ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קנב

קנב

ואפשר שבשביל זה התחיל הכתוב לומר סתם וכי תשגו ולא אמר שהוא מעיני העדה עד לבסוף לרמז לנו שלא התחיל זה מעיני העדה אלא כבר נכשלו בזה בישראל עד שלבסוף גרמו שגם עיני העדה באו לידי כך, ולכן אמר על זה הלשון והיה שהוא הויה חדשה שאינו רגיל להיות כן אלא עון הדור שחטאו זה גרם לכך. ובודאי שלדינא כל דברי הפרשה הם ענין אחד אלא שכתב בלשון זה לרמז גם על הנזכר לעיל שכן דרך המקראות שמלבד פשוטי המקראות לדינא מרמזין עוד על כמה ענינים.

ומה שכתוב (במדבר ט"ו, כ"ד) הלשון והיה [והיה אם מעיני העדה וגו'] שהוא לשון שמחה, אפשר דכיון דמיירי שטעו כל הסנהדרין ואם מביאים אחר כך קרבן על זה על כרחך שנתוודע להם האמת אחר כך כלשון הרמב"ם ז"ל (פרק י"ב ה"ב מהלכות שגגות) ואחר כך נודע להם שטעו, והנם מודים ומתודים על שגגתם שאין קרבן בלא וידוי.

והנה אמרו חכמינו ז"ל (בתורת כהנים פרשת ויקרא) ובגמרא (הוריות י:) הובא ברש"י ז"ל (ויקרא ד', כ"ב) על הכתוב אשר נשיא יחטא וזה לשונו לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו, קל וחומר במצב כזה שהביא עד כדי כך שהסנהדרין יטעו לעבוד עבודה זרה ואם אף על פי כן נותנין לב אחר כך להודות על האמת ומודים דרבנן היינו שבחייהו, וזה ודאי שמחה גדולה להדור כמו שאמרו חז"ל (שם) אשרי הדור שככה לו, ולכן אמר בלשון והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה שאם עיני העדה במדה כזו להתוודות על השגגה אין זה אלא לשון שמחה אשר בדורינו עכשיו בעונותינו הרבים לא זכינו לשמחה זו.