ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן מו
מו
אלא שלשון הרמב"ם ז"ל בה' תשובה פ"ז ה"ז קשים להבין לכאורה שכתב וז"ל כמה מעולה מעלת התשובה אמש הי' זה מובדל מה' אלקי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי וכו' והיום הוא מידבק בשכינה וכו' ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלקים את מעשיך ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' וגו' ומימרא זו הובאה גם בחרדים בהקדמה שכתב וז"ל וכל מי שהוא מלוכלך בעונות וחטאים והרי הוא משוקץ ומחוטב כש"כ שטורפין לו מצותיו בפניו וכן מבואר בדברי הרמב"ם עכ"ל. אבל לשון הרמב"ם שלמד זה מקרא דמי בקש זאת מידכם רמוס חצרי אינו מובן דמשמע שלמד מאותו הקרא על כל המצות ולא קאי רק על מצות ראי' שמבואר שם בקרא והלא לשון מי בקש זאת מידכם משמע שלא נצטו' כלל דהאיך אפשר לומר על המצווה ועומד על הדבר מי בקש זאת מידו, והאיך אפשר לומר שהרשע לא נצטו' עוד במצות ופטור מכהת"כ. והרמב"ם ז"ל בעצמו כתב בה' נ"כ שמה שהיא מ"ע על כאו"א אין אומרים אף לרשע מנע מן המצות.
ועיקר המימרא מ"ש שטורפין לו המצות בפניו זה אפשר ליישב אף שנצטו' על המצות ואינו בן חורין להבטל ממנו ע"ד שאמרו בגמ' ע"ז דף ה' ע"ב ראה ויתר גוים ראה ז' מצות שקבלו עליהן ב"נ ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להם איתגורי איתגר, א"כ מצינו חוטא נשכר, אמר מר ברי' דרבינא לומר שאף שמקיימים אינם מקבלין שכר ומסיק שאין מקבלין שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינה מצווה ועושה והוי הפי' והתירן כאילו התירן. וחזינן בזה דאף שלא התיר להם הקב"ה את המצות שלא יהא חוטא נשכר מכל מקום אינם חשובים לפני הקב"ה והוי כאילו התירן אלא שכך היא המדה שהקב"ה משלם שכר אף למצות כאילו שאינם חביבים לפניו וכמ"ש הכ' ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ופירש"י ז"ל בחייו משלם לו שכר מצותיו להאבידו מעוה"ב, ואינו מובן כ"כ הלשון אל פניו. ועי' באוה"ח הק' שנדחק בזה. ולהנ"ל אפשר לומר בלשון אל פניו דר"ל דאף שהמצות נטרפין בפניו מ"מ משלמין לו בעוה". וכעין זה גם בהך דאף שנצטו' על המצות מ"מ טורפין לו בפניו, אבל הלשון מי בקש זאת מידכם לומר כן על כל המצות אינו מובן.