ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן סה

סה

נחזור לענינינו דלדעת החתם סופר שהכריע להלכה דבנין לשעה לא הוי בנין, סברת הפני יהושע מוכרחת דעשיית גבינה לאכול לאלתר לא הוי כלל בנין ולא שייך בזה לומר מתוך, ושפיר כתב הרמב"ם דבונה חייב אלא דלפי מה שכתבתי שאין לנו הכרעה בפלוגתת הירושלמי בזה אפשר לומר שזהו דעת התוס' שבקושייתם שם שבת דף צ"ה ע"א ד"ה והרודה, שיהיה מותר לבנות ביתו ביו"ט סיימו ובלבד שיהיה צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש, שלכאורה אינו מובן הלשון שהאריך לפרט איזה צורך שיש בבנין בית שהוא לאכול ושלא יכנו שרב ושמש, הלא כמה צרכים יוכל להיות בבנין בית. אבל נראה שגם התוס' לא סברי שיהיה היתר לבנות בית כדרך בנין שהוא עומד בקביעות דאי אפשר לסמוך על מתוך מהיתר גבינה שאינו אלא לשעה, ולכן לא אמרו להתיר אלא בדרך בנין שלא יוכל לעמוד לימים ואינו אלא בשביל לאכול שמה ביו"ט שלא יכנו שרב ושמש, והוי זה גם כן בנין לשעה דבזה ממה נפשך מותר דאם הלכה כמאן דאמר דבנין לשעה לא הוי בנין בלאו הכי מותר, אלא בשביל שיש לחוש לאותו מאן דאמר דגם בנין לשעה הוי בנין, לכן כתב מטעם מתוך דאם כן ממה נפשך מותר דאם בנין לשעה הוי בנין הוי גם עשיית גבינה ליומא בנין ושוב מותר מטעם מתוך, ולכן תירץ דמדרבנן אסור כל מיני בנין אף בכהאי גוונא שאינו אלא לשעה, ואם כן לא קשה מידי מגמרא שבועות שבנין בית המקדש אינו דוחה יום טוב דשם מיירי מבנין בית המקדש שבבתים הראשונים שהיה בנין קבוע על כמה שנים, ונמצא דלדינא לא פליגי בזה התוס' עם הרמב"ם דהתוס' מיירי מבנין כזה שאינו אלא לאכול שם לצורך היום, והרמב"ם מיירי מסתם בנין שהוא כדרך בנין בקביעות.

ומעתה לפי זה מיושבין דברי רש"י ותוס' ושאר ראשונים שכתבו דבנין העתיד אפשר ביום טוב שהוא בנוי ומשוכלל מלמעלה, דאף לפי מה שנראה באיזה מקומות שיהיה קודם איזה בנין בידי אדם, דכיון דלפי מה שנתבאר למעלה יבוא תיכף אחר כך הבית הבנוי ומשוכלל מלמעלה ויתבטל במציאות אותו הבנין שבנו בני האדם שוב לא הוי אלא בנין לשעה ואין בו איסור דאורייתא, ושפיר כתבו שאין לדמות זה למה שאמרו בגמרא בבתים הראשונים דאי אפשר לבנות ביו"ט דהוי בנין קבוע, מה שאין כן לעתיד דהבנין הקבוע לא יהיה אלא מה שיבוא מן השמים ולא יחשבו על שום קיום ועבודה שיהיה באותו הבית הנבנה, דמהאי טעמא לא נזכר כלל בקרא כי תיכף אחר כך לא יהיה לנו אלא מה שיבוא מן השמים, וממה נפשך מותר, כאשר כתבתי למעלה בדעת התוס'.

ואפשר לומר עוד בפשיטות יותר על פי מה שאמר הכתוב ביוסף בבית האסורים ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה ופירש התרגום במימריה הוי מתעביד דאי אפשר לומר שהוא היה עושה הכל דאין זה שום שבח גם אינו במציאות אלא כיון שנעשה על פי דיבורו קראו הכתוב בלשון זה שהוא היה עושה. וכן הוא בפסיקתא שהובא בתוספות יו"ט בפירושו להפטורת פרשת תצוה שאם מתעסקים בבנין בית המקדש הוי כאלו בונים בו. ואם כן יש לומר שאף במקומות שאמרו שהמלך המשיח יבנה בית המקדש אין הכוונה שהוא בעצמו יבנה בידים אלא על פי דיבורו יתבני שבכח דיבוריו ותפלותיו הקדושים יהיה אותה ההשפעה שיבוא הבית המקדש בנוי ומשוכלל מלמעלה כמו שמיוסד בתפלה באש אתה עתיד לבנותה. וכמו בברכת כהנים שאמר הכתוב ואני אברכם אם כן למה הוצרכו לברכת כהנים אלא שעל ידי אותה הברכה שאומרים הכהנים נמשכה הברכה מלמעלה שהקדוש ברוך הוא בעצמו מברך את ישראל, וכך היא המדה שנמשך הכל על ידי העבודה מלמטה. וכבר הבאתי כעין זה לעיל בבן כוזיבא שאמרו ז"ל דקטלוהו רבנן אף דבאמת לא קטלוהו רבנן בידיה אלא שהאומות או הנחש קטלו, אלא יען שהיה כן מדעת החכמים והיה השפעת כחם בזה נקרא כן הלשון דקטלוהו רבנן.

