ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קיא
קיא
גם השלה"ק אף שבשער האותיות אות ק' האריך הרבה בגודל השבח ומעלה של הדר בארץ ישראל אפי' בחורבנה ודחה את דברי ר"ח שכתב שאין מצוה בזמן הזה וכתב עליו שהם דברי יחיד ואין להשגיח בדבריו והעתיק כל דברי החרדים שהפליג בישוב ארץ ישראל וכתב שצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, וברייתא דהדר בחוצה לארץ כעובד ע"ז הוא אפי' בחורבנה כאשר העתקתתי למעלה ופלפלתי בראיותיו, ואעפי"כ כתב בפ' מסעי וז"ל: ודע אלו המסעות שנגזרו על האדם ודרעו שיהיו משולחים ומתפזרים בכל העולם היא לטובה כי מתחלה נברא האדם להיות בג"ע לעבדה ולשמרה דהיינו קיום התורה ברוחניות, אח"כ כשחטא וגורש מג"ע והגירוש היה הפיזור בכל מקומות מושבות אף שהיה מצד העונש מ"מ הפיזור היה לטובה כדי שיתפשט הקדושה בכל העולם לדעת לעבוד את ה' וכו' אח"כ אלה מסעי למוצאיהם למסעיהם ולמסעיהם למוצאיהם כי גלו מארץ ישראל לחוצה לארץ כדי שיחזרו מחוצה לארץ לארץ ישראל ואז ארץ הנשמה תהיה כג"ע כי הגליות גורמים גאולה גדולה לעתיד וכו', גם גלות ישראל שפיזרם הקב"ה בעולם זה היה לטובה טוב לדידיה להקב"ה וטוב לישראל וכו' יעיי"ש שהאריך טובא, והביא גם דברי הש"ס מ"ש על הגליות, וכפל זה כ"פ בחיבורו שהגלות הוא מוכרח עבור הגאולה. וא"כ ע"כ אף שהאריך כ"כ בחיבוב ביאת הארץ אין כוונתו שיבואו הכל לארץ ישראל כיון שבעצמו האריך ג"כ בהכרח פיזור ישראל בגולה בחוצה לארץ שיתפשט הקדושה בכל העולם והקב"ה עשה כן לטובת הקב"ה ולטובת ישראל ולתועלת הגאולה, ועוד שאר תועלות שחשב. ולהלן יתבאר כיצד יתקיימו שניהם אלו המימרות שבשלה"ק.
ועכ"פ א"א להכחיש מה שמבואר בכתובים ובבכ"מ בדברי חכז"ל שישיבתן של ישראל בחוצה לארץ עד זמןה גאולה היא גזירת המקום ב"ה עד שיבוא מלך המשיח ויעשה קיבוץ גליות. וכבר הבאתי דברי הרמב"ן עצמו שכתב שמה שישראל בארצות אויביהם זה המצילם מכליה ר"ל. ועי' ברמב"ן בס' המלחמות פ"ק דביצה בהפלוגתא שדעת הרי"ף ז"ל דבני ארץ ישראל צריכין לעשות שני ימים טובים של ר"ה, ובעה"מ ורבינו אפרים פליגי, והביאו ראיות, גם הביאו שככה נהגו כל הדירות שם בארץ ישראל שלא שמרו אלא יום א' עד עתה חדשים מקרוב באו שהנהיגו לעשות שני ימים עפ"י ה' הרי"ף ז"ל, והרמב"ן שם במלחמות האריך לבאר כשיטת הרי"ף וכתב שמה שלא עשו כן בני ארץ ישראל אינה טענה לפי שגלינו גלות שלימה ובעונותינו לא נשאר בארץ ישראל בימים ההם אלא מעטים ואינם בני תורה יעיי"ש. והרי שדחה מנהג ארץ ישראל שמכמה דורות מחמת שהיו מועטים והבני תורה היו בחוצה לארץ מסיבת הגלות שנגזר בעוונינו ובודאי לא עברו כל בני תורה שבכמה דורות הראשונים על מצוה דאורייתא שהוא לדעת הרמב"ן ז"ל, אלא שגזירה היא מאתו ית"ש כנז"ל.