דברי יואל מכתבים חלק א/מלחמת ה'/מכתב יח

<< מלחמת ה' מכתב יז • דברי יואל מכתבים חלק א • מלחמת ה' מכתב יט >>

בענין מלוכה לישראל קודם ביאת המשיח וחומר איסור

המשתתף בה

שלום וכט"ס אל כבוד ידידי הרב וכו' כש"ת מו"ה צבי פנחס מאשקאוויטש נ"י.

אחדשה"ט באה"ר הנה זה כבר שהגיעני מכתבך אודות שאלתך…

וגם זה ברור כי טרם שיבוא המשיח לא יהי' שום ממשלה לישראל כמבואר בכמה מקומות בדברי חכז"ל, וגם מסוגיות הש"ס בכ"מ שמדבר מעניני קרבנות וכדומה אמרו הלכתא למשיחא שלא יהי' זה עד ביאת המשיח, ויש לזה עוד הרבה ראיות יותר מבוארות אלא שצריך אריכות ולא עת האסף פה, ונודע מ"ש החת"ס ז"ל בפר' שופטים בהפטרה, וז"ל שאינה דומה גאולה העתידה ב"ב, לגאולות שעברו, כי אז לא הי' מושג לכל, כי ה' שוכן בקרבינו, אבל האמינו לקול הנביאים וכו' משא"כ לע"ל יהי' מראים באצבע הנה אלקינו זה, והנה אפשר כבר הי' ראוי מכמה פעמים להיות נגאלים וכו' כמו בבית שני וכדומה, אבל אין חפץ בזה, כי אם גם אנחנו אפשר שנתפשר ונקבל גאולה כזה אבל אבותינו הקדושים לא יתרצו עתה כ"א בגאולה שלימה עכ"ל הק', ובודאי שאין דרך החת"ס ז"ל לכתוב בחידושי דברי נביאות, אלא שלמד כן מדברי חכז"ל דברים ברורים, ואף שרוה"ק הופיע בבית מדרשו מ"מ לא כתב בחדושיו מה שלא נתברר לו מש"ס ופוסקים.

ומה שאירע בעו"ה שמינים ואפיקורסים לקחו להם יד תקיפה על ישראל בדיני עכו"ם זה ודאי לא נקרא יד ישראל תקיפה, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בכמה מקומות על המינים והאפיקורסים שבישראל שהם גרועים יותר מעכו"ם ר"ל, וז"פ דאף באותן הזמנים שהיו לפעמים בזמן בית שני שלא יכלו לכוף את העכו"ם לדיני ישראל, אבל אם ישראל היו דנין לעולם רק בדיני התורה ומ' שנה קודם החורבן שלא ישבו הסנהדרין במקומם שלא לדון דיני נפשות כלל, אבל כל מה שדנו הי' הכל עפ"י התורה אף שהיו אז תחת הרומים, אבל המקבלים ממשלה לדון את ישראל בדיני עכו"ם אין לאלו שום ממשלת ישראל כלל וז"ב.

ובלא"ה המאמין בהשי"ת ובתורתו הקדושה חלילה לו ליקח חבל בממשלה כזו, יעוי' תוס' סוטה ד' י"ג שהביא דברי הפרקי דר"א פרק מ"ח בקצרה, ובפדר"א שם מבואר יותר בארוכה דכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל במצרים ועשו לעיניהם האותות הלכו זקני ישראל לשאול אצל סרח בת אשר שהי' בידה סוד הגאולה, לפי שכבר נכשלו ע"י בני אפרים והלכו עתה לימלך בה, ואמרו לה בא האיש ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותות הללו ממש עד שאמרו לה שאמר פקד פקדתי, אמרה להם הוא האיש שעתיד לגאול את ישראל שכך שמעתי מאבא שיאמר פקד פקדתי, ולכאורה מה פחדו בזה, וגם סרח בת אשר למה אמרה להם בתחלה שאין באותות הללו ממש הלא אין זה דומה לבני אפרים שהלכו שלא ברשות ועברו על השבועה לכן אמרו חכז"ל ולא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו, אבל כשבא משה ואהרן לא אמרו לישראל לעשות מאומה שלא ברשות אלא אמרו להם כל דברי ה' כמבואר בקרא והקב"ה אמר והכתי את מצרים בכל נפלאותי ואח"כ ישלח אתכם, וא"כ אם פרעה בעצמו ישלחם ע"י אותות ומופתים נוראים מה להם לפחוד עוד, וע"כ שגם בזה עוברים על השבועה, אף אם האומות בעצמם מסכימים אפי' ע"י אותות ומופתים נוראים, ואנו מושבעים ועומדים שלא לקבל שום גאולה טרם שהגיע קץ הגאולה האמיתית וזה ראי' מכרחת לדברי הגאון ר' יהונתן באהבת יהונתן בהפטורה שבפ' ואתחנן, ומה שהקשה עליו באבני נזר מלשון רש"י ז"ל, ישבתי בדברים ברורים שאדרבא מדברי רש"י ז"ל האלו עוד ראי' לדבריו והבאתי עוד ראיות ברורות אלא שלא עת האסף פה.

