דברי יואל מכתבים חלק א/מלחמת ה'/מכתב לא

<< מלחמת ה' מכתב ל • דברי יואל מכתבים חלק א • מלחמת ה' מכתב לב >>

נגד התיסדות מועצה דתית בערי אה"ק

ב"ה

שלום וכט"ס למעלת כבוד ידידי הרב… עומד לנס עמו, ויהי ה' אלקיו עמו, כש"ת מוה"ר… שליט"א בארה"ק תובב"א.

אחד"ש כהדר"ג כמשפט ליראי ה' ולחושבי שמו, הגיעני מכתבו ומחמת שלא הייתי בביתי כי אני יושב פה קרית חוצות לצורך בריאותי, השם יתברך יחזקיני ויאמציני, ולזה נתאחר המכתב עד שהגיע לידי, ואחר עד עתה, והאמת אגיד כי קראתי מכתבו בצער גדול ובדאבון נפש על שבעוונותינו הרבים הגיעני עד ככה אשר כהדר"ג נ"י נרשם גם הוא תחת חסות המועצה הרעה אשר הוא יסוד המינות וע"ז גמורה ר"ל, ונעשה בעיר היושב בה דהוי בפניו, ושוב בא בפרסום רב בפני יושבי תבל ע"י מכתבי העיתים ואין פוצה פה ומצפצף לנגד זה, ע"כ הוי זה הסכמה והודאה גמורה להמועצה הרעה הנזכרת ר"ל.

ותמה אני איך סמך עצמו בזה על סברה רעועה כזו שע"י שנרשם שם בתוכם יתבטל בעקיפין, שע"י שלא יבוא להישיבה לא יבואו גם רבנים אחרים ויתבטל במציאות וישאר רשימות שמו רק על הנייר ולא למעשה, משא"כ אם יסתלקו משם ויודיע על התפטרותו מביניהם ימנו אחרים, ובאמת נהפוך הוא כי ע"י שמניח שמו ביניהם ואינו מסתלק מהם הוי זה הסכמה גמורה למעשיהם כי כתוב וחתום עליהם, וזה נותן להם חיזוק ואומץ גמור ומעיזים פניהם עי"ז יותר ויותר, ואם יראו אח"כ שמתבטל בעקיפין ע"י מניעת ביאת איזה רבנים להישיבה, בוודאי ימנו אחרים שילכו ויבואו ולא יניחו לבטל מעשיהם בעקיפין, ואם אח"כ יצוח ככרוכיא נגדם לא יועיל מאומה כי כבר נתחזק הסכמתו על עצם המועצה בפרסום רב, ומי יאמר להם מה תעשה וזה מבטל כל כח היראים.

ואם הממשלה נתנו עיניהם להתפשט בעירו כעת אחרי שנתחברו עמהם האגודה והשיגו הכשר מחדש נתרבה העזותם וחוצפתם, מסתמא לא ינוחו ולא ישקוטו שלא לבצע זממם הרע, וא"א לחשוב שישארו ישנים ויהי' להם מדת הסתפקות להסתפק במועט במה שהוא על נייר בלבד כי העיד זאת החכם מכל האדם (משלי ד' ט"ז) כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשולו ומי יתחכם יותר לחשוב שישארו ישינים, ואמר החסיד בחובת הלבבות אתה ישן והוא ער לך, ואמר הכתוב עוד (משלי ד') פרעהו אל תעבור בו שטה מעליו ועבר, כי לא ישנו אם לא ירעו, ופירש"י ז"ל אינם יכולים לישן, והנה הזהיר הכתוב בכמה לשונות לברוח מהם אף טרם שנראה מהם איזה פעולה לרעה יען שלבסוף בוודאי לא ישארו בשינה שלא להרע ח"ו כאשר אמר הכתוב ע"ז אח"כ (שם פסוק י"ט) דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו, ופירש"י פתאום יבוא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו, מבואר בזה שאם אין בורחים מהם בכל לשון של בריחה עוד טרם שנעשה איזה מעשה לרע אח"כ נופלין בידם ח"ו פתאום כמו ההולך באפילה, ודי בזה למבינים דברי ספר החכמה, וכן הוא בעוה"ר אנחנו ישנים והמה ערים בעזותם וחוצפתם, וזה להם רק לנסיון שאם יראו שסידור הענין עם המועצה עבר בעירו בשתיקה ואין פוצה פה ומצפצף לנגד זה, הנה יאמרו כבר נמוגו כל רבני אה"ק מפנינו ויתחזקו ויתאמצו עי"ז יותר לעשות כל הרע בעיניהם, משא"כ אם בתחילה יצווח ככרוכיא ויהי' איזה רבנים עמו בצוותא חדא בפרסום רב אין למועצה הרעה הזו חלק ונחלה בין שומרי תורה ומצוות, אולי עי"ז יש מציאות להחליש קצת עזותם הנורא עכ"פ שם בעירו שיחדלו מעשות, ואם לא יועיל גם זה, עכ"פ נשארו היראים בתוקפם ולא יחליש כחם ויוכלו להמשיך גם אנשים מהמוני עם לדעת יראת ה', ולא יע זוב ה' את חסידיו ויוכלו לנהל קהילה כדת של תורה.

