ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן ע
ע
ודברי המק"ח בזה לא אוכל להבין שכתב בריש ה' פסח בדיני בדיקה וביטול לתרץ לדעת האומרים שבחמץ שארץ ישראל אינו עובר על בל יראה ואין חיוב כלל מה"ת לבדוק אחר החמץ למה אמרו בגמ' מדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה משמע דבלא ביטל חייב מדאורייתא בבדיקה. ותי' דהם מפרשים דאם היה הפי' בתשביתו דקרא שריפה דווקא היה הבדיקה חיוב כדי לקיים המ"ע שמחויב לחזור אחר קיום מ"ע כדאמרינן בחולין פ' שלוח הקן ד' קל"ט יכול יחזיר בהרים וגבעות כדי שימצא קן תלמוד לומר כי יקרא וכו' ומוכח דבסתם מצוה מחויב לחזור אחריהם כדי לקיימה. וכבר העיר הגאון מהרש"ם בהגהותיו לס' ארחות חיים ה' פסח סי' תל"א שהרי מבואר ברש"י ז"ל דהתם הוי ס"ד משום דכתיב ב' פעמים שלח תשלח וא"כ מוכח להיפך דבשאר מצות אין שום הו"א שיצטרך לרדוף אחריה אם אינה לפניו.
ולפענ"ד ביותר תמיה מה שנראה מדבריו שיש בזה חיוב דאורייתא שהרי מתרץ בזה לשון הגמ' שאמרו מדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה, דהנה מה שאמרו במנחות דף מ"א ע"א ענשיתי אעשה מה שלא הביא עצמו לידי חיוב אין זה אלא בדיני שמים כמ"ש שם התוס' שאינו חייב לקנות טלית ואלו היה עשה גמור אף בי"ד שלמטה היו כופין כמו שהוא בשו"ע סי' י"ז אלא בדיני שמים יוכל להיות עונש ח"ו. גם לא דמי לגמרי למה שאמרו פטור מדיני אדם וחייב בידי שמים דהתם בידי שמים יש עונש לעולם אף שלא בעידן ריתחא מדאמר סתם חייב בדיני שמים, אבל כאן לא אמר אלא בעידן ריתחא אבל שלא בעידן ריתחא אף בידי שמים אין עונש ע"ז.
ומה שהביא המהרש"א ע"ז מהך דאמרינן בכמה דברים חייב בדיני שמים ופטור בדיני אדם לא בא אלא להביא ראיה משם דדין שמים חמיר טפי מדיני אדם אבל לא דמי לגמרי להתם דחייב לעולם בדיני שמים וכמ"ש המהרש"א תיכף אח"כ וז"ל בעידן ריתחא בעלמא היה לצדיקים להגין על דורם בתפלתן ובמצותן וע"כ יש להם להרבות במצות כדי לזכות את דורן בכך ולא טצדקי למיפטר נפשיה ממצות וע"כ ראוי לצדיקים כמותם ליענש על כך עכ"ל. ומדבריו משמע שאין זה אלא בצדיקים.
ובגמרא ברכות ד' ס"ג ע"א המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית ביום צרה צר כחך ואמרו אח"כ אפילו במצוה אחת. וברש"י שם במשלי כ"ד על אותו הקרא ביום צרה צר כחך פי' מלאכי השרת לא יהיו מאמצין כחך יעיי"ש כי בעת צרה שניתן רשות למשחית אינו מבחין וצריך אימוץ כח ממלאכי השרת והמרפה עצמו במצוה אין לו אותו הכח, ופי' המהרש"א שם בברכות המרפה גם שלומד ומקיימה אם הוא בריפוי ובדרך ארעי קאמר, וזה פשוט דאם אינו מקיים המצוה נמצא עובר עליה והוי עבריינא ולא שייך לומר לשון המרפה אלא העובר, וכן בזה שאינו מביא עצמו לידי חיוב אף שאינו מחויב בזה כלל ואינו עובר עליה מ"מ בזה שלא הביא עצמו לידי חיוב הוי עכ"פ רפיון למצוה ובעידן ריתחא שהוא עת צרה אין לו כח ויוכל לבוא ח"ו לידי עונש. אבל לפי דינו של בי"ד שלמטה כיון שאינו בכלל העשה אינו מחויב כלל.