אבל אין צריכין לכ"ז אלא אם האומות מסכימים כולם ואין צורך לשום מרידה, אבל אותה המלוכה שבאה מתחלה בסיבת המרידה וגם ע"י מלחמה וחרב באופן זה לא עלה על דעת שום פוסק מעולם שאינו נקרא עוברים על השבועה במזיד ובשאט נפש ר"ל, ומה שתלו עצמם בדברי הרמב"ן ועוד איזה מקומות שחתרו להם המינים והאפיקורסים וסייעתם לסמא עיני העולם, הבל יפצה פיהם להמעיין בפנים בעינא פקיחא, ועל כיוצא באלו כתב במאור עינים פ' כי תבא, וזלה"ק: כנודע שיש רשעים שלומדים התורה ולומדים משם דברי מינות כפי רצון של כל אחד מהם מאחר שהם חוץ לגבול הקדושה אין רואים שום אמת וכו' כמאמרינו על מ"ש גבי נחש שאמר לחוה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה ע"י שדחפה ונגעה בו וכו' והנה היא ידעה שלא נצטוה על הנגיעה והאיך שמעה לו מה שאמר כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה וכו' אך דחפה למקום השקר ולכך לא ראתה האמת עכ"ל הק' יעיי"ש שהאריך.

והנה להעתיק את כל דבריהם ולברר טעותם צריך אריכות גדול שלא אוכל כעת פה בתשובה זו, ובגמ' (שבועות י"ג ע"ב) קלות עשה ול"ת חמורות כריתות ומיתת ב"ד, הרי שעל מה שיש עונש חמור יותר, נקראו חמורות, ולא מצינו עונש חמור כזה לומר אני מתיר את בשרכם ר"ל בשום עון שבעולם כ"א לאותו העון של העברת השבועה הזו, וע"כ שהוא חמור יותר מכל העבירות שבתורה, וכבר כתב הרמב"ם ז"ל באגרת תימן הטעם מה שהקפיד השי"ת ע"ז כ"כ, ומי לא יפחד ליקח חבל בעון נורא כזה.

אבל עוד גרוע מזה המינות והאפיקורסות והעברת הדת הנצמח מהם ר"ל, שלכן מעשה שטן הצליח ויצא העגל הזה כמ"ש חכז"ל אם ללצים הוא יליץ הבא לטמא פותחין לו, ובדור הפלגה כתב בב"ר עה"פ וימצאו בקעה, ר"ג אמר וימצאו אם ללצים הוא יליץ, וביאר ביפה תואר שלא הי' אלא מציאה ממש שמתחלה לא היתה בקעה גדולה זו, ולשעה עשאה ה' כמו שיקרה לפעמים שמתחדש במקום הר וגבעה ע"י רעש שיבקע ההר ההוא, ועשה ה' זה להם, משום אם ללצים הוא יליץ כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, על זה עשה ה' מקום באופן שיהי' מקום לרעתם עכ"ל יעיי"ש, ובסה"ד הביא שהגיעו בהמגדל לגובה כ"כ עד שמרוב גבהו לא הגיע החומר והלבנים אל הבונים עד מלאת להם שנה תמימה וזרקו חיצים על השמים ונפלו החיצים עליהם מלאים דם ואמרו הנה הרגנו את כל אשר בשמים, כי מאת ה' היתה זאת למען התעם ויבנו ככה ימים רבים ושנים, הרי שלהבאים לטמא נעשים ניסים גדולים לשעה.

