אגדות מהרי"ט/בבא מציעא/פרק א
אגדות מהרי"ט – מסכת בבא מציעא – פרק א
[ב' ע"א] בבא מציעא. נימא מילתא בטעם קריאת שמות הבבות, דהנה הסמיכת חכמים נתן טעם שהם נקראים בבא, וגם טעם חילוקן לשלשה, על פי מה שהובא בספר סודי רזיא, וז"ל: ב'ראשית ב'רא א'לקים ר"ת "בבא", ובבא בא"ת ב"ש הוא "ששת", כי ששת אלפים שנה הוי עלמא וכו', והששת אלפים נחלקין לשלשה זמנים, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, ושני אלפים ימות המשיח, כדאיתא בע"ז (ט' ע"א), ועתה נ"ל כי אלו הבבות הן רמז לכל אלה, וחלקן לשלשה ענינים כמו כללות ימות העולם, הששת אלפים שנה הם א', ונחלקו לשלשה זמנים, כן הבבות חלקן זה כנגד זה, בבא קמא פירוש החלק הראשון מהששת אלפים הם נגד שני אלפים תוהו, בבא מציעא היינו חלק האמצע מששת אלפים הם כנגד שני אלפים תורה, בבא בתרא היינו החלק האחרון מששת אלפים הם נגד שני אלפים ימות המשיח, ולכן מיירי מסכת בבא קמא מכל ענייני נזיקין וחבלות, לפי שהוא נגד שני אלפים תוהו, שאז היה שליטת המזיקין בעולם לפי שהיה בלי תורה וכו', בבא מציעא הוא חלק האמצע משני אלפים וכו', ונקראת בבא מציעא מלשון אמצע שהוא חלק האמצע, גם נקראת מציאה באל"ף לשון מציאות שמדבר מכל עניני מציאות, לפי שהוא נגד ב' אלפים תורה שאז נמצא הקב"ה בעולם על ידי ניסיו ונפלאותיו במצרים ובקריעת ים סוף ובמתן תורה וכו', בבא בתרא הוא החלק האחרון מו' אלפים שנה, והם ימות המשיח, דמסכת ההיא מיירי מכל עניני קרקעות ונחלות וכו', כי אז יתקיימו יעודי הנביאים להנחיל לאוהבי יש וכו', ונירש את כל גויי הארצות, גם פרק חזקת הבתים רומז על בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו ולא יחרב עוד, והוא חזקת הבתים שיש לו חזוק ותוקף משני הבתים שנחרבו בעוונותינו, גם בתלתא זמני הוה חזקה, וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון, עכ"ד הסמיכת חכמים ז"ל.
ולדידי היה נראה לי לומר על פי דרכו של הסמיכת חכמים טעמא אחרינא למה שמסכת זו נקראת בבא מציעא מלשון מציעא, וכולה מיירי בדיני מציאות. דהנה בענין עסק התורה אמרו ז"ל (מגילה ו' ע"ב) יגעתי ומצאתי תאמין, ולכאורה הם תרתי דסתרי אהדדי, דמציאה הוא דבר הבא בהיסח הדעת שלא ביגיעה, וכיצד יתכן שתהיה יגיעה ומציאה כאחד.
וביאר ק"ז זלה"ה בתפלה למשה, על פי דברי החן טוב עה"פ עלית למרום וגו' לקחת מתנות באדם, ודרשו ז"ל (שמו"ר פכ"ח א') בלקיחה נתנה לו במתנה נתנה לו, והכוונה כי התורה אינה נקנית כי אם על ידי יגיעה, ואעפי"כ אינה באה על ידי יגיעה מעט, כי אם שמצטער הרבה להבין ואינו מכיר האמת, ואינו מוצא כלום, ברגע אחד נפתחין לו שערי אורה, אורות גדולים מאד, והרי זה כמציאה אחרי היגיעה, וזהו שאמרו יגעת ומצאת, כלומר שמתחלה מתייגע על התורה, ואף שעל ידי יגיעה אינו משיג האמת, לפתע פתאום ישיג השגה גדולה בדרך מציאה, עכת"ד ז"ל. והנה מסכת בבא קמא שנשנו בה דיני ארבעה אבות נזיקין רומזות על היגיעות שמתיגעין בתוה"ק בטרם השיגו האמת, וע"ד שכתבו משם האריז"ל שהיה לומד ומקשה קושיות בכח גדול עד שהזיע מגודל היגיעה, ואמר כי הקושיות הם מכח הקליפות וצריך להתייגע כדי לשברם, ולזה רומזים ארבעה אבות נזיקין שהם הקליפות כמ"ש בסמיכת חכמים. ואחר שנתייגע בתוה"ק לפתע פתאום ישיג השגה גדולה בדרך מציאה, ולזה רומזת מסכת בבא מציעא שהוא כנגד ב' אלפים תורה, ונאמרו בה דיני מציאות, כי משמיא קא זכו ליה להשיג השגות אמיתיות בתוה"ק בדרך מציאה, וזה רמז גם בשם המסכת בבא מציעא, שהוא מלשון מציאה דאחע"ה מתחלפין, כמ"ש בסמיכת חכמים.
[שם] שנים אוחזין בטלית. בטעם סמיכות מתני' דריש מסכת בבא מציעא, שנים אוחזין בטלית, לסוף מסכת בבא קמא, כתבו התוספות (ד"ה שנים אוחזין) וז"ל: איידי דאיירי בהגוזל בתרא (דף קי"ט ע"א) מחלוקת נסורת נגר ובעל הבית, דקתני במעצד הרי אלו שלו, ובכשיל הרי אלו של בעל הבית, תנא הכי נמי דיני חלוקות וכו', וצריך בכל מסכת טעם למה נשנית אחר שלפניה, כדדייק בריש שבועות מכדי תנא ממכות קסליק וכן בסוטה עכ"ל התוספות. [עי' מ"ש לעיל בס"ד סוף מסכת ב"ק מענין זה].
[ג' ע"א] דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע וכו'. [עיין דברי יואל על סוגיות הש"ס, בסוגיא דמודה במקצת].
[ח' ע"א] אמר רמי בר חמא זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וכו'. [עיין חידושי סוגיות (ח"א), בסוגיא דתופס לבעל חוב].
[י' ע"א] רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרווייהו המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו וכו'. [עיין דברי יואל על סוגיות הש"ס, בסוגיא דתופס לבעל חוב].
[י' ע"ב] והתניא בידו (שמות כ"ב), אין לי אלא ידו וכו'. [עיין חידושי סוגיות ח"ב, בסוגיא דאין שליח לדבר עבירה].
[שם] ומי איכא למ"ד חצר לאו משום ידה איתרבאי וכו'. [עיין שו"ת דברי יואל סי' קנ"ב, בסוגיא דחצר].