ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן נ

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נ

ובאבני נזר הקשה על סברא זו שאין מצות ישיבת ארץ ישראל אלא בצדיקים ממ"ש במדרש שנתיירא יעקב מעשיו שמא תעמוד לו זכות כיבוד אב וזכות ישיבת ארץ ישראל והלא ידע יעקב רשעתו של עשיו וא"כ מה מצוה בישיבתו בארץ ישראל, ותי' דצ"ל משום שקיים כיבוד אב והי' כפוף ובטל ליצחק ע"כ סבלה אותו הארץ אגב יצחק ולא קאה אותו. ובאמת לפי מה שנתבאר שאין מצוה כלל בעוברי עבירה לישב בארץ ישראל אינו מתורץ לכאורה הקושי' מעשיו גם לא הי' עשיו כפוף ליצחק כי לא הלך בדרכיו אלא שהי' מרמה אותו. ובלא"ה האיך אפשר לומר שהי' שייך בעשיו מצות ישוב ארץ ישראל הלא אדרבא נצטווינו לגרשו מן הארץ שנאמר לא ישבו בארצך ולא תחנם לא תתן להם חני' והאיך אפשר לומר שזה שאסרה התוה"ק יהי' בו מצוה, וממ"נ קודם מ"ת לא הי' שום מצוה זולת מצות ב"נ אלא שהאבות קיימו כהת"כ ע"ש שעתידין ישראל להצטוות בזה אבל גבי עשיו שאחר שבא הציווי החיוב לגרשו האיך הוי מצוה בהיפך. ועי' במג"א סי' תקצ"א סק"ו דאין לעשיו חלק בארץ דאמר רחמנא ליצחק לזרעך אתן את כל הארצות וגו' ואין עשיו בכלל זרע יצחק.

אמנם באמת לפענ"ד לק"מ דלא אמרו במדרש הלשון שהי' לעשיו מצות ישוב ארץ ישראל אלא ז"ל אמר כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל תאמר שהוא בא אלי מכח ישיבת ארץ ישראל, והענין הוא שזה הי' קודם מ"ת וכבר כתב הרמב"ן ז"ל שגם האבת הקדושים לא קיימו כהת"כ עד שלא ניתנה אלא בארץ ישראל לא בחוצה לארץ ולכן נשא יעקב שתי אחיות כשהי' בחוצה לארץ כי לא הי' מקום לתורה ומצות אלא בארץ ישראל, ואך אחר שניתנה תורה נתחייבו במצות גם בחוצה לארץ, ועשיו כשהי' בארץ ישראל אצל אביו קיים גם הרבה מצות שאמרו חז"ל שאמר אבא האיך מעשרין את התבן ואת המלח וגם במצות שלא לשמה יש עכ"פ איזה קיבול שכר כמו שאמרו חכז"ל נזיר כ"ג בשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה וכו' ולכן אמר שמתיירא שמא בא מכח ישיבת ארץ ישראל ואין הכוונה מכח אותה המצוה של ישוב ארץ ישראל אלא מכח איזה שאר מצות שעושה ואך בשביל שקודם מ"ת לא הי' נחשב שום מצוה בחוצה לארץ כ"א בארץ ישראל לכן אמר שבא מכח ישיבתו בארץ ישראל שע"י ישיבתו שם יש לו איזה מצות ומקבל שכר ע"ז והוי לי' מזה חיזוק בעוה"ז ואף שכל מצותיו ומעשיו של עשיו אינם רצוים לפני הקב"ה מ"מ כך היא המדה לשלם שכר על כל מצוה וכמ"ש חכז"ל במס' ב"ב דף י' חסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שעכו"ם עושים חטא היא להם לפי שאין עושין אלא לחרף אותנו, מ"מ מבואר שם בגמ' אח"כ שאין לקבל צדקה מן העכו"ם משום דכתיב ביבוש קצירה תשברנה ופירש"י ז"ל משתכלה זכות שבידם ייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהם אז ישברו, וביאר שם השבות יעקב בספרו עיון יעקב דאף שאמר וחסד לאומים חטאת מ"מ אמר ביבוש קצירה תשברנה שיש להם זכות במעישהם דהיינו בעוה"ז להאבידם בעוה"ב יעיי"ש, ומובא זה להלכה בטוש"ע יו"ד סי' רנ"ד. ומבואר בזה דאף שמצותיהם הם חטאת מ"מ יש להם כח עי"ז בעוה"ז וח"ו יכולין בכח זה להרע ח"ו לישראל, אלא שמביא להם אח"כ אבדון יותר בעוה"ב ולפעמים גם בעוה"ד, וכמו שאמרו חז"ל בסנהדרין צ"ו על נבוכדנאצר שהקשה מדוע דרך רשעים צלחה ופירש"י ז"ל מפני מה הצליח נבוכדנאצר וכבש ירושלים ואמרו אח"כ בשכר ד' פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי ואמרו אח"כ אר"י אלמלא לא בא גבריאל והעמידו לא הי' תקנה לשונאיהם של ישראל ופירש"י ז"ל שהי' שכרו מרובה והי' לו רשות ח"ו לאבד שאריתינו, ובוודאי שאותו השכר שקבל שהי' ביכולתו לכבוש ירושלים ולאבד הרבה מישראל היא לו רעה ומרה גדולה כי הקב"ה ינקום נקמת עמו מכל המצירין לישראל ובפרט מן המחריבין האלו שיהיו עי"ז לחרפה ולדראון עולם ולאבדון נורא מ"מ אז בעוה"ז לפי שעה הי' לו זה לתשלום גמול והי' לו מהמצוה של הד' פסיעות חיזוק גדול לעשות רעות גדולות ר"ל, וכך היא המדה וכן הוא במה שאמרו בגמ' סנהדרין דף ק"ב בעמרי שבשביל שהוסיף עיר שומרון בארץ ישראל הי' לו השכר שזכה למלוכה ואף שהרע במלכותו והחטיא את ישראל וא"כ הי' לו מלכותו לרעה גדולה מ"מ לפי שעה הי' לו בזה קיבול שכר על המצוה שעשה כמו שהי' בנבוכדנאצר.