על הגאולה ועל התמורה/כט
כט
והנה הזקנים והסנהדרין ובני עליה שבישראל, אף על פי שהיתה כוונתם לשם שמים ולטובה, מכל מקום נענשו בעונש חמור מאוד, כמבואר בפרשה, לפי שהתחברו עם הערב רב, ובהתגלות הדבור והמעשה לא היה שום הבדל ביניהם, כמו שנאמר (במדבר י"א ד') וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר, שגם הם בכו והתלוננו והתאוו תאוה, וגם הכשרים שבהם אכלו את הבשר למרות ההתראה, כמו שכתב רש"י ז"ל (שם, שם) והספרי (סוף סי' כ"ו) הנ"ל, אף על פי שהיה כוונתם אחרת והבדל רב ביניהם, שהזקנים היה כוונתם לטובה ובכו לשם שמים, ואכלו את הבשר בקדושה לתקן הניצוצות הקדושים.
ואפשר שטעות הסנהדרין היתה, שחשבו יען שכוונתם לטובה לכן אין בזה עון, ועל כן אף על פי שהתרה משה רבינו ע"ה לכללות ישראל על אכילת השליו כי ענוש יענשו בעבורו, אבל הם חשבו שכל זה רק למחשבי הרעה ומבקשי תלונה, מה שאין כן אנחנו שרצונינו וכוונתינו לעבדות השי"ת.
אבל האמת הוא שההתחברות עם הרשעים הרי הוא כעושה כמעשיהם, ואף על פי שכוונתם טובה, וגם אפילו אם אינו עושה כמעשיהם, כמבואר באבות דרבי נתן (פרק ל', ה"ג) רבי עקיבא אומר, כל המדבק בעוברי עבירה אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורעניות כיוצא בהם, וכל המדבק בעושי מצוה אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל שכר כיוצא בהם. וכל ישראל טעו והטעה אותם הס"מ, מפני שראו שגם הסנהדרין והכשרים שבישראל הם בעצה אחת עם הערב רב, ולא ידעו מחשבתם הטובה, ומהם שלא האמינו שכוונתם שונה משל הערב רב, והיה זה מהסתת היצר הרע, שאמר להם גם הכשרים כמותכם וכוונתם שוה, ועל ידי זה טעו והודחו כל ישראל, ונענשו בעונש מר רח"ל.
וזה שאמר משה רבינו ע"ה (במדבר י"א כ"ב) הצאן ובקר ישחט להם, בדרך תפלה אמר כן, כי לא נסתפק משה רבינו ע"ה ח"ו שהיכולת בידו יתברך להספיק להם בדרך נס, ואף גם בדרך מקרה ומלובש בטבע קרוב לנס, כדרך שכתב הרמב"ן ז"ל, אבל משה רבינו ע"ה לא רצה שיהיה בדרך זה, כי אם יהיה בדרך נס מביא חרון אף וקצף רח"ל, כמו שכתב המהר"ל ז"ל שהקב"ה כועס על הרשעים שמטריחין לפניו בנסותם את ה' לעשות להם נסים, ואף בדרך קרובה אל הנס, יש סכנה שיטעו על ידו שהקב"ה מסכים לרשעתם כמ"ש לעיל (סי' כ"ז), ועל כן התפלל שיהיה בדרך הטבע לגמרי ורחוק מן הנס, שלא יוכלו לטעות על ידו, ובדרך הטבע ממש לא ראה אופן איך שיתן להם ויספיק להם. וזהו שכתב רש"י (במדבר י"א כ"ג) בשם המדרש (תוספתא סוטה פ"ו ה"ד) מאחר שמבקשים עלילה לא יספיק להם, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו וכו', דגים וחגבים בקשנו וכו', הריני הולך ומפייסן, ולא רצה משה רבינו ע"ה שיהיה באופן קרוב אל הנס שיש בו סכנה ח"ו כנ"ל. ועל זה אמר לו (במדבר י"א כ"ג) עתה תראה היקרך דברי אם לא, שלא ישמעו לך, ועוד שיאמרו שיד ה' תקצר ח"ו לתת שאלתם בדרך נס, ועל כן מוכרח שאתן להם בדרך זה, ואף שאפשר לבוא לידי טעות על ידו, כדי שלא יאמרו היד ה' תקצר ח"ו.
עכ"פ מבואר בתורה הקדושה מפרשת השליו שנסים הנעשים לרשעים ממשיכים חרון אף גדול על ישראל, כמו שאמר הכתוב (במדבר י"א ל"ג) ואף ה' חרה בהם ויך ה' בעם מכה רבה מאוד רח"ל, וכמו שכתב המהר"ל. ואף לדברי הרמב"ן ז"ל שלא היה השליו בדרך נס, אלא מלובש בטבע, אבל מכל מקום כיון שהיתה קרובה אל הנס, כי הרשעים גרמו לכך על ידי מעשיהם הרעים בנסותם את ה', מרשעים יצא רשע (שמואל א' כ"ד, י"ג) וטעו על ידי זה כל בית ישראל וגרם הרג רב בישראל.