ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן פז

פז

ומעתה היעלה על הדעת שיהיה איזה היתר להשתתף אף בשותפות כל דהו לעבירה חמורה כל כך, ובפרט שיש בזה גם מינות וכפירה רחמנא ליצלן, ואין שום ספק כי כל המשתתף באיזו עבירה דינו כשאר השותפין. וגם כי היות שלפי החוק צריך להיות אותו מספר הנבחרים, שבלא זה אי אפשר להם לעשות שום חוק אם כן כל המקבל משרה באותו המספר הוא מאותן שעל ידם נעשו כל החוקים שעושים, והוי כל אחד ואחד מהם שותף גמור בכל פרטי מעשיהם מהחל ועד כלה אף בשעה שאיננו שם כי כולם היו באותו המספר, שמבלעדו אי אפשר לשום חוק מחוקי הממשלה, ואין נפקא מינה בין אחד לחבירו.

וזה ודאי שאין טענה לומר דכיון שנעשתה התועבה הזאת על ידי כת של מינים ואפיקורסים שאינם צייתים לקול חכמים ולתוקף אזהרת התורה הקדושה מותר אחר כך להשתתף עמהם, כמו שאין טענה לומר על כנופיא של עבודה זרה כמו מיסיאנערן וכדומה דאף שכבר נעשו ועשו גדולות ונצורות לכבוש רוב העולם ויש להם ממשלה חזקה, גם הראו מופתים נוראים כמבואר בגמרא (ע"ז נה.), הכי יעלה על דעת איזה מאמין בהשם יתברך להשתתף עמהם, ומכל שכן בכתות של מינים ואפיקורסים שהוא גרוע הרבה יותר מעבודה זרה, כמבואר בגמרא (ע"ז כז:) וברמב"ם (פי"ב מהל' רוצח ושמירת נפש הל' ט') ובכל הפוסקים ושאני מינות דמשכא.