ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן לב

לב

ועל כל פנים אין שום קושיא אם היו בזמן הבית עיירות שדרו בהם גוים ולא איסתייע מילתא לגרשם כולה למרי מן הארץ, כמו שיותר מזה מצינו בכה"ג שהבאתי למעלה, ועוד שהרי מקרא מפורש כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, ומבואר שם ברמב"ן שאף בז' עממין שהחיוב להחרים ולא תחיה כל נשמה אין זה אלא אם לא קבלו עליהם ז' מצות או אם אינם רוצים להיות נכנעים, אבל אם מקבלים עליהם ז' מצות ולהיות נכנעים בתשלומי מס וכדומה החיוב לקרוא להם לשלום אף אם המה מז' אומות, ומכש"כ בשארי אומות. וכן הוא ברמב"ם הל' מלכים פ"ו. והחילוק בין ז' אומות לשארי האומות הוא רק כשלא השלימו דבשאר האומות הורגין רק הזכרים הגדולים אבל מנחין הטף והנשים ובז' האומות אין מחיין כל נשמה. ועכ"פ היו אופנים שהיה חיוב דאורייתא לעשות שלום גם עם גוים להניחם שם באה"ק, והכתוב אומר מבני החושבים הגרים עמכם מהם תקנו עבד ואמה ועיין בגמ' קדושין דף ס"ו ע"ב וברש"י שם.

אמנם זה וודאי שאף אותן הגוים שקבלו עליהם ז' מצות מכל מקום דין גוים להם ואינם בשמירת התורה שבת וכשרות וכדומה כל התורה כולה מלבד הז' מצוות ולישראל הדר ביניהם עדיין יש החשש של ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ובוודאי שטוב יותר לדור בעיר שרובה ישראל שהמה בשמירת כל התורה כולה וכל מצותיה, ואם כן אף אלו לא היה בארץ ישראל בזמן הבית עיירות של גוים שלא קבלו עליהם ז' מצות אם על כל פנים היה שם עיירות של גוים שקבלו עליהם ז' מצות שציותה התורה הקדושה להשלים עמם ולהניחם שם יש נפקא מינא במימרא זו שאמרו לעולם ידור בארץ ישראל אף בעיר שרובה עכו"ם כי לולא המימרא הזאת היה אפשר לומר שטוב יותר לדור בעיר שרובה ישראל אף בחוצה לארץ מלדור בעיר שרובה גוים בארץ ישראל, כי אף ששומרין ז' מצוות ומצווין אנו מהתורה הקדושה להניחם שם מכל מקום אין טובה לישראל שמוטל עליו כל התורה כולה ומצותיה לדור ביניהם.

ומה שאמרו בברייתא הלשון עיר שרובה עכו"ם ולא אמרו עיר שרובה גוים ששומרים ז' מצות זה ודאי לא קשיא שהרי דרכן של חז"ל לדבר בלשון זה בהרבה הלכות אין מספר כמו בריש בכורות שאמר הלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים וכו' פטור מן הבכור שנאמר בישראל ולא באחרים, ופירש רש"י ז"ל אחרים עכו"ם וזה וודאי שאף עובר חמורו של גוי ששומר ז' מצוות פטור מן הבכורה שלא נצטוה במצות בכורה, ובוודאי יש לו דין אחרים לענין זה ואין לו דין ישראל והוא בכלל המיעוט שאמר הכתוב בישראל ולא באחרים וכן במה שאמרו מירוח העכו"ם פוטר מן המעשר מהקרא דגנך ולא דגן עכו"ם בש"ס גיטין דף מ"ז ובשאר מקומות בש"ס וכן במה שאמרו במשנה מס' פיאה הלקט והשכחה והפיאה של עכו"ם חייבין במעשר אא"כ הפקיר וכדומה הרבה הלכות כאילו שהטעם בכ"ז שפטורין מכל אלה המצות בשביל שאינם בכלל מקראות שמחייבין בזה ואין נ"מ לענין זה אם הוא עובד ע"ז או לאו שאינו תלוי בזה, ואעפי"כ אמרו חכז"ל בכ"ז הלשון עכו"ם שכן דרכם של חכז"ל לדבר אל הרוב ורובא דרובא מהגוים עובדי ע"ז הם אף אם רק מנהג אבותיהם בידיהם מ"מ הוי עובדי ע"ז ולא חשו חכמים לטעות דילמא אתי למיטעי שאין דינים אלו אלא בעובדי ע"ז לא בגוים שאינם עובדי ע"ז וצ"ל בשביל דממילא שמעינן דזיל בתר טעמא בשביל שלא באו לכלל חיוב באלה המצות ואין מקום לטעות ע"כ לא שינו את לשונם לדבר בלשון עכו"ם כדרכם לקרות כל הגוים, ומכש"כ בזה כיון שלדעתם ז"ל האמת הוא כן לדור בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ אף אם יצטרך עי"ז לדור בעיר שרובה גוים כאלו שעובדים ע"ז, אף אם לא היה נ"מ אז אלא לענין גוים שאינם עובדי ע"ז בשביל המציאות שלא היה אז שם עובדי ע"ז אבל למה להם לטרוח לשנות לשונם כיון שהיה צורך להגיד אותה ההלכה אמרוהו בלשון שהוא אמת שכן היא ההלכה אף בעכו"ם. ועכ"פ אין ראיה משם שלא נאמרה הלכה זו בזמן הבית.

