ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן ל

ל

ואפילו לדעת הרמב"ן ז"ל שהטעם הוא בשביל השרי מעלה ששייך זה גם בזמן הזה, מכל מקום אין הכרח שיש בזה מצות עשה דאורייתא, דוודאי אין זה עובד עבודה זרה כמשמעו, שהרי כמה דורות הקדמונים קדושי עליונים אף התנאים ואמוראים גם הרבה נביאים היו בגלות תחת ממשלת עבודה זרה והשרים שלהם, הכי היו כולם ח"ו עובדי עבודה זרה, אלא שצריך לומר שהוא בחינה עמוקה באיזה מדה ידועה שנקרא כן. וכמה ענינים מצינו כהאי גוונא בש"ס, אף במה שאין בהם מצוה או איסורא דאורייתא, הלא גם בהך איסורא דלאכול ולשתות בסעודת עכו"ם שלמדו בש"ס מקרא מיוחד דוקרא לך שגם משעת קריאה הוי עובד עבודה זרה, מכל מקום כתב הנקודות הכסף (יו"ד סי' קנ"ב סעיף א') דלא הוי אלא איסור דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ומשום איבה שרי, ועל כרחך שאין ראיה ממה שאמרו חכמינו ז"ל בזה לשון עבודה זרה שהוא איסור דאורייתא, דאין הכוונה לדמות לשמץ עבודה זרה גמורה ח"ו, אלא כנזכר לעיל.

ואף להטו"ז שם שהחמיר בסעודת עכו"ם, ונראה מדבריו שסובר דהוי דאורייתא, מכל מקום כתב הטעם בשביל הרחקת בנותיהם ובשביל שלמדוהו מקרא מיוחד דוקרא לך ואכלת מזבחו (שמות לד, טו), ומנא ליה לומר בדירה בלבד בחוצה לארץ שיש בזה איסור דאורייתא. ולדעת הנקודות הכסף שאף בסעודה עם העכו"ם אין בו איסור דאורייתא ומותר משום איבה, מכל שכן שבדירה בלבד בחוץ לארץ אינו אסור מדאורייתא, אף שכתבו הלשון כאלו עובד עבודה זרה לא גרע מסעודתם, ואין מזה שום הכרח לשיטת הרמב"ן שיש מצות עשה דאורייתא בישיבת ארץ ישראל. אלא שהרמב"ן ז"ל לשיטתו שסובר בלאו הכי שיש בזה מצות עשה דאורייתא, מהוכחות שהביא בתחלה מיסתבר ליה לתלות גם זה באותה המצוה כמו שבפירושו על התורה תלה הך דמעלין בזה. ולכן התחיל בזה לומר בלשון 'אומר אני', שלא ייאמר זה בדרך קושיא על הרמב"ם, אלא הוא היה אומר כן לפי שיטתו, ומחזק בזה את דבריו. ועכ"פ אין מזה שום קושיא על שיטת הרמב"ם וסייעתם.