ובאמת עכשיו שנתחברו האגודה להיות חבר בין עובדי הע"ז האלו נתרבו עזותם מאוד בראותם שהכל עמהם, כי הפרסום היא שהאגודה כל מעשיהם הם עפ"י מועצת גדולי התורה, והרבנים והאדמורי"ם וראשי ישיבות מכשירים מעשי כולם, ולזה אמרו שפתינו אתנו מי אדון לנו, ורוצים להתפשט בכל עבר ופינה, רחוק מן הדעת שיניחו את העיר רבתי עם שלא השתרר גם תשתתרר, ובעקפין בוודאי א"א לבטלם, ועוד בוז יבוזו להרבנים ההולכים בעקיפין ויחלש כחם, ואין עצה אלא באופן שכתבתי מראשית אחרית את תוקף החיוב להתבדל מהם לגמרי ובזה אולי יש קצת תקוה שיחדלו, ועכ"פ לא יחלש כח היראים, ואם החרש תחרישו לעת כזאת, הוא אבדון נורא ר"ל, וריוח והצלחה לא יעמוד ממקום אחר.

וזכור אזכרנו עוד בתחילה בשנים הראשונים של הציונים טרם המלחמה הראשונה שהי' עוד הציונים מתי מספר מועטים מאוד והיראים היו כפלי כפלים הרבה פעמים יותר, וצווחו אז הפוסחים על שתי הסעיפים שמוטב להתחבר עמהם לבטלם ברוב בכל דרכיהם ולא יעשו חרבות בעולם משא"כ אם אין מתחברים עמהם ומניחין אותם לבדם מחריבין את העולם בדרכיהם, והרבה תמימי דרך נתפסו בדעה זו, אבל הגדולים והצדיקים שבדורות האלו ראו האמת את תוקף האזהרה שלא תהחבר עמהם כלל וכלל לא, והובא זה בס' אור לישרים ונדפס שמה ע"ז מכתב מהגה"ק מהרש"ב מליבאוויטש זלה"ה שנדפס זה בחיים חיות וז"ל שם באמצע המכתב, ובפרט זה לא יוכלו היראים להשתתף עמהם כי המה לא ישמעו לדברי היראים בעניני הדת והחינוך, ויעשו מעשיהם בחפץ החופש הנטועה ומושרש בנפשם, ועוד יעיזו לאמר שגם היראים מסכימים בזה והרבה מהמון מאחב"י יאמינו בתמימות שכל מעשיהם הם גם בהסכמת היראים והחרדים, ואם יתחלקו מאתם אח"כ ויצעקו מרה נגדם אפילו אם יתנו לדבריהם מקום במכ"ע לא תפעל כ"כ בהתחלקותם וגם השתתפותם הקודמות, וכאשר אנו רואים עתה לאחד מן הגדולים שלהם שיצא ונתחלק מהוועד הפועל לנגד להם מ"מ לא פעל בהתחלקותו והתנגדותו עתה כמו מה שפעל קודם השתתפות שלו עכ"ל. והרי שדיבר בקדשו והעיד שמה שמתחברים עמהם בתחילה מקלקל, שאינו מועיל אח"כ אף אם צועקים נגדם מרה.

