על הגאולה ועל התמורה/נג
נג
וראיתי להביא כאן מאמר נפלא המובא בתנא דבי אליהו, ומתוך ביאור הענין יתברר חומר הענין, ועד כמה החמירה התורה הקדושה שלא לכבוש מקום בארץ ישראל מבלי שיאבדו ויעקרו העבודה זרה מתוכה, ואפילו דיבור בעלמא לומר שאין רוצין באיבודה, הרי הוא כמודה בעבודה זרה, ומכל שכן לומר בפירוש שרוצה בקיומה, כאשר עושין הרשעים ומושלי הציונים.
איתא בתנדב"א (רבה) פרק כ"ט, שיגר משה מהם עשרה נשיאים, ויהושע וכלב עמהם, אמר משה להם, אל תכנסו כמו גנבים, ואם יאמרו לכם למה באתם עלינו, תאמרו להם ליטול פירות באתם וכו', ואם יאמרו לכם שמא להכרית אילנות של עבודה זרה ולקוץ אשרה באתם, תאמרו להם לא וכו'. נכנסו כשלוחין וכו', שמעו מהן אחימן ששי ותלמי ילידי הענק, ויצאו לקראתם, צווח בהן ששי צווחה אחת ונפלו על פניהם ארצה, התחילו הן מנפחין להם באפיהם, ועוד מנשכין להם בפניהם עד שנתיישבה דעתם עליהם, ואחר כך אמרו להם על מה באתם עלינו שמא להכרית אילנות ואשרה של עבודה זרה באתם עלינו וכו', אמרו להם לאו, שיגרום בשלום ולא הרגום וכו', ע"כ הצריך לענינינו.
ולכאורה ראוי להבין, למה הזהירם משה רבינו על כך שלא יאמרו לכרות עבודה זרה באו, וגם פלא שילידי הענק ג"כ לא שאלו אותם על דבר הכיבוש והמלחמה, כי אם שמא להכרית עבודה זרה ואשרה באתם, וכי לא איכפת להו בכיבוש ובמלחמה כלל וכל דאגתם היתה רק עבור כריתת האשרה, אתמהה.
עוד ראוי להבין, דמה נשתנה צווי מרגלים אלו ממרגלים ששלח יהושע, דשם נאמר (יהושע ב', א') וישלח יהושע בן נון וגו' שנים אנשים מרגלים חרש, ודרשו חז"ל במדרש רבה (במדב"ר פט"ז, ס"א) שעשו עצמן כמוכרי קדרות, והיו צווחין הרי קדרות, מי שירצה יבא ויקנה, וכל כך למה, שלא ירגיש בהן אדם. ובמדרש רבה רות (פ"ב, ס"א) תני רבי שמעון בן יוחאי, חרש כמשמעו, אמר להם עשו עצמיכם חרשין ואתם עומדים על רזיהם, ואחר כל זה נתגלה ענינם, ויאמר למלך יריחו וגו', וישלח מלך יריחו אל רחב לאמר הוציאו האנשים וגו' כי לחפור את כל הארץ באו (שם ב'-ג'), ורק בדרך נס ניצולו משם, כמבואר בדברי רז"ל (במדב"ר שם). ולכאורה, הרי אז כבר היה הזמן לכבוש את הארץ, והמרגלים הלכו על פי ה', ולא מצינו שהיה חטא ועונש בשליחות זו, ואף על פי כן היה הצווי שיסתירו את עצמם שלא ירגיש בהן אדם, וכאן במרגלים ששלח משה מבואר מדברי חז"ל דמיד כשאמרו (דברים א', כ"ב) נשלחה אנשים לפנינו, נגזרה הגזירה עליהם שלא יירשוה, כפירש"י ז"ל בריש הפרשה (במדבר י"ג, ב'), והוא ממדרש רבה (במדב"ר פט"ז ס"ז), עכ"פ עדיין לא ה' הזמן לביאת הארץ, ולא היה השליחות במצות השי"ת, ונענשו עליה, ואף על פי כן אמר להם משה שאל יכנסו כגנבים, ואדרבה, צוה אותם ליכנס למקום סכנה ולסמוך על הנס, ומה נשתנה אלו מאלו.