אגדות מהרי"ט/נדרים/פרק ח
אגדות מהרי"ט – מסכת נדרים – פרק ח
[ס' ע"ב] דתניא רבי נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו מקטיר עליה. [עי' מ"ש לעיל בס"ד בדף ט' ע"א, בד"ה דתניא טוב אשר לא תדור].
[ס"ב ע"א] תניא לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו, שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנה שאהי' זקן ואשב בישיבה, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא וכו', רבי אליעזר בר ר' צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם, אל תעשם עטרה להתגדל בהם ואל תעשם קורדום להיות עודר בו, וקל וחומר ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו כלי חול, נעקר מן העולם, המשתמש בכתרה של תורה על אחת כמה וכמה. וברייתא זו היא מהספרי (פ' עקב פסקא מ"ח).
וקשה לכאורה ממה שאמרו (פסחים נ' ע"ב ועוד) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ופי' שם בזרע אברהם על הספרי דמה שאמרו יעסוק בתורה ומצות שלא לשמה, קאי על שלא לשמה שבא על מנת לקבל פרס מאהבת השכר ויראת העונש מהקב"ה, דאף שגם זה נקרא שלא לשמה שאינו בשביל רצונו יתברך שמו בלבד אלא לתועלת עצמו, אבל מ"מ לא גרע כל כך כמו שלא לשמה גמור, אל תעשם עטרה או קורדם בשביל פרנסתו וכדומה, שהוא תועלת טבעי וגשמי ע"י בני אדם שעליהם נאמר המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, ועל זה אמר הק"ו מבלשאצר, זהו תוכן דבריו בקצת ביאור.
הנה כן יש לפרש לדעת האומרים שמה שאמרו בגמ' לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, קאי על אהבת השכר ויראת העונש מהקב"ה לא זולת. וכן נראה באמת דעת הרמב"ם (פ"י מהל' תשובה), כדברי התוס' מס' סוטה, שבהלכה ד' שם הביא הדין שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר וכו' בשביל שכר בעולם הבא וכו' ת"ל לאהבה וכו'. ושוב בהלכה ה' כתב כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורעניות הרי זה עוסק שלא לשמה, וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה, ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והרי דבמה שהתחיל לבאר מה הוא שלא לשמה שסיים ע"ז מה שאמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, לא הביא אלא אותה הבבא שהוא עוסק מאהבת השכר ויראת העונש מהקב"ה, והשמיט שם אותה הבבא של הלומד בשביל שיהיה עשיר וכדומה, שאין זה בכלל שלא לשמה שאמרו חכמים כמו שכתב בפ"ג מהל' ת"ת (הל' י') כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם והאריך בזה. וכעין זה הם דברי הרמב"ן (פ' אחרי) ודברי הריטב"א (יומא ע"ג). ולפי דבריהם יתכן שפיר תירוצו של הזרע אברהם על הספרי, גם לפי דברי התוספות פסחים (ד' נ') וסוטה (ד' כ"ב) עדיין יש לתרץ הברייתא יעיי"ש ודוק. אבל לפי דברי התוספות ברכות (ד' י"ז) ותענית (ד' ז') שכתבו גם על הלומד כדי שיכבדוהו שהוא בכלל אותה המימרא דיעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה וכו' זהו לכאורה סתירה מהברייתא שבספרי ובגמרא (בסוגיין), ואינו מתורץ בתירוצו של הזרע אברהם. שוב ראיתי בפירוש החיד"א על הספר חסידים (סי' רפ"ט דפוס הישן) שהבין גם מדעת הרמב"ם כדעת אותן המקומות בתוספות דבשביל שיכבדוהו אינו בכלל מה שאמרו נוח לו שלא נברא, וכן נראה גם מדברי הלחם משנה (פ"ג מהל' ת"ת), וצ"ע דלכאורה לא נראה כן בפרק י' מהלכות תשובה כאשר כתבתי לעיל.
ובגמרא כתובות (ס"ז ע"א) בנקדימון בן גוריון שאמרו איבעית אימא לכבודו הוא דעבד, כתב (שם) המהרש"א להאי תירוצא משמע דאפילו הוי עביד כדבעי למיעבד, כיון שלא עשה כן משום מצוה אלא לכבודו הוי ליה שלא לשמה ונענש עליו, ואין להקשות הא אמרינן גבי צדקה אפילו שלא לשמה וכו', די"ל האי שלא לשמה לכבוד הוא גרע טפי, כמו שמחלקין התוס' (בפסחים נ' ע"ב) אהא דאמרינן לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, ובעלמא אמרינן טוב לו שלא נברא יעיי"ש. הנה המהרש"א הראה מקום לתוס' במס' פסחים שלדבריהם אפשר לתרץ הגמ' בכתובות (ד' ס"ז), גם הברייתא שבגמרא (בסוגיין), אבל לפי דברי התוספות בברכות (י"ז ע"א) ובתענית (ז' ע"א) אינו מתורץ לא הגמ' דכתובות ולא הגמ' דסוגיין יעיי"ש ודוק.