והביא עוד שם בספר אור לישרים דעת גדולים שאף אלו הי' האמת שע"י התחברות שלהם יעשו ביניהם תיקונים ויבטלו אותם ברוב שלא להחריב, עכ"ז כיון שע"י עשאם ראיון הציוני בעולם זה סכנה גדולה להלאה, וכן הוא האמת שלולא הגדולים והצדיקים שבדורות שלפנינו הזהירו כ"כ שלא להתחבר עמהם כלל וכלל לא, עכשיו לא הי' ח"ו שריד ופליט לתורתינו הקדושה, ואך בכח צדקתם ותורתם של ראשונים נשאר לנו זה המעט מן המעט אשר לפנינו, ובמדינותינו הי' לנו לימודים הרבה בענין התבדלות מן הרשעים, והעיד הנסיון בי התבדלות היראים מן החפשים הוא טובה גדולה גם לחפשים, אף שלמראית העין נראה כי רעה הוא להם שנתרוקנו לגמרי מן היראים ועי"ז עושים כל מה שלבם חפץ, אלא שאעפי"כ החיוב לעשות כן שא"א בע"א, אבל לבסוף נתוודע שגם להם הוא טובה כי במקומות שלא התבדלו היראים לאט לאט התפשרו היראים וירדו מטה מטה עד שנמחה לגמרי כח התורה מהם וירדו הרבה מעלות אחורנית יותר מהמקומות שהתבדלו היראים, שבמקומות שאין שם קהילות יראים אין בהם בושה והשפעת הת ורה כלל ומתרוקנים לגמרי ר"ל, אבל במקומות שיש שם קהילה של יראים אף שהמה מובדלים ומופרשים עכ"ז יש להם קצת השפעת התורה גם עליהם, גם מתביישים קצת ואינם גרועים כ"כ כמו במקומות שאין שם קהילה אחרת, והרבה יש לדבר מזה אלא שא"א להאריך כ"כ במכתב, כללו של דבר אין לכם שום עצה אלא להיבדל ולהתפרש מהם, והשי"ת יהי' בעזריכם ברוחניות ובגשמיות עד ביאת גואל צדק בב"א.

ובדבר מה שכתב כהדר"ג נ"י שלא ישאר שמו רק על הנייר ולא למעשה דנראה מזה שחושב שכתיבת הנייר אינו כלום ימחול נא להתבונן בדברי הגמ' (סנהדרין ק"א) בעובדא דירבעם מאי ויועץ המלך שהושיב רשע אצל צדיק, א"ל רשע לצדיק ס"ד דנברא כירבעם פלח לע"ז, אלא למינס בהו הוא דקבעי, ואף אחי' השילוני טעה וחתם דהא יהוא צדיקא רבא הוה וכו' לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל, מאי גרמא לי' וכו' רבא אמר חתמו של אחי' השילוני ראה וטעה, וענין הטעות של אחי' השילוני בירבעם אמרו שם בגמ' שכל ת"ח דומים לפניהם כעשבי השדה, ובזוה"ק מבואר עוד ששניהם הכריעו את כל ישראל בצדקתם כאשר הבאתי זה בספרי הקטן ויואל משה, וא"כ הי' צדיק גמור בתחילה וגם נתמנה למלך על ישראל בנבואה מפי הקב"ה וע"כ לא חשב עליו שיעשה דבר רע, ויש בזה ענינים גבוהים שא"א לבאר בכתב, עכ"פ זה וודאי שלמעלה לא הי' לו שום חלק בחטאת ירבעם לא מיני' ולא מקצתיה כי הי' נביא גדול לה' מכל הנביאים הראשונים ורבו של אליהו, ועוד יותר מזה כי אחיה השילוני התנבא אח"כ על כריתת ירבעם וכל ביתו באופן נורא עבור חטאיו כמבואר (במלכים א' י"ד פסוק י') ועוד מבואר בקרא (מלכים א' ט"ו פסוק כ"ט) ויהי כמלכו הכה את כל בית ירבעם לא השאיר כל נשמה לירבעם עד השמידו כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו אחי' השילוני, וא"כ אין לך מעשה גדולה מזו שביטל את הכתב שחתם בתחילה על ירבעם ולא הי' אותו הכתב אלא נייר בעלמא, ולמעשה פעל את ההשמדה נוראה על ירבעם בשביל חטאיו אשר עשה, ואעפי"כ בשביל אותו הנייר נכשל יהוא המלך ולא סר מחטאת ירבעם אף שהי' צדיקא רבא כמו שהעידו עליו בגמ'.

