דברי יואל מכתבים חלק א/מלחמת ה'/מכתב יד

<< מלחמת ה' מכתב יג • דברי יואל מכתבים חלק א • מלחמת ה' מכתב טו >>

בענין התחברות להציונים וממשלתם בא"י

ב"ה,

שלום וכט"ס אל כבוד ידידי הה"ג חו"ב חסיד וירא אלקים בנש"ק כש"ת מוה"ר הילל ל"ש שליט"א האבדק"ק קראסנא יצ"ו.

אחדשת"ה באה"ר, הגיעני מכתבו זה כבר ומחמת העדר בריאותי גם לא הייתי בביתי זמן רב והייתי עוסק ברפואה ונשמט אצלי הרבה מכתבים הכרחים בלי תשובה, והעיקר שאני נבוך כעת בכתיבת מכתבים כאלו למרחקים, וכבר ניסיתי בכאלה כי בעו"ה הדור פרוץ מאוד אשר כמוהו לא נהייתה מעת שקבלו ישראל את התוה"ק, וכבר התנבאו עלינו כן בתונו"כ ובדברי חכז"ל, אוי לדור שכך עלתה בימינו ואף במעט מן המעט היראים והחרדים הנמצאים בדור, הרבה מהם נתפסים ג"כ בדיעות כוזבות של השורש פורה ראש ולענה מרשת המינות והכפירה ר"ל, ושפלות הדור מסמא את העינים שלא ידעו ולא יבינו כי בנפשם הוא, ובעו"ה נתקיים בנו במלוא מובן המלה מה שאחז"ל (סנהדרין צ"ז ע"א) והאמת נעדרת פשוטו כמשמעו שנעדר לגמרי האמת, אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר, גם רגילין בעו"ה לספר אחר מטתן של ת"ח הגאונים וקדושים אשר בארץ המה מדורות שלפנינו, ולא זו בלבד שמהרהרין אחריהם אלא שמכחישין דבריהם ועושין אותם ח"ו לטועין גמורים ומהפכין דברי אלקים חיים להוציא מדברי תורה את רוע מעשיהם.

ואמרו חכז"ל (חולין קל"ג ע"א) כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אכן למרקולים ופירשו ז"ל למה נקט דוקא אותו הע"ז של זריקת אבן למרקולים ולא סגי לי' בסתם ע"ז, אלא יען שענין זריקת אבן הוא בזיון ושפלות גדול כמש"ה וידו אבן בי, והוא עובד ע"ז ע"י זריקת אבן אף שהעבודה הוא כבוד גדול שעושה אותה לאלוהות ח"ו, ונמצא מעשיו ה יפך עצם הענין, שעושה מבזיון כבוד גדול, וכמו כן עצם התוה"ק מלמדת לאדם דעת אמיתי ושפלות רוח וכו' וכל המדות טובות, ותלמיד שאינו הגון לוקח מדברי תורה גיאות ושארי ענינים כוזבים ר"ל, ונמצאת מעשיו היפך הענין, ודמי ממש לזורק אבן למרקולים.

ויותר מזה אמרו חכז"ל (סוטה כ' ע"ב) שגם בנשים המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות שמוצאת מקום ע"י דברי תורה לחזק ח"ו דברי תיפלות. אבל בעו"ה יותר מזה הנתבא עלינו הנביא במלאכי (ג' י"ד) אמרתם שוא עבוד אלוקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלוקים וימלטו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו', המסתכל בלשון אלה הפסוקים יראה כל מצב דורינו שאף אותן שילכו קדורנית מפני ה' צבאות מאשרים זדים, ומה שאמר גם נבנו וגו' גם בחנו וגו' שני פעמים תיבת גם שהוא מיותר לכאורה, ואתין וגמין רבויין הן, ומה ריבה בזה, אלא שגם אילו לא היו נבנו עושי רשעה גם בלא"ה היו מאשרים זדים מחמת קילקול הדורות ע"י אורך הגלות שמשוקעין יותר בשערי טומאה ר"ל, ויען שעוד נבנו עושי רשעה יש להם עוד טעם נוסף על דבריהם לסמא את העינים. ומה שאמר עוד גם בחנו אלקים שזה וודאי פלא גדול כי מי פתי יסור הנה לומר שבחן את אלקים, והאנוש מאלוקי יצדק, אבל המאשרים זדים באים גם לידי מדה זו לדבר עזות וטפשות כאלה לומר שבחנו אלקים.

ובמה שסיים ע"ז הכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו למדו מזה חז"ל (ברכות ו' ע"א) שאפי' שנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו וגו' וגו' איש אל רעהו, וצריך להבין מה קישור יש לדרשה זו אחר הכתוב של מאשרים זדים, אלא שלא יקשה למה רק שנים יושבין ועוסקים בתורה ולא יותר הלא אינו דומה מועטין העושין למרובין העושין, וגדול ת"ת דרבים, גם דרשו רז"ל (ברכות ס"ג ע"ב) חרב על הבדים כנודע, ולמה לא נתוספו יותר, אלא יען שהדור הוא מאשרים זדים ר"ל, ואסור להתחבר עמהם, ואמר הכתוב שאל יפול לב האדם, שאז באותו הדור אף אם לא ישארו אלא שנים שעוסקים בתורה יתחזקו ויתאמצו, ושכינה עמהם.

