ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן סג
סג
והנראה לפענ"ד דהנה הפוסקים הבינו דהתוס' והרמב"ם פליגי בזה, דלדעת התוס' בנין ביו"ט אינו אלא מדרבנן דמותר מן התורה מטעם מתוך, והרמב"ם ז"ל דפסק בהדיא דלוקין על איסור בנין ביו"ט קשה עליו לכאורה קושיית התו' דנימא מתוך. וזה א' מן הראיות שהביא הפרי חדש דהרמב"ם ז"ל אינו סובר מתוך כי אם בהוצאה והבערה דלא כהמגיד משנה וסייעתו. והחתם סופר בחידושיו למסכת ביצה בסוגיא דמתוך הביא ראיה לדברי הרמב"ם מדאמרינן במסכת שבועות דף ט"ו ע"ב אין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, ומשם לכאורה קושיא על התוס'. אבל לפענ"ד יש לתרץ שניהם דברי התוס' והרמב"ם, ולא קשה מידי אתרווייהו, דהנה הפני יהושע כתב לתרץ הקושיא על הרמב"ם שמחייב בבונה ביו"ט ולא אמרינן דפטור משום מתוך שהותר במגבן וזה לשונו: דנראה לפענ"ד דהא דאמרינן מגבן חייב משום בונה היינו דוקא במגבן לאוצר לייבש להצניע לימים רבים דבכהאי גוונא מכוון לעשותן כמו בנין למען יעמדו ימים רבים, מה שאין כן עשיית גבינות שהותר ביו"ט על כרחך היינו לאכול לאלתר, ואם כן בכהאי גוונא לא שייך ביה בנין כלל ולא גרע מבונה על מנת לסתור דפטור. ואם כן לפי זה לא מצינו שהותר בנין לצורך. ולדעתי ברור לחלק בכך אלא שלא מצאתי בשום פוסק או איזה מפורש שמחלק בכך, עכ"ל. והחתם סופר בחידושיו דחה זה במה שכתב עליו ולא ידעתי מוצא זה הדין שיהיה מותר לפרוס אוהל על מנת לסתור.
ואני תמה על החתם סופר שכתב שלא מצא מקור לזה, וגם הפני יהושע כתב שלא מצא בשום מקום לחלק בכך, הלא מבואר בשני מקומות בירושלמי במסכת שבת פרק כלל גדול הלכה ב' ובריש פרק הבונה הלכה א' וזה לשונו : מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים ולא לשעה היתה, אמר ר' יוסי כיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמי שהוא לעולם. אמר ר' יוסי בי ר' בון מכיון שהבטיחם הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה, הדא אמרה בנין לשעה בנין יעיי"ש. אם כן סברת הפני יהושע דבנין לשעה לא הוי בנין היא פלוגתא מבוארת בירושלמי. ולא קשה משאר מלאכות דלא מצינו לחלק בכך אלא אף על רגע אחת הוי מלאכה, דיש לומר דשאני בנין שאינו נקרא בנין אלא מה שיש לו קביעות על איזה זמן כמו שאין בנין וסתירה בכלים שאינו דבר קבוע, וכן בקשר דענין קשר הוי רק כשהוא קשר של קיימא, מה שאין כן בשאר מלאכות שאינם כהאי גוונא. ועל כל פנים בבונה יש מקור לסברא זו. וביותר אני תמה על החתם סופר שבתשובותיו אורח חיים סימן ע"ב הביא דברי הירושלמי האלו והכריע להלכה כדעת המאן דאמר בירושלמי דבנין לשעה לא הוי בנין, וכאן בחידושיו כתב שלא מצא שום מקור לדבר.