על הגאולה ועל התמורה/מב

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־11:30, 7 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "מב ועלינו לשבח ולהודות לשמו יתברך על חסדו הגדול, שריחם על פליטתינו והציל את אחינו שבארץ ישראל משבי ומחרב רח"ל, אבל כמה יש לנו לבכות ולהתאונן שעוונותינו גרמו שבאה ההצלה באופן כזה שהס"מ מצא בו מקום לבצע זממו, לסמות העינים ולהטעות את הבריות בנסים בדויים, ובע...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מב

ועלינו לשבח ולהודות לשמו יתברך על חסדו הגדול, שריחם על פליטתינו והציל את אחינו שבארץ ישראל משבי ומחרב רח"ל, אבל כמה יש לנו לבכות ולהתאונן שעוונותינו גרמו שבאה ההצלה באופן כזה שהס"מ מצא בו מקום לבצע זממו, לסמות העינים ולהטעות את הבריות בנסים בדויים, ובעוה"ר אלפים ורבבות מישראל נתפסין על ידי זה לפאר את הרשעים ולהתחבר עמהם.

וכעין זה מצינו בגמרא (מעילה יז.) פעם אחת גזרה המלכות גזירה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם וכו', אמרו, מי ילך ויבטל הגזירות, ילך רבי שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים, ור' יוסי הלך עמו וכו'. כשהיו מהלכין בדרך, יצא לקראתו בן תמליון (פירש"י, שד היה), אמר להם, רצונכם אבוא עמכם. בכה רבי שמעון ואמר, מה שפחה של בית אבא (הגר) נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני לא פעם אחת, יבוא הנס מכל מקום. קדים הוא, על בברתיה דקיסר (פירש"י, השד נכנס בבתו של קיסר ונשתגעה והיתה צועקת ואומרת בכל שעה, הביאו לי את רבי שמעון בן יוחאי), כי מטא להתם רבי שמעון בן יוחאי, אמר, בן תמליון צא, בן תמליון צא, וכיון דקרי ליה נפק ואזל, אמר להון (הקיסר) שאילו כל מה דאית לכון למישאל, ועיילינהו לגנזיה דמלכא לשקול כל דבעו, אשכחו ההוא אגרתא (פירש"י, דכתיבי בה הלין גזירות), שקלוה וקרעוה ע"כ.

ולכאורה, למה לא שמח רבי שמעון בן יוחאי על הנס שנעשה להצלת כל ישראל. אבל לפי שנעשה הנס באמצעות השד, אף שבאמת עיקר הדבר נעשה על ידי רבי שמעון בן יוחאי ולא על ידי השד, שהשד עשה רק בשליחות רבי שמעון בן יוחאי מה שעשה, ומצינו כמה פעמים השתמשו התנאים עם שדים ועשו שליחותם, ואלו השדים היו קרובים אל הקדושה, כידוע. אמנם ראה רבי שמעון בן יוחאי ברוח קדשו שעון הדור גורם שאין זכותם כדאי שיבא הנס על ידי מלאך ומסטרא דקדושה לבד, באופן שלא יטעו הבריות שיש גם להם היכולת לעשות נסים, ולכן בכה רבי שמעון על נס כזה, ובהכרח הסכים שיבוא הנס מכל מקום.

ובספר הקדוש זרע קודש (לפורים, קיט. ד"ה אל) כתב לפרש הפסוק במגילת אסתר (ד', י"ג-י"ד) אל תדמי בנפשך וגו' כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו', על פי מה שאמרו חז"ל בזוהר הקדוש (ח"ג רעו.) שהכניסה אסתר שידית בדמותה, והיא לא נבעלה כלל לאחשורוש עד עתה, וזהו שהזהירה מרדכי, אל תדמי בנפשך, כלומר עכשיו לא תעשי דמיון, לשלוח השידה בדמותך, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ותכנס שידה בדמותך, ויהיה הנס על ידי השידה וכו', רוח והצלה יעמוד ליהודים, אבל יהיה ממקום אחר, וכוחות הסטרא אחרא יהיו מעורבין בה, ועל כי אז היה הנס לכל ישראל, שקיימו וקבלו התורה ברצון, על כן הזהירה מרדכי הצדיק שאז תעשה דוקא באופן שלא יהיה מקום לטעות שהנס בא מכוחות הסטרא אחרא, ע"כ תוכן דבריו.