אגדות מהרי"ט/יבמות/פרק יג
אגדות מהרי"ט – מסכת יבמות – פרק יג
[ק"ט ע"ב] רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים וכו'. וכתבו התוספות אמר ר"י דהיינו היכא שמשיאין אותן להתגייר או שמקבלין אותן מיד, אבל אם הן מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלם וכו'. ובריש פרק במה מדליקין (שבת לא.) שגייר הלל אותו שאמר גיירני על מנת שתשימני כהן גדול, ואותו דעל מנת שתלמדני כל התורה כולה, ואע"פ שלא היו מתאמצין להתגייר, יודע היה הלל בהם שסופם להיות גרים גמורים כמו שעשה לבסוך עכ"ל.
וצ"ל דאף שנכתבו הלכות האלו בגירות, סתמא לא נאמרו אלא על הרוב, ואותן שידע בהם הלל מה יהיה בסופם אינם בכלל זה. אלא שנראה שאין לסמוך על ידיעה זו אלא בזמן הש"ס שידעו כל כך לירד לסוף דעתם של בני אדם, ולא אחר כך, ועל כן לא הביא מזה הרמב"ם ז"ל כלום, ואף שהבית יוסף מביאו, אבל השמיטו בשו"ע ואינו מוזכר במחבר וברמ"א ובטו"ז וש"ך בשום מקום, ונראה בשביל דלא בקיאין עכשיו בזה כמ"ש הרי"ף והרמב"ם במה שאמרו בגמרא שיכול הדיין לומר קים ליה בגויה, והובא בטור וב"י (חו"מ סי' ט"ו) שאין בקיאין עכשיו בזה. ועכ"פ בזמן הש"ס לא היו הלכות אלו שכתבו בגירות כללא ואף על פי כן סתמו דבריהם לכתוב הלכות האלו בסתמא בלי שום חילוק, יען שהרוב הוא כן מה שכתבו טעמו של הענין, ויובנו הדברים שתלוי באותו הטעם, ומצינו ענינים כאלו בש"ס ופוסקים אין מספר ואין להאריך בזה כל כך.
[שם] דאמר ר' חלבו קשים גרים לישראל כספחת. [עי' לעיל בדף מ"ז ע"ב, ד"ה דא"ר חלבו מ"ש בס"ד].