דברי יואל על התורה/במדבר/פנחס

דברי בלר! יואל קלג דבטוה״ר פגטי הזמן גורמים להתסם ח״ו בדרכי המינות והאפיקורסות דיצרא תקיפא עלייהו יותר מע״ז בזמן בית ראשון, הבוכ״ע יעזור שנזכה לילך בעקבי הצאן והכל יתהפך לנו לטוב ולישועה, הבוכ״ע יציל אותנו מכל צרה וצוקה, ונזכה להיות דבוק בדרך התוה״ק ודרך האמת, ונזכה בקרב במהרה דידן לראות בישועה אמיתית בהתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו בב״א. 1u«utnjnunucuHUB1m;cuncwc^^ ן פנחס :w S W )מכתי״ק( פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את יזמתי וגו׳ ולא כליתי וגו׳, ובגמ׳ ורש״י ז״ל, לפי שהיו השבטים מבזין אותו, הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לע״ז, והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. וצ״ב מאי נ״מ בזה, אם הוא בן פוטי או בן אהרן, דממ״נ אם הוא עפ״י הלכה להורגו, כמ״ש הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אף אם הוא בן פוטי שפיר עביד, ואם לא עביד כדין בהריגתו, אסור אף לבן אהרן. ב( ג ם צ״ב הלא גם השבטים ידעו שהוא מיוחם אחר אהרן, אלא .שגם זה אמת שהוא גם בן פוטי, וא״כ לא הועיל כלום במה שיחסו הכתוב אחר אהרן, כיון שעדיין גם זה אמת שהוא גם בן פוטי. ג( ובתרגום יונתן עה״כ לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, בשבועה אימר לי׳ מן שמי, האנא גזר לי׳ ית קימי שלם, ואעבדיני׳ מלאך קיים, ויחי לעלמא, למבשרא גאולתא בסוף יומיא. וצ״ב מה הוא מדה כנגד מדה, שזכה בשביל כך למבשרא גאולתא בסוף יומיא. ד( ובמד״ר עה״כ לכן אמר הנני נותן לו וגו׳, בדין הוא שיטול שכרו. ותמהו כולם מה הכוונה בזה. ה( גם במאה״כ השיב את חמתי וגו׳ ולא כליתי את בנ״י בקנאתי, תמהו תמי׳ רבתא, האיך אפשר לומר שלולא מעשה פנחס לזמרי, הי׳ ח״ו כלי׳, למה יעשה ה׳ ככה, שיהי׳ ח״ו כלי׳ חלילה בישראל, עבור מעשה זמרי שהוא אחד, האיש א׳ יחטא ועל כל העדה תקצוף. ולבאר הענין אפשר לומר עפ״י דברי הגמ׳ )שבת דף נ״ה ע״א( מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב״ה וחזר בה לרעה, חוץ מדבר זה וכו׳, אמר הקב״ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו, שלא ישלוט בהם מלאכי חבלה, ועל מצחן של רשעים וכו׳, אמרה מדה״ד לפני הקב״ה רבש״ע מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו רבש״ע היה להם למחות ולא מיחו וכו׳, אם לפניך גלוי להם מי גלוי, והיינו דכתיב )יחזקאל ט׳( זקן ובחור וגו׳ וממקדשי תחלו, תני רב יוסף אל חקרי מקדשי אלא מקודשי, אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו, עכ״ד הגמ׳. וצריך להבין כיון שלא מיחו במקום שהם ספק שמא יקבלו, א״כ לא קיימו מצות הוכח תוכיח, שזה מצות עשה ממנין תרי״ג, האיך אפשר לומר שקיימו כל התורה כולה מאלף עד תיו, אם חסר להם מצות עשה מהתורה שלא קיימו, ובפרט אותו החיוב למחות בעוברי עבירה, שזה קבלו ישראל בהרבה אלפים ורבבות בריתות, כמבואר בגמ׳ סו ט ה )דף ל״ז ע״ב( שכל אלה הבריתות הי׳ בשביל הערבות, ולחד מ״ד אף על ערבא דערבא, והרמב״ן