ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן יז
יז
שוב התבוננתי בדברי התוס' (עבודה זרה כא. ד"ה כיבוש) שהביא בשם רש"י שלא היה שם אורים תומים, ובר"ן שם כתב עוד, דמשום הכי קרי ליה כיבוש יחיד, לפי שלא הסכימו סנהדרין בכבושה, אלא דוד כבשה מדעתו. וכן כתב הריטב"א שם בעבודה זרה, שהיתה הסכמת דוד לבדו לכבשה, שלא מדעת סנהדרין. והוא פלא עצום, שהרי היא הלכה פסוקה במשנה ריש סנהדרין בלי שום חולק, שאין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ובגמ' (סנהדרין טז ע"א וע"ב) למדו זה מקרא, וכן היה נוהג דוד בכל מלחמותיו, כמבואר שם בגמ' סנהדרין ובברכות (ג:), ומה זה ועל מה זה במלחמה זו שינה דוד את דרכו בקודש לעשות כמו כן שלא כתורה ושלא כהלכה בלי סנהדרין ובלי אורים ותומים.
וכל הראשונים ז"ל שכתבו הטעם דהוי כיבוש יחיד בשביל שהיה שלא כתורה הביאו כולם המקור לזה, אך מדברי הספרי שכתב דהוי שלא כתורה בשביל שנלמד מקרא שאסור לכבוש מחוצה לארץ טרם שנכבש כל ארץ ישראל ואינו מוזכר שם כלל חטא זה שהיה בלי הסכמת הסנהדרין והאורים ותומים. ומנין להם להוסיף עוד חטאים על דוד מה שלא נזכר בדברי חכמינו ז"ל.
וצריך לומר בשביל שהיה קשה להם האיך אפשר שכל הסנהדרין יטעו בזה בפרט האורים ותומים, ואולי גם מלשון כיבוש יחיד הבינו כן. אבל הגדילו התמיהה בזה, האיך עבר דוד המלך ע"ה על עונות כאלו שמבואר בש"ס שאי אפשר לומר עליו שחטא שהשכינה עמו. וגם אינו מוזכר בשום מקום איזה טעם מה הביאו לידי כך, דזה וודאי אי אפשר לומר שעשה ח"ו בזדון, ואינו מובן מקום הטעות בזה. ובחטא בת שבע ואוריה כתבו חכמינו ז"ל טעמו, גם בחטא דהסתה שמנה ישראל שלא לצורך שמבואר בגמ' שהיה מן השמים, שאמר הקב"ה אני מכשילך בזה. ובמדרשים מבואר עוד יותר שהיו אז עונות בישראל ורצה הקב"ה להענישם בזה, אעפי"כ טרח רמב"ן בפרשת במדבר לבאר מה היה טעותו של דוד בזה, דאף שהיה מן השמים - מכל מקום צריך להבין שורש הטעות שהגיע אליו. ובאור החיים הק' (ריש פרשת תשא) הרבה עוד לתמוה בזה, וכתב דאף אם טעה דוד במה שצוה למנותם, איך קבל דבריו יואב, שהיה לו למאן, כי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ואפילו במצות מלך. ולו יהיה שיואב נעלמה ממנו הלכה ומקרה אחד קרה לדוד ויואב, מה נענה בסנהדרין, יעיי"ש שהאריך לבאר מה היתה הטעות אז בהלכה זו, והרי שצריך לתרץ גם מה שלא מיחו בו הסנהדרין אם עשה שלא כהוגן, שאי אפשר לחשדו שאם היו מוחים בו הסנהדרין לא היה משגיח על דבריהם, שאי אפשר זה אלא במלכי הרשעים, לא בקדוש ישראל כדוד המלך ע"ה שהיו כל מעשיו כולם על פי התורה הק' בלי זיז כלשהו. ובחטא דבת שבע, אף שהיו בזה טעמים כמבואר בגמ', מכל מקום הוכיחו נתן הנביא וקבל תוכחה, כמבואר בקראי. ובמלחמה שהיא סכנה גדולה לישראל אם יוצאין למלחמה שלא כדת, והוא חיוב דאורייתא לשאול קודם בסנהדרין, כמבואר בגמ', האיך לא מיחו בו הסנהדרין והנביאים, דמלבד העבירה שלא שאל בסנהדרין ובאורים ותומים, היו בזה עבירות גדולות כמו שכתב הספרי. ולדעת הרמב"ם ז"ל שהניח מז' אומות עבר בזה גם על מצות עשה דהחרם תחרימם, ולאוין דלא ישבו בארצך ולא תחנם. ולא מצינו בשום מקום איזה טעם כל דהו לסיבת הדברים האלה. ואי אפשר לומר שטעה בכל זה, שהרי מבואר בקרא ובגמ' שהיה דרכו בכל מלחמותיו לשאול בסנהדרין ובאורים ותומים, אלמא דלא טעה בזה. והאיך פתאום במלחמה זו טעה כל כך. והלא עיקר הלכה זו שאסור לצאת למלחמה בלי רשות הסנהדרין למדין מקרא גבי דוד שעשה כן, כמבואר בגמ' (סנהדרין שם), והאיך לא קיים בעצמו אותה ההלכה שנלמד ממנו לקבוע הלכה פסוקה בישראל.