ובזה מיושבין כל המקומות בלי שום סתירה דבודאי מה שהביאו רש"י ותוס' ושארי הראשונים ז"ל מדברי חכמינו ז"ל שיבוא הבית בנוי ומשוכלל מלמעלה אף ביו"ט שלא יעשו בני אדם שום מלאכה הוא אמת ויציב אלא שבאותן המקומות שנראה שהמלך המשיח יבנה בית המקדש הכוונה בכח דיבורו ותפלתו הקדושה והשפעתו המרובה שמותר ביו"ט. ואפשר שגם הרמב"ם ז"ל חשב על זה אלא שלא האריך לבאר כמו שכתבתי שאין להאריך בביאור באיזה אופן יהיה אחר ביאת המשיח כי הענינים שאחר ביאת המשיח סתומים וחתומים ולא נודעו לנו על בוריה אלא שהביא המימרא בדרך כלל שהמלך המשיח יבנה בית המקדש ואין נפקא מינה אם בדיבור או במעשה או במחשבה יהיה נקרא על שמו. ובתנא דבי אליהו סדר אליהו רבא פרק ל' כתב וזה לשונו כביכול אין בית המקדש נבנה ביד אדם אלא בידו של הקדוש ברוך הוא בלבד שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך ואומר נורא אלקים ממקדשיך ופירש שם הזקוקין דקאי על בית שלמה דאף שבנאו על ידי בני אדם מכל מקום לא נבנה אלא על ידי הקדוש ברוך הוא כי האבנים עלו מאליהם על הבנין וכו' וכמו שאמרו במשכן הוקם מאליו והביא על זה ראיות מדברי חכמינו ז"ל יעיי"ש. אמנם בבית המקדש דלעתיד מבואר יותר שיבוא בנוי ומשוכלל משמים בלי שום פעולת בני אדם כלל וכמו שהוא בזוהר הקדוש דיש חילוק דבבית ראשון היה על כל פנים גם פעולת בני אדם ולא כן בבית דלעתיד אלא עקימת שפתים הוי מעשה, ואמרו חכמינו ז"ל בגמרא תמורה דף ג' ע"ב בלא תיתני מימר משום דבדיבורו עשה מעשה והרי דהיכא שבדיבורו נעשה מעשה לכולי עלמא נקרא הדיבור מעשה, וכמו כן במלך המשיח שעל ידי דיבורו ותפלתו הקדושה בתכלית יתעביד מעשה להוריד הבית הבנוי ומשוכל הוי הוא העושה מעשה בבנין בית המקדש וכל הצורך אף אם בידים לא יעשה שום פעולה כלל וכלל לא, וזה ברור ונכון לתרץ כל המקומות.

אחר כתבי כל זה נזכרתי מה שהביא המהר"ם חגיז זצוק"ל [הביא] בענין בנין בית המקדש וראיתי להעתיק קצת מלשונו שכתב בענין זה (בספר אלה מסעי דף י"ט) אחר שהביא המעשה באריכות שכותל המערבי ומקום המקדש היה מכוסה בזבל ואשפה מרובה שהוטל שם בפקודת הרומיים שלא יהיה ניכר המקום כלל, וח"ו לא יהיה זכר למקום המקדש, והיה אחר כך מלך אחד מלכות של חסד שפיזר הון רב לסלק האשפה עד שגלה את כותל המערבי, והיסודות הנראין היום לעין כל ונתן כבוד גדול למקום המקדש.

וקרא אחר כך את היהודים ודבר על לבם באמור הנה מאת ה' היתה זאת ושמא גרם להחזיר עטרת הבית ליושנה וכו' הרי היסודות לפניכם בנו אותה על הוצאות שלי ואל תשגיחו בהוצאה. היהודים נשבר לבם בקרבם וגעו כולם בבכיה ולא ענו דבר. אמר להם המלך למה אתם בוכים במקום שהיה לכם להיות שמחים כי למחיה שלחני אלקים לכונן בית מקדשו אשר החריבו אותו הרומיים, אם על ממון אתם דואגים כבר אמרתי לכם כי על ההוצאות שלי תהיו בונים אותה.

ענה זקן אחד שבהם בבכיה רבה יחי אדוננו המלך ויאריך ימים על מלכותו, אנו עבדיך מחוייבים לברך את ה' אשר יעצך ולהחזיק לך טובה על חסדך זה האחרון מן הראשון שאתה מתנדב הוצאת הבית, אמנם כפי אמונתינו אין בידינו לבנות הבית שאנו מאמינים ומקוים שהבית הזה יהיה לנו בנוי מאת ה' מן השמים כשיהיה ברצונו יתברך שמו לא זולת. אמר המלך אם כן אני ידעתי כי שלמה המלך התפלל גם אל הנכרי וגו' והתפלל אל הבית הזה שתהיה תפלתו נשמעת ובכן אני אבנה אותו ואקחהו לבית תפלה שלי ופטרם לשלום, עכ"ל, יעיי"ש שהאריך וכתב אחר כך טעמים למה אסור לבנות. ולפלא שלא הביא דברי הרמב"ם והתוספות יו"ט שאי אפשר לבנות.

ועל כל פנים אנו רואים מהמעשה ההיא שהיה בכיה גדולה בישראל בעת שאמר להם המלך לבנות בית המקדש. וכבר הבאתי לעיל שגם בימי רבי יהושע בן חנניא קראו לזה גזירה (מד"ר פ' תולדות פרק ס"ד סי' ו') . ומה שהיה הבכיה כל כך נראה שהיה להם פחד מהמלך שלא יכלו למלאות דבריו, אלא שעמדו בנפשותם להגיד לו שאינם רשאים לבנות. וכבר הבאתי שאחר חתימת המשנה והתלמוד אי אפשר כלל לבנות עד שיבוא אליהו ומשיח במהרה בימינו אמן.