על הגאולה ועל התמורה/מח
מח
והנה אחד מחברי הכנסת כתב במכתב לידידו שהיה מהיושבים שמה באותן הימים טרם פרוץ המלחמה, והולך ומספר מהנסים וממה שדיבר בעצמו אז עמהם בכנסת, ומספר בתוך דבריו שרובם הסכימו שלא לצאת למלחמה, באמרם שיש פחד וסכנה גדולה רח"ל על ידי מלחמה זו, והכינו אפילו קברים רח"ל עד אין מספר, וכן יש על זה עוד ידיעות ברורות שכן היה הסכמת רוב הממשלה. אם כן ידעו בעצמם שאם לא ילכו למלחמה אין חשש סכנה כל כך כנז"ל, אלא על ידי המלחמה היה פחד נורא כזה, אבל גברו ידי הגרועים שבהם, המתגרים במלחמה ואין חוששין כלל לאיבוד נפשות מישראל.
ואף שהיה מציאות לנצחונם גם בדרך הטבע כנז"ל (סי' ה'-ז'), ואלו המנהלים אותה המלחמה אינם מאמינים כלל בנסים, ולא הלכו למלחמה אלא על סמך כחם ועוצם ידם בחשבונם של תכסיסי מלחמה, אבל עכ"פ סכנה גדולה ונוראה היתה, ואי אפשר לידע במלחמה האיך יפול דבר, כמובן, ומשום הכי פחדו הרבה מהם ואמרו שלא לצאת למלחמה. אבל המופקרים שגברו בזה, כך דרכם, שספק זה של הראות נצחונם שוה בעיניהם הרבה יותר, ודוחה אף חשש כליה רח"ל, וכמה מעשיות עשו כן שהפקירו חייהם וחיי כל ישראל בשביל ספק של כבודם בגבורה ובנצחון כנודע, ואין להאריך בזה.
ועיין רמב"ן פרשת תולדות על הכתוב (בראשית כ"ה, ל"ד) ויבז עשו את הבכורה, וז"ל, כבר אמר הטעם שבעבורו נאות למכירה, מפני שהיה הולך למות בצודו החיות, וקרוב הוא שימות בחיי אביו, ואין לבכורה שום מעלה רק אחרי האב, ומה תועיל לו הבכורה, ואמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז, כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו, וזו סיבת בזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם, ולא יחושו ליום מחר עכ"ל, ומכל שכן בתאוה זו של ספק נצחון, וקרבות יחפצו, שזה כל מגמתם, דוחה אצלם כל חייהם, ומכל שכן חיי אחרים. והעיקר, שהס"ם מנהלם ומנהיגם, והסיתם לילך למלחמה זו. ויוכל להיות שידע הס"מ שלא היה עכשיו רצון השי"ת בכליה ח"ו, ואף על פי כן כדאי היה לו אותה המלחמה בשביל איבוד הרבה נפשות, וביותר כדי להרחיב גבול המינות והכפירה רח"ל, להמשיך בזה לבבות בני ישראל, שזה כל מגמתו.
ובספר קומץ המנחה להגאון מפלאצק זצ"ל בפרשת ראה () מבאר הענין שעל ידי שלא השתחוה מרדכי להמן העלה אף חמתו על כל ישראל, ובתוך דבריו כתב כי היה נראה לעבדי המלך מה שנמנע מרדכי להשתחוות להמן, ועבר על מצות המלך אע"ג דידע כי בנפשו הוא, אבל כן דרך אוהבי הנצוח למסור נפשם לאהבת הנצחון, כמו שרואים בחוש מעשים בכל יום, עיי"ש לדרכו, וכבר הבאנו לעיל (סימן ל"ח-מ') באריכות למה מסר נפשו מרדכי הצדיק על זה והכניס גם את ישראל לסכנה, והעיקר, שהיה זה מן השמים בשביל כבודו יתברך שמו, אבל עבדי המלך והמן הרשע, לפי דעתם הנפסדה חשבו כן על מרדכי הצדיק, דכן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח (משלי א', י"ט), ומפקיר נפשו מנגד עבור אהבת הנצחון.