ועל הלוקחין חבל ביניהם אף כל דהו כבר אמרו חכז"ל בכיוצא בזה במס' (מכות ד' ה' ע"ב) עפ"י שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיימת העדות בשני עדים למה פרט הכתוב בשלשה, ר' עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו, וענש הכתוב לנטפל לעושי עבירה כעושי עבירה, ופירש"י ז"ל שלא תאמר הואיל ובלאו הוא היתה העדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה, לימדך הכתוב שאף הוא מן מקיימי דבר, והתם אינו עושה השלישי שום חיזוק כי תרי כמאה, ואך בשביל שנט פל דינו שוה להם, וק"ו היכא שע"י שנטפל עושה גם חיזוק שאומרים העולם יראים נשתתפו בדבר, והודו לדעת המינים והאפיקורסים ר"ל ונמשכים כ"ע אבתרייהו, דזה גרע מהעד השלישי שלא חילק הכתוב בינו לשנים האחרים, ואין לשער כמה נפשות כשרים שניצודו ברשת המינות והכפירה ר"ל ע"י שנשתתפו גם שומרי הדת באותו הכנופי' של מינים ר"ל, ואמרו התירו פרושים את הדבר, והתירו את השרץ, אבל לא בק"ן טעמים כ"א בלא טעם ובלא ריח.

ועי' ברבנו יונה (מס' אבות פ"א) וז"ל על המשנה ואל תתחבר לרשע, שהוא עונש גדול שאין כמותו, כי החטא החמור פשע בו עשה עבירה אחת, אבל זה בכל העבירות שעושה הרשע יש לו חלק בהם ונמצא עושה חטאים רבים גדולים ועצומים ואם ידיו אסורים ולא נהנה מהם, ואוי לרשע ואוי לשכינו כי הוא חוטא ושכינו מנוגד שכן הוא מפורש באבות דר' נתן כל המדבק לרשעים אע"פ שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם עכ"ל יעיי"ש שהאריך עוד בדברים נוראים, ועי' באוה"ח הק' פ' ראה עה"כ ואותו תעבודו שאף הנביא שלא אמר לעבוד ע"ז אלא אמר לדבק בקרובי ע"ז חייבו הכתוב כמסית לעבוד ע"ז, והוציא זה מהקרא יעיי"ש.

וכ"ז כתבו על סתם התחברות אליהם שיש לו חלק במעשיו ע"י ההתחברות וק"ו בכה"ג שנשתתף עמם בפירוש בכל מעשיהם כאשר כל הנכנסים לממשלה ההוא הוא באופן מפורש שהמה שותפים בהמעשים היוצאים משם, איום ונורא הוא להעלות על הדעת להתיר ח"ו בכאלה, יהי' מאיזה טעם שיהי'.

ובמה שאומרים שהולכים לשם לתקוני, אולי ישמעו לקולם באיזה ענינים, עי' מ"ש האלשיך הק' במשלי א' עה"כ אם יפתוך חטאים אל תאבה וגו' מנע רגליך מנתיבתם, וזלה"ק: כלומר לא תפרש אל תאבה לשמוע אליו לחטוא עמו כי זה לא לחכמה תחשב, רק מלבד שלא תשמע לו, אל תאבה עוד להיות עמו כי תמאס חברותו, ושמא תאמר א"כ בטלה ממני מצות השבת רשעים בתשובה לז"א אם העיז פניו להחטיאך ולא בוש, שוב לא יבוש לקבל ממך וכו' שמחשבותיו לרעה ובקרבו ישים ארבו למשכך ברשתו כאשר החל יעיי"ש שהאריך, ואך נמנעים המה לע"ע מעשות באיזה ענינים מחמת שעדיין יש להם קצת פחד מחוץ למדינה, כי עדיין צריכין חיזוק בממון ודברים וכדומה מסוגי כל האנשים שבמדינות אחרות, וא"כ אך זהו הפעולה היחידית לבקש עכ"פ קצת השפעה מועטת עליהם, הוא, פרסום מעשיהם במדינת הים לעורר לבב איזה אנשים שחוששין להם מפסידא, אבל ע"י שהשתתפו ביניהם גם שומרי הדת, נתנו להם חיזוק עצום, ועוד חזו להם משאת שוא ומדוחים ולא גילו על עונם, אדרבא כולם כאחד ששים ושמחים לקראתם, וקראו להאסון הנורא הזה ר"ל אתחלתא דגאולה, כהנה וכהנה דברים מבהילים ר"ל, ושאני מינות דמשכי ונגררו כולם אחריהם, ועי"ז עושים כל מה שלבם חפץ בעניני חינוך ושאר ענינים, ומי יודע עוד מה יולד יום, ה' ירחם.

