על הגאולה ועל התמורה/לט
לט
ועדיין צ"ב תרעומתן של כנסת ישראל על מרדכי שהתקנא בהמן וגרם כל מה שנעשה, אימת התרעמו כן, וכפי הנראה מדברי המהרש"א הנ"ל דאף אחר שראו כנסת ישראל הישועה הגדולה שנסתבב על ידי מרדכי הצדיק עדיין התרעמו עליו, וכמו שפירש בדברי הגמרא מה שילם לי ימיני, דאף על גב דמרדכי הציל את כל ישראל וביטל הגזירה, והביא גאולה וישועה על ידי תפלתו ועל ידי הצומות וזעקתם, אבל לא שילם ולא תיקן הצער שגרם להם עיי"ש, ולכאורה, הרי לאחר כך כבר ראו ונתגלה להם שהיה הכל לטובה, ומה שעשה מרדכי היה הכל לשם שמים, דאי לאו הכי לא היה נסתבב נס על ידו. ואיתא בירושלמי (מגילה פ"א ה"ה) דהמגילה הזאת נאמרה למשה בסיני, ובגמרא בבלית שלנו (מגילה ז.) מבואר דמצאו חכמי הדור שבימי הנס רמז על כתיבת המגילה בתורה שבכתב, ממה שנאמר (שמות י"ז, י"ד) כתב זאת זכרון בספר וכו'. עכ"פ לא היה צד ספק בזה שהיה צורך והכרח להיות נסתבב כל זה בגזירת המלך יתברך. גם אמרו ז"ל (שבת פח.) הדור קבלוה בימי אחשורוש ברצון, מאהבת הנס (רש"י שם). ואם כן זכו לקבלת התורה ברצון על ידי נס זה, ומרדכי גרם לכל זה, ומה מקום עוד לתרעומתן, וכל הענין צריך ביאור.
והנראה בזה, דהנה במה שאמר הירושלמי במסכת מגילה הנ"ל דהמגילה הזאת נאמרה למשה בסיני, כתב ביפה מראה שם שנמסר רק ליחידי סגולה, ולא הגיע הדבר לאוזן מרדכי ואסתר, ועיין בעיר בנימין על הירושלמי דמסכת מגילה () ותוכן דבריו, דאם היה בנגלה, לא היו ישראל משימים לב לעשות תשובה, כי היו בטוחים על הנס שיעשה ה' עמהם, ועל כן העלימו מן השמים ידיעה זו, ולא נתגלה לדור ההוא.
אמנם קשה הדבר לומר כן, דהרי מבואר במדרש רבה (אסת"ר ז', סי"ח) שאמר הקב"ה לשטן, הבא לי מגילה ואכתוב עליהם כליה רח"ל (וכתב היפה ענף () שזה היה רק לפנים כדי שיעשו תשובה, שהרי מקרא מלא כתיב (מ"ב י"ד, כ"ז) ולא דיבר ה' למחות את (בני) [שם] ישראל), באותה שעה רץ אליהו ז"ל בבהלה אצל אבות העולם, ואצל משה בן עמרם ואמר להם, עד מתי אבות העולם רדומים בשינה וכו', ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם. אמרו לו אברהם יצחק ויעקב, אם הם עברו על דת הקב"ה ונחתמה גזירתם, מה אנו יכולים לעשות. חזר אליהו ואמר לו למשה וכו', ואמר לו משה, כלום יש אדם כשר באותו הדור, אמר לו יש, ושמו מרדכי, אמר לו לך והודיעו, כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן, ונבקש רחמים עליהם מלפני הקב"ה. אמר לו, רועה נאמן, כבר נכתבה אגרת כליה על ישראל, אמר לו משה, אם בטיט היא חתומה תפלתינו נשמעת, ואם בדם נחתמה, מה שהיה הוא. אמר לו בטיט היא חתומה וכו'. עכ"פ מבואר דלא גילו מן השמים דיתעביד להם ניסא, אפילו לאבות העולם ולמשה רבינו ע"ה ולאליהו, וכולם פחדו ודאגו מהגזירה הנוראה, וקשה לומר שהיה כל זה לפנים כדי להחזיר את לב ישראל לתשובה.