דברי יואל מכתבים חלק א/על משמרת החינוך והישיבות/מכתב ל
<< על משמרת החינוך והישיבות מכתב כט • דברי יואל מכתבים חלק א • על משמרת החינוך והישיבות מכתב לא >>
בגודל ענין הוצאת בניו לתלמוד תורה, וחיזוק המוסדות[1]
ב"ה,
אין ספק שכל המאמין בתוה"ק ובדברי חכז"ל לא יסתפק במה שמבואר בהדיא בדברי חז"ל בגמ' (ביצה ד' ט"ז ע"א), כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יוה"כ חוץ מהוצאת שבתות והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו, ופירש"י ז"ל וז"ל, כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו, חוץ מהוצאת שבתות ות"ת, אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומהיכן תבואהו אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה, פוחתין לו, כלומר ממציאין לו שכר מועט, עכ"ל, הרי מבואר בהדיא בגמ' וברש"י שמה שמקמץ בשכר לימוד אינו מרוויח מאומה, אלא פוחתין לו, וא"כ בוודאי שאין לעמוד על המדה בתשלומי הת"ת בסכום הראוי על חשבונו של הקב"ה שהבטיחו חז"ל שאם הוסיף ממציאים לו לשעה או לאחר שעה, ובפרט לעת כזאת במצב דורינו אשר לדרכי החינוך שלנו כל העולם בהתנגדות, ות"ת "כנגד" כולם, ר"ל שכולם כנגד בהתנגדות יתירה, וכתב באוה"ח הק' בפ' השבוע (פ' תבוא) עה"כ וירא את ענינו וגו' ואת לחצינו וז"ל ומה גם בדורות האחרונים שרב עמלם וכו' כי כל הנסמך לתורה רבו לוחציו ועיני כל אליו ישברו יעיי"ש, ואין לנו אל מי לפנות אלא אנחנו בעצמינו בתוכינו מחויבין להתחזק ולהתגבר לבוא בעזרת ה' בגבורים למען נוכל עמוד, וז"ל המדרש תנחומא (פ' צו סי' י"ד) ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקב"ה כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמוד תורה לעצמו ולבניו.
אמנם אעפי"כ מי שאין בכוחו להיות לוו עלי ואני פורע ואין בידו לפורטה, הנה יטריח לקבץ ממון להת"ת ויהי' שכרו יותר גדול מהנותן מכיסו כמו שאמרו חכז"ל (ב"ב ד' ט' ע"א) גדול המעשה יותר מן העושה שנא' והי' מעשה הצדקה שלו', ומובא זה ברמב"ם ובשו"ע יו"ד (סי' רמ"ט סעיף ה') וז"ל אם יכול לעשות לאחרים שיתנו שכרו גדול משכר הנותן.
והנה לכאורה טעמא בעי כיון שאין המעשה נותן ממונו אלא ממון של אחרים למה יהי' שכרו יותר מהנותן בעצמו מממונו, וא"א לומר שהכוונה דאם המעשה מביא יותר מן העושה אז שכרו יותר, דהלא גם העושה הוא כן שאם נותן יותר שכרו יותר, והכל לפי רוב המעשה, ולמה תלה החילוק בין הוא מעשה או עושה, וע"כ שהכוונה דאף אם הנתינה הוא שוה בשוה מ"מ גדול יותר שכר המעשה וטעמא בעי.
ונלפענ"ד שהוא ע"ד שהובא בגמ' (ב"מ ד' נ"ח) גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה בממונו וזה בגופו, הרי דמה שנוגע לגופו של אדם גדול ממה שנוגע בממונו, וא"כ המעשה הוא מטריח בגופו להיות קובץ על יד לכן שכרו יותר מהעושה שאינו בגופו אלא בממונו, ועכ"פ מי שאין בכוחו בשו"א לשלם יטריח בגופו להיות קובץ על יד ויהא שכרו יותר גדול, גם לרבות העושים אם יהא גם מהמעשים בהשתדלות אצל אחרים שיתנו, כש"כ שיהי' שכרו יותר גדול, כי גדול המעשה יותר אם הוא מן העושה, ויתקיימו שניהם בידו[2].
כתבתי בזה דברים ברורים למען חיזוק הת"ת והישיבה כי הם חיינו ואורך ימינו, וכל הנותן בעין יפה טוב עין הוא יבורך, והשי"ת ירחיב גבול ישראל במהרה, ובמהרה נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן מתוך נחת והרחבת הלב.
באעה"ח א' לס' ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך, התשכ"ג לפ"ג, פה ברוקלין יצ"ו.
הק' יואל טייטלבוים
- ↑ מזמן לזמן ראה רבינו את הצורך להלהיב את קהל עדתו להחזקת מוסדותיו הקדושים, בראותו ההתרחבות משנה לשנה, וגודל ההוצאות, ע"כ מצא לנכון לזרזם שלא לקמץ מלשלם שכר לימוד, כי אין לקמץ על חשבונו של הקב"ה.
ממכתב זה מרגישין אנו גודל אמונתו הפשוטה של רבינו בדברי חכמז"ל עד שאינו יכול להבין איך משתמטים מלשלם שכר לימוד, הלא אמרו ז"ל כל המוסיף מוסיפין לו מן השמים. - ↑ עי' ב"דברי יואל" פ' וארא עמוד קס"ז באריכות.