ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קכז

קכז

והנלפע"ד נכון בזה דעיין ביעיר אוזן מהחיד"א במערכת הכ' אות כ"ג שהביא מהרא"ש והר"ן דאף על גב דאמרינן אין למדין מן הכללות כל היכא דלא אשכחן בהדיא דנפקי מכללא סמכינן עליה ולא אמרו אין למדין אלא היכא דמוכח מילתא במתניתא או בגמרא. ולפי זה יש לומר דמתחלה הביא שפיר ראיה מיהושפט דכיון דאמר הכתוב כל משרתיו רשעים סובר דהוי ודאי כללא דלא אמרו אין למדין מן הכללות כל היכא דלא אשכחן בהדיא דנפקא מכללא, אבל שוב אחר כך כשהביא הקבלה שאמר רב שהעורבים הביאו לאליהו מבי טבחא דאחאב והוכרח לתרץ על פי הדיבור שאני, וכבר כתבתי דלא מיסתבר כלל לומר שבא הדיבור להאכילו נבילות, וכמו שכתבו גם התוספות וסובר על כרחך הפירוש בזה על דרך שכתב הישמח משה פרשת וירא על הכתוב אשר אומר אליך, במה שאמרו בגמרא כל מקום שאתה מוצא הר גבוה בידוע שעבדו שם עבודה זרה, ומביא התוספות בשם הירושלמי דמקשה בית הבחירה האיך, דהא הר המוריה הר גבוה הוא, ומשני על פי נביא שאני. וכתב שם בישמח משה דקשה דהר המוריה הוא בית עולמים ולא יתכן היתר על פי נביא אלא לצורך שעה, וצריך לומר דהדיבור היה שלא נעבד. וכעין זה כתב החתם סופר חלק יו"ד סימן רל"ג בשם מורו הקדוש הרב ר' נתן אדלר זלה"ה דמה שאמר שהיה על פי נביא הפירוש הוא שהנביא העיד להם שלא היה שם בתחלה הר כמבואר במדרש יעיי"ש.

ואם כן יש לומר גם כאן דמה שמסיק על פי הדיבור שאני אין הפירוש שבא הדיבור להתיר לו דבר האסור, אלא שסמך על הדיבור שאף שהוא מבי טבחא דאחאב מכל מקום הוא מהזביחה של גברי דמעלי שמה. והא תינח אם אמרינן בזה אין למדין מן הכללות, ואפשר שהיה גם בבי טבחא דאחאב גברי דמעלי, אבל אם נימא דכללא היא דוקא דכל משרתיו רשעים אין תירוץ לדבר לפי המסקנא דמומר לעבודה זרה אסור לאכול משחיטתו. ולפי זה טובא אשמעינן רב בהך קבלה שהיה מבי טבחא דאחאב דמזה נשמע דאין למדין מהך כללא דכל משרתיו רשעים. ואם כן הרמ"ע שכתב על זה אין למדין מן הכללות שפיר קאמר לפי מסקנת הש"ס, ומה שסיים על זה צא ולמד מדורו של יהויקים וצדקיה יש לומר דאף שאין הענינים שוין לגמרי, מכל מקום יש ללמוד משם רבותא גדולה דנראה מדברי הש"ס שכל הדור לא נמשכו אז אחר המלוכה, וזהו ודאי נגד הרוב שברוב פעמים נמשכין הרבה אחר המלוכה, וצריך לומר דלאו כל הזמנים שוין בזה וכעין זה יש לומר גם בהך כללא דמושל מקשיב. ומעתה תו לא קשה מידי מה דלא מהדר הש"ס במסקנא לתרץ הך ראיה דיהושפט, כי אותה ראיה דיהושפט לא היה אלא בתחילת הסוגיא שלא ידע עדיין מהך קבלה שהביאו לאליהו מבי טבחא דאחאב, ולא היה לו הוכחה לומר בזה אין למדין מן הכללות, אבל אחר כך שהוכרח לומר על פי הדיבור שאני, ועל כרחך שאין למדין מן הכללות, והיה שם גם בבי טבחא דאחאב גברי דמעלי, תו אין ראיה גם מיהושפט, דאפשר דיהושפט אכל משחיטה דהך גברי דמעלי, ומיושב הסוגיא בזה.