וחזינן בזה עד כמה הנייר גורם ובכל נבואותיו ומעשיו העצומים של אחי' השילוני לא תיקן את המכשול שיצא מאותו נייר בלבד, ומובן בזה כי אותו הנייר גרם להרבה הרבה ניירות של מכתבי העיתים הצועקים בקול חוצב שהדר"ג נכנס תחת המועצה הרעה הזאת, לא דבר קטן הוא, ואם לא יהי' נגד זה מחאה נמרצה שוב אח"כ יהי' מעוות לא יוכל לתקן לא על מקומו בלבד רק על כל ארץ הקדושה ועל כל העולם כולו באמרם שגם הרב הזה אשר כל ימיו הי' חומה נשגבה נגד הציונים לעת זקנתו בא גם הוא לידי הכרה ליכנס תחת המועצה, וזה חילול השם ומכשול גדול.

והנה הך משרד הדתות הוא מיוסד על כל הדתות שכך שמו דתות לשון רבים ר"ל על כל מיני ע"ז, ויש להם מחלקות להשגיח לתקן כל בתי ע"ז של הנוצרים וכן של הישמעאלים ושאר כל מיני ע"ז, על הכל יש להם מחלקות לתקנם ולקיימם ועוסקים בתיקונם ובכיבודם וכולם הם תחת משרד הדתות, וא"כ הוי הכרעה שבאותו המשרד ע"ז גמורה ממש בלי ספק, ועוד גרוע מזה מה שיש מחלקה לדת ישראל כי חוקקים חוקים לישראל נגד התורה הקדושה וקוראים אותם דת ישראל וזה הוי כפירה גמורה בתוה"ק כמבואר בפ' חלק.

ובשלה"ק מס' שבועות הביא דברי מהרש"ל ביש"ש מס' ב"ק על הברייתא דשלחה מלכות הרשעה אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם וכו' בשעת פטירתם אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת חוץ מדבר זה שאתם אומרים שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור ושל נכרי שנגח שור ישראל בין תם ובין מועד משלם נזק שלם, ממנ"פ אי רעהו דוקא אפילו דנכרי שנגה לישראל ליפט רואי רעהו לאו דוקא אפילו דישראל דנגה לנכרי לחייב, וחכמים לא גילו להם טעמו של דבר שממון של נכרי הפקר מפני הסכנה, שמעינן מההוא ברייתא דאסור לשנות דברי תורה אף בזמן הסכנה וחייב למסור עצמו עלי' וכו', והלא לא תמצא דבר קשה כזה לומר לפני האומות שאנחנו פטורין מהזיקן והם חייבין וכי לא הי' ראוי לחוש ח"ו לכמה שמדות וחרבות וכו', וא"כ הי' להם לשנות או שניהם חייבין או שניהם פטורין אלא שמחויבין אנו למסור על קדה"ש ואם ח"ו ישנה הדין הוי ככופר בתורת משה, והא דאיתא בפרק קמא דמגילה מעשה בתלמי המלך ששינו התורה, התם מן שמיא והסכימו בהדייהו ברוח הקודש דכן איתא נתן הקב"ה וכו' והוא עפ"י הדיבור, ועוד התם לא שינו שום דבר אלא ששינו הלשון דלא יחשבו למינות, אבל לומר על הפטור חייב או להיפך הוי ככופר בתורת משה מה לי דיבור אחד מה לי כל התורה כדאיתא פ"ג דיומא השוכח דבר אחד מלימודו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלקיך וכו', אלמא דדבר אחד מן התורה נקרא תורת ה' עכ"ל, יעיי"ש שהאריך.

והרי אפילו לשנות דין אחד על שם תוה"ק אפילו לפני עכו"ם שבוודאי אינו נפסק להלכה למעשה אלא לדיבור בעלמא מ"מ הוי ככופר והוי בכלל יהרג ואל יעבור, ואצ"ל אותו המשרד שמשנה הרבה וקורא לזה דת תורה, והלא אין לאותו הממשלה עסק עם התוה"ק ואומרים כן בפירוש, א"כ למה עושים משרד הדתות שאינו בשום מדינה אלא שרוצים ע"י אותו המשרד להתערב בעניני הדת ולרדת בחדרי בטנם של הרבנים שיהי' להם דרך ומבוא לאט לאט לעקור הכל ח"ו, וכל אותו המשרד מיוסד רק על מינות וכפירה ר"ל, ומבואר ברמב"ם בכמה מקומות שמינות גרוע מע"ז, א"כ הוי מחלקה זו גרוס משאר מחלקות שהמה רק עובדי ע"ז, וא"כ הוי האי משרד הדתות ע"ז ומינות שניהם בלי ספק, ואין צורך להאריך בזה לרוב פשיטותו וכל המודה על האמת יודע ומבין זה.

