעמים לבוא לידי עונש כמו בקניית טלית. ואף שאין נסיעה לארץ ישראל דומה להתם לענין העונש, אבל כיון שרואין שחמדת המצות להביא עצמו לידי חיוב הוא דבר חביב לכן הרוצים להתקדש עצמם לקיים מצות התלויות בארץ גדולה החמדה שבלבבם עד שגם מדלגים על הערים ומקצפים על הגבעות בשביל קדושת המצות אבל אין כוונתו ז"ל להטיל איזה חיוב מטעם זה על תושבי חוצה לארץ. וכבר נתבאר דעת השו"ע ורוב הפוסקים שאין חיוב כלל בכה"ג. ודעת השלה"ק בענין ארץ ישראל יתבאר יותר להלן.