דברי יואל מכתבים חלק א/מלחמת ה'/מכתב ה

<< מלחמת ה' מכתב ד • דברי יואל מכתבים חלק א • מלחמת ה' מכתב ו >>

עוד בענין הנ"ל

בע"ה, כ"ד אלול יום א' דסליחות, התרצ"ב לפ"ג, פה על הספינה,

כאשר זכיתי ת"ל להיות בירושלים עיה"ק תובב"א ולחבב אה"ק, שאלוני רבים וכן שלמים ע"ד הרב קוק העומד בראש להרחיב גבול הציונים והמזרחים הטמאים והמטמאים ר"ל אש רלדאבון לבינו הן המה האריכו קיצינו והשרישו שורש פורה ראש ולענה של המינות והכפירה ר"ל באה"ק, וזה איזה שנים אשר ראיתי מכתבם של כבוד ידידיי הרב הגה"צ האבדק"ק סאטמאר ז"ל ולהבחל"ח הרב הגה"צ האבדק"ק קאשויא שליט"א ועוד משאר גאונים וצדיקים שבמדינות אחרות שחרצו עליו משפטו שאסור ליקח הוראה מפיו, וחלילה להתחבר עמו, ומקצתם של מכתבים אלו כבר נדפסו, גם אנכי בעניי כתבתי אז בזה באריכות כאשר הי' למראה עיני חיבורי עצבים שלו המלאים מינות וכפירה ר"ל, וממש בוטה כמדקירות חרב בדברים חדים על ה' ועל משיחו, ועל זה דוה לב המאמין בהשי"ת ובתורתו הקדושה באופן נורא, אבל עוד גרע מזה מעשיו הרעים אשר ממשיך לב העם ובני ציון היקרים לרשת המזרחים ובתי ספריהם אשר הן המה המחריבים יסודות אה"ק ומטילים ארס בילדי בני ישראל לחנכם בדרכי המינות ולסור מעיקרי ויסודי דתוה"ק, ואין להאריך בהם כי כבר נודע אשר מיסוד מים הרעים מקורם, ומיום שניתנה תורה לישראל לא היה יסוד מינות כאלה אשר הדיחו אלפים נפשות מישראל לכפור בה' ובתורתו הקדושה, ולא יסתפק בזה לב אמת, אשר העומד בצידם להרחיב גבולם גרע מהם.

ומבואר בגמ' (ברכות דף כ"ט) גבי שמואל הקטן שתיקן ברכת המינים לשנה אחרת שכחה ולא העלוהו, והקשו אמאי לא העלוהו, האמר ר' יהודא אמר רב טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו, בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא, שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה, וניחוש דילמא הדר בי' ומסיק דשאני שמואל הקטן דאתחיל בה, ומבואר בזה דאילו לא אתחיל בה הי' מעלין אותו אף שהי' צדיק גמור ומיוחד בדורו והוא בעצמו תקנה, ומזה נוכל להתבונן החומר שהחמירו חכז"ל בחששא דמינות דהתם לא נשמע מפיו שום שבח על המינים אלא שתיקה ששתק מלקללם, ואיכא למיתלי בטעות ושכחה וכמבואר בלשון הש"ס חיישינן שמא מין הוא, הרי שאינו אלא חשש דחשו לשמא, ואעפי"כ לא הוי אמרינן להעמידו על חזקתו שלא לסלקו מחמת ספק בעלמא, הגם דכללא הוא בכה"ת כולה דאף בסתם בני אדם כל מה שאפשר לדונו לכף זכות מעמידין אותו על חזקת כשרות וק"ו צדיק דמעיקרא כשמואל הקטן, ולסלק אדם באמצע התפלה ברבים מחמת חשדא דמינות ר"ל אין לך ביוש ברבים גדול מזה, וכבר אמרו חכז"ל (ב"מ נ"ט ע"א) מוטב שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, ועכ"ז אמרו חכז"ל לסלקו ולהלבין פני צדיק גמור ברבים מחמת ספק שיש בשתיקה זו, וצ"ל דלחומר ענין מינות ר"ל אשר הוא כנגד כה"ת כולה, ושאני מינות דמשכא לכן החמירו בזה טפי אף בספק כדרך שלא מצינו כן בכל התורה כולה, והגם כי במה שהיו מניחים אותו לגמור תפלה זו ולא יהי' צורך לסלקו ברבים באמצע התפלה אינו נראה לכאורה חשש קלקול של מינות, כיון שכל נוסח התפלה מתוקנת ומסודרת מאנשי כנה"ג, וא"א לשנות בה דבר, וא"כ לא יוכל להכניס באמצע התפלה דברי מינות, ואין החשש אלא שלא יצאו רבים ידי חובתן בתפלה זו אם הוא מין, וזה אינו אלא חשש דרבנן כי כל נוסח התפלה הוא מדרבנן.

וצ"ל שהוא ע"ד שכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ו מה' יסודי התורה ה"ה) הטעם שאמרו ס"ת שכתבו מין ישרף שהוא בשביל שלא להניח שם למינים, ומובן הדבר שבמה שמניחים להם שם אפשר לימשך אבתרייהו ח"ו, ולכן חשו גם בחשש מינות שאם יניחו לו לגמור התפלה ימשכו אחריו ג"כ אח"כ ויקבלו ממנו דברי מינות ח"ו, עכ"פ אנו רואים החומרא שהחמירו חכז"ל בזה דמי ששותק מלקלל את המינים אף שאפשר לדונו גם לכף זכות מ"מ לא יועילו לו צדקותיו ומסלקין אותו ברבים למען לא ימשכו אחריו בית ישראל, וק"ו במי שמשבח ומרומם אותם וממשיך רבים מהעם אחר דעת המינים המפורסמים ר"ל שחלילה להתחבר עמו ולשמוע הוראה מפיו לא דבר ולא חצי דבר.

ובעו"ה הן רבים עתה הנמשכין אחריו ונגררים אבתרי', אבל אף אם יתקבצו כל הרוחות שבעולם לא יוכלו לזוז אות אחת מתוה"ק ומה שהוא ברור מדברי חכז"ל והפוסקים, ובאמת הרבה יותר ממה שכתבתי כאן יש בזה בדברי ש"ס ופוסקים, אך בעו"ה בעיקבא דמשיחא הנסיונות מרובים המסמים את העינים והרבה סיבות בזה המטעים לב העם שא"א לפורטם, ומצורף לזה נסיון העוני המעברת על דעת קונו כמ"ש חכז"ל, אבל האיש הנלבב יעמוד באמונתו ויציל נפשו מדרך המביא לבאר שחת ר"ל, והי' כל הנשאר בציון ובירושלים אותו אשר לא כרעו לבעל המינות והכפירה ר"ל, השי"ת יהי' בעזרם ויצילם מכל הקמים עליהם, ויחזקם ויאמצם כי יתן את רוחו בהם, בשובו את שבותם לעיניהם, לראות בשמחתן של כל ישראל אחיהם.

א"ד הכו"ח המצפה לרחמי שמים, להתהלך לפני ה' בארצות החיים, להאיר עינים בתורת אלקים חיים, ונזכה במהרה לראות בשמחת ציון וירושלים.

הק' יואל טייטלבוים