ומבואר ברמב"ם ורא"ש ובטור ש"ע יור"ד (סי' קנ"ז) הטעם דכיון שהוא אומר שהוא עכו"ם הוי מודה לדתם, ומודה לע"ז הוא ככופר בעיקר ויהרג ואל יעבור, חזינן בזה דאף שאינו עושה אח"כ שום מעשה אלא האמירה בלבד מה שנראה כמודה לדתם דינו כך אף אם לא נעשה שום מעשה, ומכ"ש מה שהוא בפרסום רב ע"י הנייר דכבר כתב הרמב"ם ז"ל דמה שנכתב על הכתב הוי כאומר לאלפים ולרבבות אנשים, וא"כ נאמר בזה בפרסום רב הודאה לדתם, ומה נאמר ומה נדבר.

ובאמת זה גרוע מאומר שהוא עכו"ם בשביל שלא יהרגוהו, שהרי התם הכל מודים שהוא אונס גמור אונס של הריגה ואונסא כמאן דלא עביד אף במעשה ומכש"כ באמירה דלא הוי מודעה רבה ואין בזה מודה לדתם, ומ"מ דינו ביהרג ואל יעבור כיון שעצם האמירה נראה כמודה לדתם, וכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ח מה' יסוה"ת הל' ד') דכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה חילל את השם, ואעפי"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צ"ל שאין ממיתין אותו ב"ד כיון שהי' אונס, אבל אם הי' יכול להמלט על נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה הוא נקרא עובד כוכבים במזיד, והובא זה גם בשו"ע יור"ד (סי' קנ"ז) ובמאמר קידה"ש האריך הרמב"ם ז"ל יותר שצריך לברוח למדינה אחרת.

ועכ"פ זה וודאי שמה שנעשה ע"י אונס הריגה הוי אונס גמור וא"א לחייבו על כך אלא שעבר על מצות עשה של ונקדשתי שמחויב למסור עצמו להריגה באותן ג' עבירות, אבל היכא שיכול לברוח ולהמלט אף שבריחה תלוי בקושיים רבים ועצומים וגם היזק ממון וכדומה דינו כמזיד שבוודאי לענין זה אין אונס ממון נקרא אונס שהרי מבואר ברמ"א (יו"ד סי' קנ"ז) שמחוייב לפזר כל ממונו בשביל שלא יעבור על לא תעשה, וזה אינו בשביל מ"ע של ונקדשתי שאינו אלא בג' עבירות אבל בשאר ל"ת אינו צריך למסור נפשו אבל צריך לפזר כל ממונו, שזה מיירי מסתמא אף שהי' עשיר גדול ונעשה עי"ז עני ואביון ר"ל בשביל שפיזר כל ממונו מ"מ אין זה דוחה שום ל"ת, והעובר על ל"ת מחמת טעם אחר שאין בו חשש הריגה דינו במזיד גמור, וא"כ גרע זה הרבה מהאומר שהוא עכו"ם שלא יהרגוהו דהתם האונס גלוי וידוע לכל ובאמת אין בזה שום הודאה והסכמה לדתם, אבל בהך משרד הדתות כל זמן שיש באפשרותו באיזה אופן שהוא לברוח ולהמלט מהם ואין בזה שום חשש הריגה ח"ו א"כ הוי כל מה יש בו הסכמה למעשיהם מודה לדתם כמזיד וחמור מאוד ר"ל, השי"ת יצילנו ממכשולות כאלו.

והנה בעובדא הנ"ל שלא סר יהוא מחטאת ירבעם כתב רש"י ז"ל (במלכים א. פ"ו פסוק כ"ט) הטעם שלא סר מחטאת ירבעם מדאגה שלא תשוב המלוכה לבית דוד כמו שנתירא ירבעם, וזה לכאורה פלא עצום שכתב טעם חדש שאינו בגמרא והשמיט כל דברי הש"ס שביקשו טעם בדבר יהוא ופליגא בי' אביי ורבא, ורש"י כתב דלא כאביי ודלא כרבא אלא טעם חדש, וגם דלטעמו של רש"י ז"ל הוא זילותא גדולה ליהוא שבשביל כבודו שלא יאבד מלכותו לא סר מחטאת ירבעם, וא"כ לפי"ז הוא ממש דומה לירבעם שנתירא ממלכותו, ובגמ' לא אמרו כן אלא שהי' צדיקא רבא ואך ע"י טעות בא לידי כך, ולמה לי' לרש"י לחדש גנות על אותו צדיק מה שאינו בגמרא.