וכללו של דבר מה שאני מונע א"ע כ"פ מלכתוב, הנה אם מדברים עם איזה אדם רואים עם מי מדברים, וגם אפשר להשיב לו במה שבונה וסותר מחמת מיעוט ידיעתו, אבל כשכותבין למרחקים כבר כתב הרמב"ם ז"ל שאם כותבין איזה דבר כאילו נמסר לאלפים ולרבבות בני אדם, והני אינשי דלא מעלי שלוקחים מדברי תורה ומדברי גדולים וקדושים להבליהם להתלוצץ ולרמות בני אדם וליתן יד לפושעים ק"ו מדברי אדם שפל כמוני, ומה כחי ליישר הלבבות בפרט כעת בגודל החשכות ר"ל, ולא לחנם אמרו חז"ל (ברכות שם) בשעת המפזרים כנס, כי כ"פ הוא מכשול לפני המתעקשים, וגם היראים ממיעוט ידיעתם נסתמו טענתם ואין יודעין ומבינין תוכן הענין, והרבה פעמים נתברר לי כן, ולכן אני מונע א"ע כ"פ מלכתוב כי זחלתי ואירא ממכשול לאיש אשר כמוני, וחושב אני שתלמידיי ואנ"ש אשר עדיין קשור בלבם הדרך שלמדו בבית מדרשינו יודעין האיסור הנורא של התחברות עם הפושעים ומכ"ש כת המינים והאפיקורסים אשר צווח הכתוב (משלי ה, ח) הרחק מעליה דרכך ואל פתח ביתה לא תקרב, וצריך לברוח מממלשתם יותר מהבורח מן הארי הרודף אחריו להרגו ר"ל, ואותן שנטמטם לבם מלהבין האמת מה יועילו דברי ומה אוסיף תת כח, אעפי"כ נתיישבתי כעת לכתוב לכת"ה נ"י אלה הדברים, וסומך אני עליו שידע למי להראות מכתבי, ואותן אשר נוטה לבם לדעת האמת ימצאו במכתבי זה המבוקש בפרט זה כי א"א להאריך יותר בכתב.

ומבואר באדר"ג (הובא ברע"ב מס' אבות פ"א משנה ז') כל המתחבר לרשעים אע"פ שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם, ורגיל אני לפרש בזה דברי המד"ר קהלת עה"ב (שם ג, ה) עת לרחוק מחבק, אם ראית כת רשעים רחק מהם ומכיוצא בהם, שאינו מובן לכאורה מה המה הכיוצא בהם, ממ"נ אם המה רשעים א"כ המה רשעים בעצמם, ולמה קרא עליהם שהמה כיוצא בהם, ואם אינם רשעים למה פסק להתרחק מהם, ולפי הנ"ל שאף אם אינם רשעים אלא ע"י שמתחברים עם הרשעים מקבלים שכר כיוצא בהם, וההכרח להתרחק מהם, ואשר לבו לשמים בוודאי ישתדל בכל כחו להציל ילדי בני ישראל מרשת זו טמנו להם, והאיש הנלבב יתחזק ויתאמץ ולא יאבד בטחונו בהשי"ת כי קרובה ישועתו לבוא, אין לנו על מה להשען אלא על אבינו שבשמים, והוא ברחמיו ית"ש יעזרינו על דבר כבוד שמו ויוציאנו מהגלות המר והנמהר ומאפילה לאורה בב"א.

והיות כי הימים הקדושים ממשמשים ובאים, הנני לברכו בכוח"ט בספרן של צדיקים גמורים ובשנה טובה ומעוטרת, ויזכה לעבודת השי"ת מתוך נחת והרחבת הלב במקום מנוחה בבריות גופא ונהורא מעליא כאשר אוותה נפשו.

פ"ש ידידי היקר שכתב שם בשולי המכתב הר' הנגיד המפואר מו"מ בתו"י מהולל בתשבחות כש"ת מו"ה ברוך צבי בראך נ"י, ואברכו בברכת כוח"ט ובשנה טובה ומבורכת בגו"ר כאשר עם לבבו.

פ"ש לתלמידיי ואנ"ש הידידים היקרים מופלגי תורה ויראה וחסידות ולכל המאמינים בהשי"ת ובתורתו הקדושה ע"ד המסורה לנו מאבותינו ורבותינו הקדושים נ"ע לכולכם אומר רוב שלום וברכה, ואברך אתכם בברכת כוח"ט בספרן של צדיקים גמורים ובשנה טובה ומבורכת במקום מנוחה, בחיי נחת והצלחה.

השי"ת ירחם עליכם ויוציאכם במהרה מצרה לרווחה, חזקו ואמצו בהשי"ת ובתורתו הקדושה ונזכה בקרוב לשנת גאולה וישועה בב"א.

א"ד העלוב הכותב במרירות הלב ומצפה לרחמי שמים בכליון עינים. דושת"ה באה"ר מתגעגע ומייחל לשמוע ולראות אצליכם כ"ט במהרה.

הק' יואל טייטלבוים