דברי יואל מכתבים חלק א/מלחמת ה'/מכתב ד

<< מלחמת ה' מכתב ג • דברי יואל מכתבים חלק א • מלחמת ה' מכתב ה >>

מכתב אודות הרב הראשי הידוע

ב"ה,

קול נהי נשמע בציון צעקת בני ישראל היראים וחרדים בעיר ה' שמה והביד"צ שבירושלים עיה"ק ת"ו ובראשם הרב הגאון הצדיק זקן וקנה חכמה כקש"ת מוה"ר יוסף חיים זאננענפעלד שליט"א האבדק"ק, מבקשים אותנו להיות להם לעזרה בצרה, ותעל זעקתם את פני ה' איך המחבלים כרמים כרם ה' צבאות המה המעמידים צלם בהיכל ה' ונספחו על בית יעקב לספחת ולבהרת, אשר כמהו לא נהיתה צרעת ממארת, לצודד נפשות להשקותם מים הרעים המאררים הוא המינות והכפירה ר"ל עד שבעוה"ר נתקיים בהם היו צרי' לראש, איש צר ואייב לדתוה"ק ולעיקרי האמונה, (בה' ובתורתו הקדושה), דרך קשתו כאויב, להפר ברית עולם הנקוב בשם אברהם יצחק קוק, הוא הגבר אשר החזיק והרחיב בארה"ק גבול הטומאה, ר"ל, היא העדה הרעה המכניס עצמם בשם ציונים, אשר הן המה בעתים הללו האבני נגף לבית ישראל ומחריבים ארה"ק וכל הארצות בכלל האומרים ערו ערו עד היסוד בה הוא קיום תוה"ק והאמונה המסורה לנו, שהיא היסוד לקיום כל ישראל בכלל ובפרט, ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה בעזות מצה וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה, תסמר שערות אנוש ותצילנה שתי אזני כל שומע, והנה ארסו ארס ברזל להיות בוטח כמדקרות הרב להסית ולהדיח פרחי שושנה, והרבה מדבריו המדאיבים לב כל מאמין בה' מועתקים בקונטרס קול גדול הנדפס בירושלים ובמכתבו של כבוד הרב הגאון המפורסם האבדק"ק סאטמאר שליט"א אבל כאשר הי' לנגדי החיבורי עצבים שלו ראיתי כי עוד הרבה יותר ממה שהעתיקו הם נמצאים בחיבוריו, מלאים על כל גדותיו, דברי מינות וכפירה, מאוד נורא, וילאה לב כל מאמין בה' להעתיק רוב דברי טומאה כאלו, אוי לעינים שכך רואות, השי"ת ירחם במהרה, וינקום נקמתו ונקמת עמו בנ"י ברוח סער וגבורה.

והנה אך למותר להאריך בהלכה זו שהוראתו אסורה, כי אף מי שאינו מאמין וכופר אלא שמחלל ה' ומחטיא את הרבים בשאר עבירות אסור לשמוע הוראה מפיו ובשו"ע סי' רמ"ג סעיף ג' דת"ח המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבציבור, והביא ע"ז בברכי יוסף שם דכל ת"ח שיש בידו חילול ה' אסור לשמוע ממנו דברי תורה ולסמוך על הוראתו יעיי"ש בשיו"ב, וע"ע בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' ק"א דאף דאיתא בירושלמי זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו מ"מ אם החטיא את הרבים הוי כירבעם בן נבט ופשיטא דמורידין אותו מגדולתו יעיי"ש. ובמינים ואפיקורסים כבר כתב החת"ס בהו"מ סי' קס"ב דכיון שאסור לקרב אל פתח ביתו וכל באיה לא ישובון ולא ישיגון אורחות חיים מכש"כ שאסור ליקח תורה מפיו יעיי"ש.

והנה נחזי אנן בגמ' גיטין פ' השולח ד' מ"ה ס"ת שכתבו מין ישרף כתבו עכו"ם יגנז, ובשבת דף קט"ז אמר ר' טרפון שאם יבואו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן א"ר ישמעאל ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, הללו שמטילין איכה וקנאה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים עאכו"כ, ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' יסוה"ת הל' ח' אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבה כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם יעיי"ש.

הנה כ"כ החמירו בס"ת שכתבו מין למחוק את ה' יות רמבכתבו עכו"ם משום שלא להניח שם לאפיקורסים, אף שבס"ת לא העתיק אלא אותיות התורה והאזכרות ולא חידש שם שום דבר מדעתו, ואך בשביל מחשבתו הרע שהוא ממקור מים הרעים אף שאינה ניכרת מתוך מעשיו, החמירו שלא להניח שם לפעולותיו, ומכש"כ שאסור להניח לו שם ושארית, להיות לו איזה התמנות, בהוראה ותורה, שיוכל להיות חותר חתירה לאמשוכי אבתרי', בדעה נפסדה וזרה, מרה כלענה ר"ל.

ויש כת צבועים המחפים על המינים והאפיקורסים באמרם שאין להתקוטט כי גדול השלום, ואם אין שלום אין כלום, כהנה וכהנה דברי הבלים, אבל התנא ר"י מכחישם בלמדו החיוב לאבד כת המינים מהא שציותה התוה"ק למחוק את ה' עבור הטלת השלום כי הן המה המטילים איבה ותחרות, וזה, השלום שבישראל לאבד כח המינים ויהי' אחריתם להכרית.

ובגמרא ברכות דף כ"ט שמעון הפקולי הסדיר י"ח ביבנה אמר ר"ג כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים, עמד שמואל הקטן ותיקנה, לשנה אחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו, והקשו אמאי לא העלוהו והאר"י א"ר טעה בכל הברכות אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא, שאני שמואל הקטן דאיהו תיקנה, וניחוש דלמא הדר בי' ואף צדיק מעיקרא דלמא הדר בי' כו' שאני שמואל הקטן דאתחיל בה. ויש שכתבו שם דמה שאמרו מסלקין אותו בטעה בברכת המינין הכוונה שמסלקין אותו לגמרי שלא יהא עוד ש"ץ לעולם. והמג"א בסי' כ"ו מצדד שאין מסלקין אותו מלהיות עוד ש"ץ בשביל פ"א. וביאר שם במחצית השקל שזה דעת החולקין על רש"י ז"ל שאין הכוונה בש"ס שמסלקין אותו לעולם אלא לפי שעה. ועכ"פ מדכתב המג"א בזה שאין מסלקין אותו בשביל פ"א א"כ נראה דאם אירע לו כן יותר מפ"א כ"ע מודי שמעבירין אותו שלא להיות עוד ש"ץ לעולם, אף בזמנו של המג"א שכ' שם שלא הי' אז מינים מצויים ופלוגתתן בזה סובבין על דברי הש"ס דמיירי בפעם הראשונה כעובדא דשמואל הקטן.

והנה באמת כללא הוא שאין מוציאין שום אדם מחזקת כשרות כל כמה דאפשר לדונו לכף זכות שלא הי' אלא טעות ושגיאה, ואף בטבח שהוציא טריפות מתחת ידו שמבואר בשו"ע יו"ד סי' קי"ט סעיף י"ז שאין לו התנצלות לומר שוגג הייתי מבואר הטעם בתשו' הרשב"א סי' ב'… (חסר המשך המכתב, וחבל על דאבדין).