ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן צה

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צה

ונלפענ"ד דהנה השבו"י הביא בעצמו דברי הרמב"ם דמקום ששכנו בו כותים בארץ ישראל הרי זה מטמא כארץ העמים עד שיבדוק שמא קברו בו נפלים אלא שדחה זה דמ"מ בדיקה מהני, נמצא דקודם בדיקה אין נ"מ במקומות ששכנו בו ערלים בין ארץ ישראל לחוצה לארץ. והנה כמעט כל המקומות שבארץ ישראל שכנו בו ערלים אלא שהרבה מקומות קנו ישראל מיד הערלים, ועכ"פ היו צריכים בדיקה שלא יהיה להם דין טומאה כמו ארץ העמים ולא שמענו זה כמה דורות שהיו בודקין הקרקעות בארץ ישראל אם שכנו בו איזה פעם ערלים וגם כהנים דרים בקרקעות כאלו, ולדברי השבו"י יש חיוב בדיקה בכל אלו הקרקעות ובלא בדיקה אסור ליכנס לשם כמו שאסור לילך לחוצה לארץ. אמנם באמת נראה שבכל דבר שצריך בדיקה מדינא אין אנו בקיאים בבדיקה ועי' בטור יו"ד סי' נ"ז שהביא דברי הבה"ג שבכ"מ שהוזכר שם בדיקה בד"א בדורות הראשונים דרבנן קמאי הוי חכימי ובקיעי בבדיקה אבל השתא ליכא למיקם אבדיקה, והב"י הביא בשם רש"י ז"ל דפליג וכתב ול"נ שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב אל השופט אשר יהיה בימים ההם. ובד"מ שם ס"ק י"א הביא דברי האו"ז שכתב דמ"ש רש"י ז"ל אין לדיין אלא מה שעיניו רואות לדורו הוא דכתב ולכיוצא בדורו שהיתה בהם תורה גדולה וברורה וחכמה יתירה והם ראוים להורות ובני דורם היו יכולים לסמוך עליהם, אבל עכשיו בימינו שבעוונותינו נתמעטה התורה ואבדה החכמה משבח אני את העצלים שלא יסמכו על חכמתם לבדוק וכו' עכ"ל יע"ש. וא"כ בדורות שלאחריהם שנתמעטה יותר התורה והחכמה ובדיקה זו של קבורת המת היא בדיקה קשה כמו שרואין במשנה פט"ז דאהלות ובשאר מקומות ובשבת דף ל"ג ע"ב כשיצא רשב"י מן המערה אמר איכא מילתא דבעי לתקוני אמרו לי' איכא דוכתא דאית בי' ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי, אמר איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה, ופירש"י ז"ל בהאי שוק מימיו שלא היה בית הקברות גמור ולא ניתן לפנותו, א"ל ההוא סבא כאן קיצץ בן זכאי תורמוסי תרומה, עבדי איהו נמי הכי כל היכא דהוי קשי טהריה וכל היכא דהוי רפי צייניה ופירש"י ז"ל היה מקצץ תורמוסין ומשליכן שם ונעשה נס וצף המת במקום שהוא שם וציינו למקום הקבר. ובירושלמי פ"ט דבשביעית הל' א' הביא שאחר שטיהר רשב"י את העיר הטמין שם נכרי א' מת וצפה רשב"י ברוה"ק שנתנו שם אמר גוזר אני עליך העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו וכן הוית ליה, ר"ל שהמת צף מן הקרקע ועלה למעלה והערל מת וירד למטה. והרי שע"י נסי נסים ורוה"ק אמיתי טיהר רשב"י את המקום שהיה בו ספק טומאה. ומה שסמכו בזה על רוה"ק ונסים ביארתי במק"א דעת הפוסקים דמה דכללא הוא שאין סומכין בהלכה על נבואה זה אינו אלא במה שהספק הוא בהלכה ותורה לא בשמים היא אלא לברר עפ"י שכל אנושי, אבל מה שאינו ספק בהלכה אלא ספק במציאות אפשר לסמוך על בעל רוה"ק אמיתי כרשב"י ודכוותיה. וגם זה אינו ספק בהלכה אלא במציאות אם ש שם מת או לא.