גם בסוגיין כתב המהרש"א דשלא לשמה הגמורים שאמרו אל תעשם עטרה וכו' ואל תעשם קורדום וכו' אשר עליהם נאמר בשמעתין המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, ובעלמא אמרינן בהו נוח לו שלא נברא משנברא כמ"ש התוספות שם. הנה החליט בזה המהרש"א שדעת התוספות שאם לומד להנאתו כמו קודום לחפור בו הוא בכלל מה שאמרו נוח לו שלא נברא, וכן הוא פשטות דברי הש"ס בסוגיין שאמרו על זה נעקר מן העולם. אמנם בג' מקומות ברכות (דף י"ז ע"א ד"ה העושה) ובתענית (דף ז' ע"א ד"ה וכל) ובנזיר (דף כ"ג ע"ב ד"ה שמתוך) כתבו התוספות בפירוש דמה שאמרו נוח לו שלא נברא, לא אמרו אלא על הלומד לקנטר, שלימודו בעבירה, אבל אם לומד לתועלת אחר כגון בשביל שיכבדוהו וכדומה הוא בכלל מ"ש שילמוד אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. הן אמת שבתוספות סוטה (דף כ"ב ע"ב ד"ה לעולם) כתבו שלא אמרו לעולם יעסוק בתורה אפילו שלא לשמה אלא כשהלימוד הוא מיראת העונש ומאהבת השכר, כמו שאמרו במצותיו חפץ מאוד, ולא בשכר מצותיו, ונמצא לפי דבריהם שם אם הלימוד והמצות המה עבור תועלת מבני אדם כגון על מנת שיכבדוהו או עושה קרדום לחפור בה שזה ודאי גרע הרבה יותר, הוא בכלל מה שאמרו נוח לו שלא נברא כמ"ש המהרש"א בסוגיין לחלק בזה.
ובאמת חילוק גדול בדבר, שהיכא שהוא מיראת העונש או בשביל קבלת פרס מן השמים, הוי עכ"פ בזה אמונה בהשי"ת שהוא אחד מי"ג עיקרים להאמין שהקב"ה מעניש ומשלם שכר, והתוה"ק האריכה בזה הרבה להודיע עונשין ותשלום שכר על העבירות והמצות, משא"כ כשעושה עבור תועלת מבני אדם שזה ודאי מגונה מאוד, ואם כן מ"ש המהרש"א כן בשם התוספות, י"ל שכיוון לדברי התוספות בסוטה. גם בפסחים (דף נ') אין לשון התוספות מבורר כל כך, ואפשר לפרשו בתרי גווני יעיי"ש ודו"ק. אמנם אינו מובן מה שסתם המהרש"א כן מדעת התוספות, ולא העיר מאומה שברוב המקומות אין כן דעת התוספות כמו שהבאתי לעיל מג' מקומות דגם על מנת שיכבדוהו וכדומה אינו בכלל מה שאמרו נוח לו שלא נברא. ועכ"פ היא סתירה בדברי התוס' וצ"ע ליישבם. והמהרש"ל בים של שלמה (בהקדמתו על מס' ב"ק) כתב דלכן מוצאים כמה פעמים בדברי התוס' שדבריהם סתרו זו את זו, בסיבה שבמקום אחד הוא דברי ר"ת ובמקום השני הוא דברי ר"י וריב"א ויתר החולקים, כי היו הרבה בעלי התוס' שכל אחד ואחד הגיע להוראה יעיי"ש. ועכ"פ אין לנו בזה הלכה ברורה מדברי התוס'.
ובזוה"ק פ' בראשית (דף כ"ה) חשב בין ה' מינים דערב רב אותן העושין מצות דבונין בתי כנסיות ובתי מדרשות ושויין בהון ס"ת ועטרה על רישיה ולא לשמא דה', אלא למעבד לון שם הה"ד ונעשה לנו שם. והרח"ו ז"ל בהקדמתו על שער ההקדמות אחר שהעתיק דברי הזוה"ק האלו סיים שעל הכת הזאת אמרו בגמ' כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם יעיי"ש. ומבואר בזה דעת הרח"ו ז"ל שלאו דוקא על הלימוד לקנטר אמרו כן בגמרא, אלא גם על הלומד כדי לקנות שם שיכבדוהו וכדומה, וזה אינו כדעת התוס' בג' מקומות שהבאתי, אלא כדעת התוס' במס' סוטה. ובספר חסידים יש בזה דברים מופלאים, אלא לפי שיש שינוי גדול בין הנוסחאות שבדפוס הישן לדפוס החדש ממש מהיפך אל ההיפך ואיני יודע איזו נוסחא אמיתית, ע"כ לא אוכל לדבר מזה. ויש עוד אריכות דברים שונים בענין זה, גם יש הרבה סתירות בש"ס בזה. ובספה"ק יסוד העבודה הפליא לעשות בביאור הרבה מאמרים וענינים שלא נתבארו. גם יש לפלפל בדבריו בכמה ענינים לא עת האסף פה כי הדברים ארוכים. ולפענ"ד אמרתי בזה דרך נכון שאפשר ליישב בו כל הסתירות שבדברי חז"ל בזה, אלא שלא ראיתי להאריך פה בענין זה.