ובמה שהבאתי לעיל כמה הוכחות שהיו בזמן הבית מדורות של עכו"ם בארץ ישראל אין לדחוק לחלק לדעת השל"ה במה שכתב על מה שאמרו בגמרא עיר שרובה עכו"ם שלא היה זה בזמן הבית שאין כוונתו ז"ל אלא שלא היתה עיר שרובה עכו"ם אבל מדורות עכו"ם היו אלא שהיו מיעוטה של העיר לא רובה, חדא דבר"ש והרע"ב וכל המפורשים על המשנה דארץ ישראל טהורה מבואר בפירוש דמיירי בעיירות של גוים ולא אמרו מדורות או מקומות אלא עיירות, אבל גם בלאו הכי חילוק זה לא ניתן להאמר דממה נפשך אם כוונת השל"ה ז"ל דלכן היא וודאי שלא היה בישיבתה בזמן הבית עיר שרובה עכו"ם בארץ ישראל בשביל שאסור להניח עובדי עבודה זרה בארץ ישראל משום הלאו דלא ישבו בארצך ועוד שאר לאווין שהבאתי לעיל זה ודאי אסור אף בעכו"ם אחד ואין חילוק, וע"כ כיון שמוכרח מכמה מקומות שהיו אז מדורות עכו"ם בארץ ישראל ההכרח לומר באחד משני פנים או דלא איסתייעא מילתא לכובשו או דמיירי בגוי שאינו עובד עבודה זרה, ולתרווייהו טעמי אין חילוק בין עכו"ם אח' לעיר שכולם גוים דלטעם דלא איסתייע מילתא לכבוש אדרבא יותר מיסתבר דלא איתייע מילתא ללחום עם עיר לגרשם מלומר דלא איסתייע מילתא על איזה גוים יחידים בעיר שלא יהיה אפשרות לגרשם, וכבר הבאתי הוכחות ברורות שהיו עיירות שלא איסתייע מילתא לכובשם וא"כ אפשר שהסתבב שם שהיו דרין בתוכה מיעוטא מישראל ורובא מגוים, ואם מיירי מגוים שאינם עובדים עבודה זרה הנה מקרא מפורש כי תקרב אל עיר וגו' וקראת אליה לשלום וציוותה התורה הקדושה להניחם שם אף עיר כולה כאשר הארכתי לעיל.

ועוד דהלא אף לפי דברי השלה"ק שלא היה בזמן הבית כלל עיירות של נכרים בארץ ישראל מכל מקום אין קושיא מה שאמרה הברייתא אותה ההלכה להודיע חשיבת הדירה בארץ ישראל שאף בעיר שרובה עכו"ם הוא כדאי ומכל שכן בעיירות של ישראל שמה. ובתוה"ק פרשת שלח שאמר הכתוב עלה נעלה וירשנו אותה שקשה כפל הלשון עלה נעלה ופירש רש"י ז"ל שרצה לומר אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו. והנה זה ודאי לא היה ולא נברא שלא אמר משה מעולם לעשות סולמות לעלות לשמים ולא יאמר כן לעולם, אף על פי כן נאמר כן לישראל עד כמה גדול כוחו של משה שאפילו היה אומר דבר רחוק כזה בוודאי היתה בו הצלחה ללמוד מזה דכל שכן במה שאומר לעלות לארץ ישראל, ואם כן קל וחומר שאין קושיא במה שאמרה הברייתא להודיע עד כמה חשיבות הדירה בארץ ישראל שהיא אפילו בעיר שרובה עכו"ם ללמוד מזה קל וחומר על עיירות של ישראל.