ונראה שהוא על דרך שכתבתי בספרי הקטן ויואל משה (מאמר א' עמוד קמט) בעובדא דשאול המלך בחיר ה' שאמר לשמואל (שמואל א' ט"ו כ"ד) חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע בקולם, דקשה טובה דהלא הי' מלך והי' השלטון בידו על העם ולמה הי' ירא מהם כל כך, גם הי' בחיר ה' ונקי מכל חטא כמ"ש חז"ל וזכה לנבואה, האיך בשביל יראה עבר את פי ה' ואת דברי שמואל הנביא.

אמנם באמת מבואר בכתוב שבתחילה אמר לו ה טעם אשר חמל העם וגו' למען זבוח לה' א"כ חשב בזה לעשות מצוה לזבוח לה', אלא כאשר הסביר שמואל הנביא שאין זה מצוה אלא עבירה שוב הודה כי חטא בזה לעבור את פי ה' מיראת העם, ולכאורה למה לא אמר לו האמת בתחילה שעשה בשביל יראת העם, אלא הוא הדבר אשר דברנו שבוודאי שאול המלך בחיר ה' לא הי' עובר את פי ה' מחמת יראת העם אלא שחשב שהוא מצוה כאשר אמר לזבוח לה', וכאשר הסביר לו שמואל שאינו אלא עבירה בידו בזה, וראה את דבריו ברורים ונכונים ותמה על כך, והתבונן כי אך מחמת יראת העם לשמוע בקולם מחמת הרצון הזה נעשה משוחד ובא לידי סמיות עינים לחשוב על עבירה שהוא מצוה, כי גדול כח השוחד המעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים, ובכל מה שיש רצון להאדם נעשה מזה משוחד ומסמא עינים, וזה שאמר חטאתי וגו' כי יראתי את העם ואשמע בקולם ר"ל שיראת העם לשמוע בקולם היתה הסיבה שהביאוהו לידי כך לעבור את פי ה' בחשבו שהוא מצוה מחמת סמיות עינים, ואף שהי' מלך והי' בכוחו לעשות הכל מ"מ החפץ והרצון לעשות רצון העם הוי יותר משוחד של דברים של יחיד, כי הוא דיבת רבים שעונין עליו דברים הרבה, גם מענותנותו הגדולה לא הי' רוצה לעבור על דעת ציבור וזה מסמא עינים, והארכתי בדברים כאלו בספרי הנ"ל.

ובזה אני מבין ג"כ מה שכתב הזוה"ק פ' שלח (דף קנ"ח ע"א) על המרגלים דכתיב כולם אנשים וז"ל, כולהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו, אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא, אמאי נטלו עיטא דא, אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימנו משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי וכו' יעיי"ש.

ולכאורה אינו מובן דזה וודאי שהיו צדיקים גדולים שהרי נבחרו על פי ה' לנשיאים על דור המדבר שהי' דור דעה, ומה שבארץ ישראל לא הי' ממנים אותם לנשיאים ע"ז כתבו חכמי האמת הטעם עיין במקדש מלך ובשאר מפרשי הזוהר שם, עכ"פ היו בוודאי אז צדיקים גדולים, ומה שהביאן לידי כך האריך בשלה"ק שטעו וחשבו שעדיין אין ישראל ראויים ואין להם כח הקדושה ליכנס לא"י וצריכין לישב עוד זמן במדבר, ובכמה ספרי קודש האריכו בזה סיבות וטעמים מה שהביאן לידי כך, וכמו שהי' בקורח שהי' גדול מאוד ובעל רוה"ק שראה שלשלת גדולה יוצאת הימנו, וכתב האר"י ז"ל שראה מה שיהי' לעתיד שהלוים יהיו הכהנים אלא שטעה במה שחשב שהגיע אז הזמן לזה, עכ"פ הי' סיבות שונות וענינים בדבר ואין להאריך בזה עכשיו.

