ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן מו

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
  << סימן מה מאמר לשון הקודש סימן מז >>

~ סימן מו ~

להצגת סימן זה בצורת הדף

מדברי הגר"א אין ראיה נגד הפירוש הנ"ל בדעת האגור

ודברי הגר"א ז"ל בזה לא יכולתי להבין, שכתב בביאור הגר"א (סי' מ"ז סקי"ח) על הך דינא דנשים מברכות ברכת התורה, וז"ל: "עיין מגן אברהם בשם אגור, ודבריהם דחויין מכמה פנים, וקרא צוח (דברים יא, יט) ולמדתם את בניכם, ולא את בנותיכם (קידושין ל.), האיך תאמר 'וצונו' 'ונתן לנו', אלא העיקר על פי מה שכתבו תוספות ושאר פוסקים, דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא, וכמו שכתב לעיל סי' י"ז, ואף דקיימא לן כאילו מלמדה תיפלות, דוקא בתורה שבעל פה", עכ"ל.

ולא הבנתי, דכיון דדחה בשתי ידים דברי המגן אברהם בשם האגור, וסובר דאף דמחוייבות ללמוד הדינים, מכל מקום אי אפשר לומר 'וצונו' במה שפטרה הקרא, אם כן האיך הונח דעתו לפי דעת התוס' שבכל מצות עשה אף שפטורות לגמרי יכולות לומר 'וצונו', דכל שכן דקשה טפי. והגר"א בעצמו כתב בביאורו (סי' י"ז סק"ה) דזה טעמו של הרמב"ם שסובר שאין מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא דלא כדעת התוס', בשביל שאי אפשר לומר 'וצונו' במה שפטורות לגמרי. ולדברי התוס' על כרחך צריך לומר כסברת הר"ן שהבאתי, ולפי סברת הר"ן כל שכן דמיושב דעת המגן אברהם בשם האגור.

ובאמת שגם האגור בעצמו בתחלת דבריו, צריך לומר שהוא לפי שיטת התוס' שמברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא, מה יענה לדברי הבית יוסף שבכל מצות עשה שהזמן גרמא הכריע כדעת הרמב"ם דלא כשיטת התוס', ואך בברכת התורה פסק בהחלט שמברכות ולא הביא שום חולק, ועל כרחך שסובר דבברכת התורה טעמא אחרינא אית ביה שתברך, משא"כ בשאר מצות עשה שהזמן גרמא כמבואר לעיל באורך.

וצריך לומר שהגר"א ז"ל פליג בזה על האגור והבית יוסף והשולחן ערוך והמגן אברהם, לכן לא נחית לפרשם, אבל לדעתם ז"ל צריך לפרש כמו שכתבתי, וכבר נתבאר שסברא זו היא פלוגתת הראשונים.