ואף לו יהיבנא להו טעותי' של ההולכים להשתתף עמהם כדי לתקן, מי יוכל להתיר לעבור בקום ועשה לילך ולהשתתף במעשיהם של המינים והאפיקורסים ר"ל על סמך של ספק שמא יתקנו, ואין ספק מוציא מידי ודאי אסורים חמורים ונוראים כאלה, ואף חכז"ל לא יכלו לעקור דבר מהתורה בקו"ע כ"א בשוא"ת אף שתקנתם הי' ודאי לתועלת ברור, ובאלי' בהר הכרמל שסמכו עליו באיסור שחוטי חוץ מבואר בגמ' (סנהדרין דף פ"ט) הטעם דמוחזק שאני, ופי' שם בתוס' דבעי שיהי' איתחזק בנבואה שיוכלו לסמוך עליו שיהי' בזה מיגדר מילתא ויחזרו ישראל למוטב, וכן הוא ברמב"ם פ"ט מהל' יסוה"ת הל' ג' שנביא שאמר לעבור איזה עבירה לפי שעה כאלי' בהר הכרמל מצוה לשמוע לו מפני שהוא נביא, ומי יוכל לדמות לזה, אמנם אפילו כאלי' בהר הכרמל אין לשמוע כ"א בשאר עבירות, אבל בע"ז מבואר שם בגמ' והרמב"ם שאפי' מעמיד חמה באמצע הרקיע אין לשמוע לו.

ומבואר בגמ' בכמה מקומות דמינות גרע מע"ז, והרמב"ן ז"ל כתב הטעם של חומר המינות מע"ז יען שבע"ז הוא מאמין עכ"פ בעיקר מציאת הבורא, אלא שטועה ומחליף כח זה לאחר ר"ל, אבל במינות הוא מכחיש ר"ל את כל המציאות וזה חמור יותר, וטעם זה כתב גם הרמ"ק ז"ל, ובשארי הראשונים כתבו עוד טעמים אחרים, עכ"פ לכ"ע חמור הוא מע"ז, ומבואר בשבת (קט"ז ע"א) בהמינים שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו, נכנס לבית ע"ז ואין נכנס לבתיהן של אלו, ואין לך בית מינים יותר מהכנסת הזה אשר משם תצא מינות ואפיקורסות לישראל ע"י כפי' ר"ל, וא"כ שאפילו ליכנס לשם בכניסה בעלמא בדרך בריחה מנחש ומהריגה אסורה, אף שמותר בכה"ג ליכנס לבית ע"ז מ"מ זה גרוע יותר ומכש"כ לישב שמה ולהשתתף במעשה המינות והאפיקורסות הנעשים שמה שהמה שותפים ממש במעשיהם האלו יותר מהעד השלישי בעדים זוממין, וא"כ אם באיסור ע"ז אין לשמוע אפילו לנביאים כאלי' בהר הכרמל ומעמיד חמה באמצע הרקיע להחזיר את ישראל למוטב, ק"ו שאין לשמוע בזה בשום אופן שבעולם.