אבל לשון הזוה"ק אינו מובן לכאורה שהתחיל לומר שהיו זכאין וסיים שנטלו עיטא בישא בשביל הפסד נשיאותם, א"כ שבשביל הפסד נשיאותם נטלו עיטא בישא הוי זה פשע רב בזדון בשביל נשיאותם והאיך אפשר לומר עליהם שהיו זכאין, והזכאי לא יפשע כ"כ בשביל חימוד נשיאות, ולפי הנ"ל נראה הכוונה דהם בוודאי הי' לה איזה טעות שהביאן לידי כך וחשבו שהצדק עמהם אלא לתרץ האיך אפשר שיטעו טעות גדולה כזאת מתרץ הזוה"ק שבשביל הנשיאות באו לידי סמיות עינים לטעות כ"כ, אבל הם לא חשבו לעשות כן בשביל הנשיאות אלא טעמים אחרים היו להם, אלא שבזוה"ק מבאר הסיבה של סמיות עינים שעלה על דעתם טעמים אחרים שונים ומשונים.

ובזה אפשר לפרש בדעת רש"י שלא בא לומר טעם אחר מדברי חכמינו ז"ל אלא לבאר דבריהם דהאיך אפשר שיטעה בהכתב של אחי' השילוני כיון שכבר ביטל בנבואתו את הכתב ובמעשיו העצומים, ולזה אמר שהי' בלבו יראת המלוכה והי' משוחד מזה ע"כ בא לכלל טעות כזה, אבל לא ידע שבשביל יראת המלוכה אינו סר מחטאת ירבעם אך לבו אנסו לתלות באותו הכתב מחמת סמיות עינים עבור השוחד של יראת המלוכה, ואעפי"כ לולא אותו הכתב אמרו חז"ל שלא הי' אפשרות לטעות בזה שהי' צדיקא רבא, והרבה יש להאריך בענינים אלו אבל אי אפשר להאריך כ"כ על הכתב.

ובעוה"ר דא עקא עכשיו בדורינו עיקבתא דמשיחא שהמנהיגים משוחדים מיראת הדור ומיראת התמנות וכדומה נגיעות עצומות המסמות עינים, ונמשכו אחר זה אף שארית הפליטה יראי ה' מכח המנהיגים כמבואר במד"ר פ' ואתחנן עה"כ כי תוליד בנים זה שאמר הכתוב כרובם כן חטאו לי וגו', מאי כרובם אמר רבן שמעון בן גמליאל שכל מה שהגדולים עושים הדור עושה כיצד הנשיא מתיר והאב"ד אוסר וכו' הנשיא מתיר ואני אוסר והדיינים אומרים אב"ד מתיר ואנו אוסרים ושאר כל הדור אומרים הדיינים מתירין ואנו וכו', מי גרם לכל הדור לחטוא הנשיא שחטא תחילה וכו'.

ובעוה"ר קשים מאוד הנסיונות שבדור הזה וצריכין אנו לרחמי שמים, והחי יתן אל לבו לבקש האמת לאמיתו ויעזריהו השי"ת לפקוח עינים עוורות ובזה אתן קנצי למילין, ונא אל ירע בעיניו אם אולי פלטה הקולמוס איזה מילין שאינם לפי ערך כבודו הרב כי מרוב צערי ושיחי דברתי עד הנה, והוכרחתי לבאר עכ"פ קצת את הענין וא"א לשמור כ"כ חמילין כ"א הענין ואל יסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, ולזה אל יסתכל במילין זעירין היוצאים מאדם שפל כמוני כ"א יתבונן בנימיות הדברים ובאמיתיות הענין ויקבל האמת ממי שאמרו כי אין דרך אחרת אלא כמו שכתבתי להקהל ולעמוד על נפשם בקהלה מיוחדת לה' ולתורתו הקדושה, ובוודאי יעזריהו השי"ת שלא יבואו לידי הפסד ויעמוד על מעמדו כמאז ומקדם.

ובאמת הרבה יותר ממה שכתבתי כאן יש בענין זה אלא שאין בכוחי כעת להאריך כ"כ ובצער גדול כתבתי כל הנ"ל, ושקלתי הכל יפה במאזני צדק ואבני צדק, והנני ידידו דושת"ה באה"ר מברכו בכל עניניו.

והשי"ת יאריך ימיו ושנותיו בעוז ובנעימים ויזכה עוד להרים קרן התורה והיראה, וח"ו לא יצא מכשול מתחת ידו עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן.

באעה"ח יום ג' פרשת פנחס תשכ"ד לפ"ק, פה מרחץ שעראן ספרינגס יצ"ו.

הק' יואל טייטלבוים