דברי יואל מכתבים חלק ב/על משמר הקהלות/מכתב יג

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< על משמר הקהלות מכתב יבדברי יואל מכתבים חלק בעל משמר הקהלות מכתב יד >>

קטע מהפסק דין בענין הנ"ל[1]

בדבר הסי' כ"ב שבהפס"ד אשר יצא מאתנו בגרוו"ד שהקהל יקצבו מס על הקצבים עשרים לעי מכל בהמה עבור כל א' מהשובי"ם, וכעת תובעים השובי"ם כל המס הזה מהקהל, והקהל טוענים שאינם מחוייבים לשלם מכיסם. והנה טרחנו הרבה לבקש איזה דרך השלום ביניהם כמאמר חכז"ל משפט ושלום שפטו משפט שיש בו שלו', וכפי הנראה עם שני השובי"ם הר' צבי דוב נ"י ור' שלמה נ"י קרוב הדבר שיתפשרו מעצמם לרצון כל הצדדים לזה לא ראינו ליכנס בענינם לעומק הדין. אמנם עם שני השובי"ם הר' שמואל ברוך נ"י ור' אברהם נ"י גבה טורא ביניהם ואין דרך ומבוא להשלו' וההכרח שיקוב הדין את ההר ביניהם, לזה נתוועדנו יחד להביא על הכתב ביאור הדין וההלכה נגד השני השובי"ם האלו הר' שמואל ברוך ור' אברהם נ"י, לבאר דברינו שבסעיף הנ"ל בהפס"ד ועל מה אדני' הוטבע כוונתינו בדבר זה, וההנו אומרים בזה ביאור כוונתינו.

היות כי מלבד שנגמר שם באסיפת הקהלה כאשר נמסר לנו פרטי כל ע"ז אשר קיימו וקבלו עליהם לקיים כל תקנותינו שנעשה שם בבית המטבחיים, בקשנו עוד לעשות אסיפה כללית (גענעראל פארזאמלונג) ואמרנו שם במקום האסיפה במעמד כולם שאם לא יתנו לנו רשות בקבלת קנין שנוכל לחייבם גם בעניני ממון ליתן להשובי"ם כפי ראות עינינו בעד ההכנסות שהי' להם ע"ע בבית המטבחיים שלא יהי' שום נגיעת ממון להשובי"ם מהקצבים, דהיינו שלא יהי' תלוי הכנסת השובי"ם בדעת ורצון הקצב מאומה, ולא יהי' להם שום התקשרות ושייכות אלו עם אלו[2] בסתר, כאשר הי' ערעור גדול, גם הי' לנו ע"ז כמה וכמה טעמים עפ"י דתוה"ק, ואם לא יתנו לנו רשות לחייבם ליתן להשובי"ם כפי השערתינו א"א לנו להפסיד הכנסות השובי"ם, ומוכרחים אנחנו לסלק עצמינו מכל הענין.

ואחרי הוויכוח הגדול של הוועד הכללי בהאסיפה גמרו שם לשמוע לקולניו בזה, וקבלנו קנין על הדבר, ועל יסוד קבלת קנין הזה יכולנו להוציא מכח אל הפועל לתקן שם תקנה חזקה שלא יקחו שם השובי"ם מהקצבים מאומה, ולעומת זה החליטו לחייב את הקהל שמחוייבים להמציא להשובי"ם הכנסה כפי המבואר בהפס"ד, והם ישימו מס זה על הקצבים, הן אם יוכלו לעשות זה באופן שלא יבוא עי"כ שום עול על הקהל, והן אם לא יהי' באפשרי אלא אם יבוא עליהם עי"כ איזה עול שיתייקר הבשר וכדומה באיזה דרך אחר בכל אופן ואופן ורצון הקצבים, אם ירבו או ימעטו את נתינותם שהם יקבלו חלקם בשוה בכל אופן ואופן שע"ז נבנה יסוד תקנה זו. ותקותינו חזקה שאז יקיימו הקהל כדת וכהלכה שלא יגרעו מהשובי"ם מהסכום הנקצב להם בהפס"ד מאומה כאשר התחילו ליתן מקום לתקן תקנות גדולות וקבועות. ואם ח"ו יתנו בזה כתף סוררת ויגרע מהשובי"ם דבר, יהי' להם דין מסרבים לדתוה"ק ודי באזהרה זו.

באעה"ח אור ליום ו' לס' ובחרת בחיים למען תחי', פה קראלי.

הק' יואל טייטלבוים

  1. הד"ת אודות הסיכסוך הנ"ל התקיימה ויצא פס"ד ארוך יותר מעשרים סעיפים. אחר הוצאת הפס"ד פנה רה"ק דקהל גוו"ד הרבני הנגיד מו"ה ישראל אולמאנן לרבינו שהי' ראש הבי"ד אצל הד"ת, לבאר לו סעיף אחד מהפס"ד שאינו מבואר כראוי, וע"ז סובב תשובתו של רבינו.
  2. השוחטים עם הקצבים.