על הגאולה ועל התמורה/מד

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־11:30, 7 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "מד והנה דבר ברור שעצם הכניסה למלחמה זו היה באיסור, ומה גם לכוף את כלל ישראל לצאת וללחום באומות, ולהכניס על ידי זה את ישראל לסכנה, הוא נגד דעת תורתינו הקדושה, וכל העובר על זה וכופם למלחמה ומפקיר דמי אלפים ורבבות נפשות ישראל לסכנת הריגה, שלא ברשות, והיפך דעת...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מד

והנה דבר ברור שעצם הכניסה למלחמה זו היה באיסור, ומה גם לכוף את כלל ישראל לצאת וללחום באומות, ולהכניס על ידי זה את ישראל לסכנה, הוא נגד דעת תורתינו הקדושה, וכל העובר על זה וכופם למלחמה ומפקיר דמי אלפים ורבבות נפשות ישראל לסכנת הריגה, שלא ברשות, והיפך דעת תורה, הרי זה רוצח גמור ושופך דם, ואשמת דמי ישראל תלויים בראשו. ושמעתי אומרים שפירסמו שהמלחמה הזאת היתה הכרחית וחיובית על פי התורה. אולם גלוי וידוע לכל רואי האמת שכל ההתגברות ומקור הצרות, לרבות סכנת המלחמה, כל זאת באתנו אך ורק כתוצאה מקיומה של אותה מדינה הציונית, שאין בה חפץ ותועלת לא להבורא יתברך ולא לכנסת ישראל, ואדרבה, היא שגרמה כל הצרות והחורבנות ועקירת הדת והתורה הקדושה רח"ל, והממשלה הציונית היא שהציתה חרון אפם של הערביים, בהתגרות עמהם באופנים שונים, ולולא קשיות ערפם של מושליה הרשעים מעיקרא, לא היה ולא נהיה כל סכנת המלחמה.

וגם עכשיו, אילו היו מוותרים על מדינתם ועל ממשלתם, היו מסירים בלי ספק חרון אף ה' מישראל, ולא בא עלינו כל הצרה הזאת מסכנת המלחמה והריגת נפשות ישראל, ובכל רגע ורגע שמחזיקים במדינתם ובממשלתם, מנאצים את הבורא יתברך בהעברה על השבועות ובהתגרות ומרידה באומות, שאסרה התורה הקדושה, והתרה עלינו בעונש חמור על עבירתן, כאמרם ז"ל (כתובות קיא:) הריני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה, וקל וחומר בממשלת זדון ומלכות מינות כזאת, אין לשער גודל הקצף והחרון אף רח"ל שמעלים על ישראל, וה' ירחם.

וגם על פי דרך הטבע, אילו היו מוותרים על ממשלתם ומדינה הציונית, אין ספק כי היה ביכולתם של האומות המאוחדות לעשות איזה סדר, למנוע מן המלחמה ומשפיכות דמים והריגת נפשות ישראל. ואיך יעלה על הדעת, ומי הוא אשר יוכל לחשוב ככה שתורתינו הקדושה מסכמת לשפוך דמי ישראל בשביל רעיון הטמא של מדינתם, ואין בזה צד ספק שאין שום היתר על פי התורה להפקיר אפילו נפש אחת מישראל בשביל כל המדינה הציונית כולה. אלא שבעוה"ר רוב העולם טועים לדעתם הנפסדה, וחפצים ורוצים במדינתם להיות ככל הגוים בית ישראל, ונתננו ד' בידי לא אוכל קום, ונתפסו רוב העולם למינות על ידיהם, אבל דעת תורתינו הקדושה לא תשתנה לעולם, ואינה חפיצה ומסכמת לממשלתם. וכל מי שיש לו אפילו מחשבה שיש צורך במדינתם, הרי זה מודה בעבודה זרה בלי ספק, ונפשות ישראל הם כהפקר בעיניו, וכל זה הוא היפך דעת תורתינו הקדושה שחסה על כל נפש ונפש מישראל.