כתבתי זה לרווחא דמילתא אבל באמת אין בהשתתפותם כלל למיגדר מילתא אלא אדרבא פירצה גדולה במלואה עד אין לשער ר"ל, והרבה יש לדבר מזה בכל הפרטים הנ"ל לסתור כל טענותיהם והבליהם, ויש חבילות ראיות ברורות מש"ס ופוסקים על כל פרט ופרט, אלא שצריך לזה קונטרס מיוחד באריכות גדול ולא עת להאריך, וגם זה שכתבתי יצאתי מהענין של הלכה זו שהתחלתי ולא כתבתי פה אלא דרך אגב שנוגע לביאור רש"י שבענינינו לפי דברי הש"מ כמו שכתבתי למעלה, ואך יען שהלב כואב בהגיע לאיזה פרט מהפרטים האלו כתבתי ראשי פרקים.

עכ"פ שמעינן מזה חומר האיסור שלא תקח אשה כלי זיין אפילו במלחמת חובה, ונוכל להבין מזה גודל טומאתן של אלה שעשו חק חובה לגיוס הבנות אשר כמוה לא נהיתה בשום אומה ולשון, וכתב הרא"ה ז"ל בס' החינוך (במצוה תקמ"ב) בלאו דלא יהי' כלי גבר וגו' דתרגום אונקלוס לא יהי' תיקון זיין דגברא על איתתא, דלכן פי' הכ' בכלי זיין לפי שהם הכלים המיוחדים לגמרי לאנשים, שאין דרך אשה בעולם לצאת בכלי זיין, הנה העיד שאין זה בעולם, אבל אלה הרשעים הראו לעשות אף מה שלא נמצא בעולם, ואף בדור האחרון הזה שנפרץ במילואו ונמצא לפעמים באומות השפלים איזה נשים בגיוס, אותן שרצו מעצמם, אבל לעשות חק חובה והכרח לגייס הבנות זה לא נעשה עדיין בשום אומה אף במקולקלין שבהם, ובעו"ה לא קיימו מה שאחכז"ל וכמשפט הגוים לא עשיתם כמתוקנים שבהם לא עשיתם, כמקולקלין שבהם עשיתם, אבל המה לא עשו אף כמקולקלין שבהם אלא גרוע הרבה יותר ממקולקלין שבהם…

ואעפ"כ יען שהוא בירושלים תובב"א ישאל את חכמי ירושלים אם יסכימו להקל, וראיתי תשו' אחת כי"ק של החת"ס זלה"ה שהי' לו תלמיד באוהעלי ושאל אותו שאלה אחת בעניני נדחה הנצרך לו לביתו, וכתב לו שאינו משיב להלכה במקום שיש מרא דאתרא גאון וצדיק טרם ישאל את פיו, ובפרט מי אנכי יודע אני את מך ערכי, וגם הלב מסובך בסבך צרות הזמן והנני כותב מה שעולה במצודתי מתוך הטירדה והמבוכה ושמעתתא בעי "צילותא" תרתי משמע דעת צלולה וגם לצלי.

והאלקים יעננו בקול, להעמידנו על האמת בכל, אבל לרש אין כל, כי אם לב נדכה ונשבר, במה יזכה את ארחו לדבר דבר, אבל מה נעשה לאחותינו ביום שידובר, אחר החורבן הנורא, מוטל עלינו כדת של תורה, להציל את הפליטה הנשארה, שלא לדחות את הטהורה, ונקתה ונזרעה זרע.

ומובן שמה שכתבתי לשאול את חכמי ירושלים אין כוונתי ח"ו לשאול לאותן שיש להם אפילו קצת נטי' למלכות המינות ר"ל, שזה מסמא את העינים שלא להכיר את האמת בשום ענין שבעולם, וכוונתי רק על אותן החכמים המאמינים אך בהשי"ת ובתורתו הקדושה ובישועות משיחו, ולא חלק לבם להשפעת הדור של עיקבא דמשיחא אשר עליהם התנבאו חכז"ל ואמרו יראי חטא ימאסו וסר מרע משתולל, ואתה דע לך.

השי"ת ירחם ויוציאנו במהרה מאפילה לאורה, ונזכה לקבל פני משיח צדקנו בקדושה ובטהרה, והנני ידידך מברכך בכוח"ט בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים ולשנה טובה ומבורכת, לישב באהלה של תורה מתוך נחת והרחבת הלב, וזיווגך יעלה יפה בשעטו"מ, וגדול יהי' כבוד הבית האחרון, כאשר עם לבבך וכש"ת.

ידידך הדו"ש באה"ר.

הק' יואל טייטלבוים