ובגמ' פסחים (קיט:), בסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים, נותנים לאברהם כוס לברך ואומר איני מברך שיצא ממני ישמעאל וכו', ליעקב, אומר איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאסרה עלי וכו', לדוד, אומר אני אברך ולי נאה לברך. שנאמר (תהלים קטז, יג), כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ונתקשו הלא גם לדוד היה חטא דבת שבע ואוריה, ולמה הוא עדיף לברך מיעקב שהיה קודם מתן תורה ולא נצטווה עדיין על איסור שתי אחיות. וניחא להו בשביל שאמרו בגמ' (שבת נו.) שמעיקר הלכה לא חטא דוד מאומה, וכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, לכן אמר לי נאה לברך..ולפי הנ"ל שדוד חטא במלחמה זו הרבה חטאים גדולים שלא מצינו עליהם שום תירוץ, הדרא קושיא לדוכתא, שזה גרע ממה שהיה ביעקב שלא היה אז שום חטא אלא בשביל שעתידה תורה לאוסרן.
ובמדרש רבה ריש ספר ויקרא (סימן ד') כתב וזה לשונו: אז דברת בחזון לחסידיך (תהלים פט, כ) מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ודיבור. הדא הוא דכתיב (שמואל-ב' ז, יז) ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה וגו'. לחסידיך, שנאמר (תהלים פו, ב) שמרה נפשי כי חסיד אני. ותאמר שויתי עזר על גבור, ר' אבא בר כהנא אמר, י"ג מלחמות עשה דוד, ורבנן אמרי י"ח, ולא פליגי, מאן דאמר י"ג - לצרכיהן של ישראל. ומאן דאמר י"ח - חמש לצורך עצמו. הרימותי בחור מעם, זה דוד. שנאמר (תהלים עח, ע), ויבחר בדוד עבדו וגו'. ופירש היפה תואר במה שאמר שויתי עזר על גבור שהכוונה שהודיעו שגבורתו היתה על ידי ה' שהיה בעזרו והוא יהיה לעולם. וזה אמרוֹ הרימותי בחור מעם, שכן יהיה מרומם אותו לעולם, עי"ש.
והנה חשב כאן כל המלחמות שעשה דוד, וגם אותה המלחמה של ארם צובה הוא בחשבון הי"ג מלחמות כמבואר במפורש וכן הוא סתימת הלשון במדרש שבא לחשבון כמה מלחמות עשה, ועל כולם דרש אותו הפסוק שויתי עזר על גבור, שבעזר אלקי היה גבור במלחמה. ודרש כל הפסוק הזה לשבחיו של דוד, כמו שהתחיל לומר שנדבר עמו בדיבור ובחזון וכו'. ואם היתה אותה המלחמה בעבירה כ"כ שלא כתורה ושלא כהלכה, האיך היה אז ה' עמו, ואין זה שבח לדוד. ועל כל פנים הוה ליה להוציא אותה המלחמה מן הכלל, ולא לעשות חשבון מכל מלחמותיו להגיד בכולן לשבחו.