דברי יואל מכתבים חלק ב/על משמר החינוך והישיבות/מכתב יג

<< על משמר החינוך והישיבות מכתב יב • דברי יואל מכתבים חלק ב • על משמר החינוך והישיבות מכתב יד >>

תודה להרבנים וראשי העדה בעיר טשיקאקא

ב"ה,

מועדי ה' הנועדים אל ה' ה"ה הרבנים הגאונים המפורסמים, ראשי העדה בעיר טשיקאקא המצויינים ומסויימים, יזכו להרחיב דגל הקדושה ולגור באהלה של תורה עולמים, ברוב ברכה והצלחה על מי מנוחות בלילות ובימים, עדי נזכה במהרה לשמוח בשמחת עולי רגלים שלש פעמים, שנה בשנה בנחת ובנעימים, אתה ה' לעולם תשמרם, וכצנה רצון תעטרם.

אחדשת"ה באה"ר כמשפט ליקרי הערך כמותכם, אביע לכם רב תודה ות"ח על אשר טרחתם בשבילי כ"כ ועמדתם לימיני בעת היותי שמה בשליחות של מצוה, ישלם ה' פעלכם ותהא משכורתכם כפולה מעם ה' אלוקי ישראל אשר העיר את רוחכם הטובה ליתן לב לדברי, וכשאני לעצמי מה אני, ובעו"ה גם יד ימיני, יד כהה, והנני גר בארץ נכריה, גולה אחר גולה, מביתי מקום תורה אשר תלי"ת זכיתי שם להעמיד אלפי תלמידים גדולי תורה ויראה והמשכתי בעבודה זו יותר מארבעים שנה בהרחבת גבול התלמידים בבית המדרש הגדול מלא וגדוש, והי' שם בגבולי הרבה מחזיקי תורה ויראה שעמדו לימיני ויכולתי לבצע זממי בענינים כאלה הנודע בין החיים, ועד הנה עזרוני רחמיו ית"ש תחת אשר אהב את אבותי הקדושים זלה"ה נ"ע.

אבל בעו"ה כאשר נגזרה הגזירה ר"ל אשר מצאוני, והצרות הנוראות ר"ל אשר אפפוני, ובחמלת ה' עלינו, אשר נמלטנו אנשים מועטים וברכים כושלות בלי כח ואומץ וניטל כבוד מבית חיינו, וכאשר זכיתי, בעזר צור ישועתי, לבוא לאה"ק אמרתי אל לבי מה לך נרדם, לערב אל תנח ידך להחזיק במצוה זו של חיזוק ידים הרפות, להעמיד תלמידים העוסקים בתורה ויראה, כאשר הורגלתי בזה מאז ומקדם, ויותר החיוב עצום בזה כעת בזמן האפל והחושך של חבלי משיח הנוראים ר"ל, ומוטל עלינו להתחזק יותר ולהציל מה דאפשר, והתחלתי במצוה זו ונמשכו אלי אלה הצאן הנמלטים, ותלי"ת בהתחלה ראיתי סימן טוב בתלמידים, שבעזהי"ת גדלו והצליחו וגם עשו פרי, אבל רבים הדופקים על פתחי בית מדרשינו ולא נוכל לקבלם מקוצר המשיג, כי לא השיגה ידינו, וכשל כח הסבל להחזיק גם זה שהתחלתי, כי בעוה"ר אבדנו הבע"ב המחזיקי תורה האמיתים ולא כימים הראשונים הימים האלה, כי עכשיו התלמידים, שכולים וגלמודים, ר"ל, ואין להם שום קרוב או גואל, ומוטל כל מחסורם על הישיבה גם להשיאם ולהביאם לאיזה תכלית, והלב כואב לדחות רוב התלמידים שלא לקבלם לעת כזאת, אבל מאמר החכם מה שהרצון חושק, אפס היכולת עושק, גם אפס מקום לדירה ולינה וכדומה, אשר לכל זה גורם מיעוט היכולת, והרבה ספסלי עומדים להתוסף בבית המדרש אלו הי' בכחינו להמשיך בעבודה זו הלאה כמו שהתחלנו. ואפשר זה כוונת אומרם ז"ל, המתחיל במצוה אומרים לו גמור, שהיא תימה למה לא אמר בקיצור, המתחיל במצוה יגמור, ומהו הלשון אומרים לו ומי אמר לו להתחיל, ואם הכוונה שמוטל על אחרים לומר לו שיגמור, הנה כל המצות המה כן אף טרם ההתחלה שכל ישראל ערבים זע"ז ומוטל על כאו"א לזרז את חבירו למצות, ולמה פרט זה דייקא על הגמר. אך לפעמים אדם מתחיל במצוה ולא יוכל לגומרה מאפס היכולת, ולזה מוטל על אחרים שיאמרו לו לגמור, ולא דברו חכז"ל במי שנאה דורש ואינו נאה מקיים ואין פיו ולבו שווין, א"ו אם יאמרו לו גמור יתנו לב לדבר ויסייעו לו שיוכל לבוא לידי גמר, ולא יניחו אותו בלבדו באופן שלא יוכל לגמור ח"ו.

והנה כאשר אנכי הנני צריך לאותו דבר שמוטל עלי לגמור מה שהתחלתי, כן מעכת"ה נ"י עשיתם התחלה טובה לעמו דלימיני בעת היותי שמה אבל לא הספיק הזמן לבוא לידי איזה גמר, אף כי טרחתם הרבה אבל למעשה לא נעשה אלא התחלה מועטת מאוד, ובאתם ג"כ לידי מדה זו שאמרו עלי' חכז"ל המתחיל במצוה אומרים לו גמור.

ואפשר לומר עוד הכוונה במאמר חז"ל הנ"ל, שטרם שמתחילין במצוה הכל יודעין גודל החיוב שכל ישראל ערבים זב"ז, ומוטל על כאו"א להגיד לחבירו על דבר קיום המצות, ובכגון דא אין צריך לאודועי, אך המתחיל במצוה שזה יש לו חזקה טובא שבוודאי יעשה כן להלאה ויבוא לידי גמר, היה עולה על הדעת שאין מהצורך עוד לשום התעוררות מאחרים כי גדולה חזקה, אבל באמת דברי תורה צריכין חיזוק רב והתעוררות מרובה מכאו"א, וכך דרכה של תורה שהכל בא בצער גדול ובטירחות מרובות, ולכן אמרו לרבותא שאף המתחיל במצוה אומרים לו גמור ואין לישב בטח על סמך זה שכיון שהתחיל בוודאי יגמור, כי עדיין צריכין חיזוק ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ואומרים לו גמור ועונין עליו דברים הרבה עד שבא לידי גמר.

ואין מהצורך להאריך יותר לפני חכמים ונבונים כמותכם, ואקוה שבוודאי תתנו לב לעשות בכל היכולת להביא לידי גמר טוב את אשר התחלתם וחשבתם לעשות בכל אופן ואופן לחיזוק התורה, וחפץ ה' בידכם יצליח שיעלה ויבוא לסיוע שיש בו ממש באופן שתכלו לומר גם אלי גמור את אשר התחלת לעשות.

והשי"ת יעזרינו בימים האלה אשר האיר לנו אורה, בנר מצוה ואור תורה, כן ירחם עלינו חיש מהר להוציאנו מאפילו לאורה, ונזכה לראות במהרה, בישועת כל ישראל ושמחתן כאו"נ ולו"נ ידידכם הדושתה"ר באה"ר.

הק' יואל טייטלבוים