ועכ"פ הנה גם רשב"י היה אחר החורבן והיה כל העיר מוחזק בטהרה או בקבלה איש מפי איש או ע"י בדיקה, רק מקום א' היה בעיר שהיה בו ספק טומאה וטרחו הכהנים לאקופי שלא ליכנס במקום שיש בו ספק טומאה וגם אותו המקום טיהר רשב"י, ועכ"פ היה עדיין מקומות מובדקין ועמודין בחזקת טהרה והיו נזהרים הכהנים שלא לילך במקום אחר. גם האריז"ל היה בימי הב"י וידע מה בחשוכא כמו בנהורא ויכול היה לטהר את המקומות ע"ד שעשה רשב"י. ועכ"פ זה ודאי כי זמן רב אחר החורבן נמשך טהרה זו בארץ ישראל שהיו מקומות ידועים שאין בהם שום ספק טומאה, והיו נזהרים הכהנים שלא לדרוך כף רגלם על מקומות שיש בהם ספק טומאה, ואז בודאי היה אסור לכהן לצאת לחוצה לארץ. ובדורות האחרונים אנו רואים ברור שבכל המקומות הנקחים מן הערלים אין דורש ואין מבקש לבודקם מספק טומאה ונשתכחה בדיקה זו לגמרי ממיעוט החכמה שנתמעטו הדורות ואין יכולים לבדוק בבדיקה קשה כזו, והערלים מלאו את כל הארץ בתועבותיהם ואין שום מקום מוחזק בטהרה כמו שהיה בדורות הראשונים וממילא פסקה הטהרה בענין זה בארץ ישראל ודינו לענין זה כמו ארץ העמים כמו שהביא השבו"י בעצמו דברי הרמב"ם וקלקלתינו תקנתינו שעכשיו אין איסור לכהן ליסע מארץ ישראל לחוצה לארץ כי אין נ"מ בטהרת המקום לענין זה בין ארץ ישראל לחוצה לארץ ואין לנו גילוי דעת בפוסקים מתי פסקה הטהרה הזאת בארץ ישראל שהיה להם בדורות הראשונים וכיון שזמן רב אחר החורבן היתה טהרה זו בארץ ישראל והיה נוהג דינים אלו בכהנים ע"כ לא נמנעו הראשונים להביא דינים אלו כי אינם משמיטים אלא מה שאינו נוהג כלל אחר החורבן אבל זה אינו תלוי דוקא בזמן החורבן אלא בזמןש היה להם טהרה זו או היה להם מציאות לעסוק בטהרה זו, ואלו היה כן עדיין גם בימיהם ז"ל ולזה כתבו הגדולים ז"ל בפירושם שזה קאי על הזמן שהיתה טהרה בארץ ישראל ואין כוונתם על קודם החורבן אלא על הזמן שהיה בארץ ישראל מקומות בטוחים בספק טומאה וכמ"ש השבו"י בעצמו מדברי הרמב"ם דמהני בדיקה ואם כן כל זמן שהיו עוסקין בארץ ישראל בבדיקה זו היו שם מקומות בטוחים מספק טומאה אבל בדורות האחרונים שפסקה בדיקה זו לגמרי כאשר עינינו הרואות שאיןדורש ואין מבקש ובכל המקומות היו דרים שם ערלים ועכשיו דרים שם אף כהנים ולא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב לעשות אף בדיקה כל דהו זה כמה דורות וע"כ שבדורות האחרונים פסקה בקיאות בדיקה זו ונכונים דברי האחרונים ז"ל שעכשיו פסקה טהרה זו בארץ ישראל ואין שום פלוגתא בין גדולי האחרונים והראשונים זלה"ה וכאו"א על מקומו יבוא בשלום. ומהתימה על השבו"י האיך שם כל גדולי האחרונים ז"ל שמפיהם אנו חיים כמתמוהין או כחולקים על כל הראשונים בלי שום טעם וראיה, ולפענ"ד הדברים ברורים כמו שכתבתי. ולדינא כיון שהמהרש"ל והב"ח והפרישה והש"ך והטו"ז כולם מתנבאים בסגנון א' וכתבו לדבר פשוט שעכשיו מותר כדאי הם לסמוך עליהם בפרט במילתא דרבנן אף שלא בעשת הדחק.