אגדות מהרי"ט/פסחים/פרק ט
אגדות מהרי"ט – מסכת פסחים – פרק ט
ישראל אומרים ביוםחמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע. א"ר ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.
מבואר דמסקנת הגמרא שהעיקר כדעת חכמי האומות, שהחמה מהלכת בלילה למטה מן הקרקע. והנה המהר"ם אלשקר ז"ל בתשובה (סי' צ"ו) הקשה על שיטת ר"ת במסכת שבת (ל"ה ע"א בד"ה תרי, בא"ד) וז"ל ואומר ר"ת דהתם מיירי בתחילת שקיעה והכא משתשקע מסוף שקיעה אחר שנכנסה חמה בעובי הרקיע עכ"ל. נמצא מדברי התוס' דשתי שקיעות יש, חדא תחלת השקיעה משהחמה מתחלת להכנס בעובי הרקיע, ומתחלת שקיעה זו ועד השקיעה הב' יש ג' מילין ורביע, ואז עדיין יום גמור הוא, והשנית סוף השקיעה, דהיינו אחר שנכנסה כולה בעובי הרקיע, וממנה ועד הלילה אין אלא ג' רבעי מיל. והקשה המהר"ם אלשקר ז"ל על שיטת ר"ת מהא דאיתא בסוגיין שנחלקו חכמי ישראל עם חכמי אומות העולם, דחכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת מתחת לרקיע ובלילה למטה מן הרקיע, ואמר רבי ונראין דבריהם מדברינו, הרי מבואר דמסקנת הגמרא שהעיקר כדעת חכמי האומות, שהחמה מהלכת בלילה למטה מן הקרקע, ואם כן ליכא למימר כשיטת רבינו תם, שהרי יסודו בנוי על דעת חכמי ישראל שהחמה מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע, ולא קיי"ל הכי. ואף החוש מעיד שלא כדברי ר"ת, שהרי יש מקומות שהחמה זורחת שם כל המעת לעת.
שיטת ר"ת על פי מה שכתב בשיטה מקובצת למסכת כתובות (י"ג ע"ב ד"ה מאי קאמר להו) וז"ל: וכן שמעתי משמו של ר"ת שהיה אומר כן על הא דאמרינן בפ' מי שהיה טמא שנחלקו חכמי ישראל עםחכמיאוה"ע וכו' [אם החמה מהלכת בלילה מתחת לקרקע או ממעל לרקיע ואמר רבי נראין דבריהם מדברינו], ואומר ר"ת ז"ל דאע"ג דנצחו חכמי האומות לחכמי ישראל היינו נצחון בטענות, אבל האמת הוא כחכמי ישראל, והיינו דאמרינן בתפלה ובוקע חלוני רקיע וכו' עכ"ד. מבואר מזה דר"ת ס"ל דאף למסקנת הגמרא העיקר הוא כחכמי ישראל, אלא שלא היה להם מה להשיב על טענות חכמי אומה"ע.
לומר טעם הדבר על פי מה דאיתא בזוה"ק פ' ויקרא (דף ט' ע"ב) כי בשעת בריאת העולם ברא הקב"ה ז' רקיעים למעלה, ובכל רקיע ורקיע משמשים כוכבים ומזלות וכו', והנה כל דבר בעולם יש לו שרש למעלה, וכן החמה והלבנה מתנהגת תנועתם ברקיע שלמטה, על פי תנועתם ברקיעים העליונים, והאריך בזה בספר הקדוש מעשי ה' דכל מה שנמצא למטה בעולם העשיה, יש דוגמתה למעלה בעולמות העליונים, שממנה נשפע הכח לדוגמא שלה למטה. ועפ"ז י"ל דמה שאמרו חכמי ישראל כי החמה מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע, כוונתם לחמה שברקיעים העליונים שהיא נכנסת באמת בעובי הרקיע, וע"פ תנועתה למעלה נקבעים זמני היום והלילה למטה. וזהו גם ביאור מה שאומרים בתפלה ובוקע חלוני רקיע, היינו ברקיעים העליונים, ששם החמה מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע.
מובן כי חכמי ישראל ידעו והשיגו דבר זה בקבלה איש מפי איש עד משרע"ה, אשר עלה לשמים וראה זאת עין בעין, ובאמת צדקו דבריהם, דאף שהחמה שברקיע התחתון מהלכת בלילה מתחת לקרקע, לא משגחינן כי אם בתנועת החמה שברקיעים העליונים, אלא שלא השיבו חכמי ישראל לחכמי אוה"ע דבר להוכיח להם כי דבריהם אמת, משום שלא יודו להם אוה"ע בזה, כי לא ניתן להוכיח להם מה שלמעלה. ועוד יתכן שלא רצו לגלות להם דבר מענינים אלו, משום שהילוך החמה והלבנה נוגע לעניני סוד העיבור, ועל כך הם מושבעים ועומדים שלא לגלות את הסוד לאוה"ע, כדאיתא בכתובות (קי"א ע"א) וכתבו התוספות דהיינו סוד העיבור, או שהוא בכלל סתרי תורה שאסור לגלותם לאומות העולם [ואף זה הוא בכלל אותה שבועה לחד לישנא בפירש"י ז"ל שם[. ועל פי זה מבוארים היטב דברי ר"ת ז"ל שהביא בשיטה מקובצת, דבאמת לא טעו חכמי ישראל והצדק אתם, אלא שחכמי האומות ניצחום בטענות, שלא יכלו חכמי ישראל לענות להם על טענותיהם.
זה סרה קושית המהר"ם אלשקר על שיטת רבינו תם, דשפיר אתיא שיטת רבינו תם כדעת חכמי ישראל, שהחמה מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע, שהרי דעת חכמי ישראל עיקר. וגם לא קשה מידי ממה דחזינן שיש מקומות שהחמה נראית ביום ובלילה, שהרי לאו בחמה שברקיע זה קא מיירי חכמי ישראל, אלא בחמה שברקיעים העליונים, שעל פיהם נקבעים זמני היום והלילה, והמזלות שברקיע התחתון הנהגתם על פי שרשם למעלה, וברקיעים העליונים החמה שוקעת בעובי הרקיע, על כן אף ברקיע שלמטה נחשב יום גמור בתחלת השקיעה, עד שתשקע החמה שברקיעים העליונים לתוך עובי הרקיע, והבן.