על הגאולה ועל התמורה/לד

לד

וראוי להתבונן במה שאמרו חז"ל (שבת קיח:) כל הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, ופירש"י, שנביאים הראשונים תקנו לומר לפרקים, לשבח והודאה, כדאיתא בפרק ערבי פסחים (קטו.), וזה הקורא תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ. וכן פירש הר"ן ז"ל (שבת מד. בדפי הרי"ף, ד"ה ת"ר) עיי"ש. והנה כל זה מיירי אף שאומר הלל לשבחו יתברך על נסיו המבוארים בפסוקי הלל, מכל מקום אם אומרו בזמן שלא נצטוה על כך מפי החכמים, מביא לידי חירוף וגידוף.

וראיתי במדרש תלפיות, ענף הלל (ד"ה א"ה), שכתב שם כמה פירושים על מאמר חז"ל הנ"ל, ותוכן דבריו בקיצור, דלהיות שהלל נאמר על הנסים נגלים כיציאת מצרים ודומיהן, וזה, כשאומרו בכל יום שאין נס נגלה נראה לו, נראה כמתלוצץ ואומר אני מהללו יתברך על הנסים הנגלים שעשה ביום זה, ונס אינו. והוא כמשל אדם האומר לחבירו דרך ליצנות, אני מכבדך על החסדים שקבלתי ממך, והוא לא קיבל ממנו חסד, כך האומר הלל בלי קבלת נס נגלה ומפורסם הרי הוא כמתלוצץ, ואין לך חירוף וגידוף גדול מזה. ועוד כתב פירוש אחר, כי הקב"ה עושה נסים נסתרים עם כל אדם בכל יום, כמאמר חז"ל (מדרש תהלים קל"ו, ד') על פסוק (תהלים קל"ו, ד') לעושה נפלאות [גדולות] לבדו, אמנם נסים נגלים נראים לזמנים רחוקים, כנסים הנגלים אשר עליהם הוקבע אמירת ההלל, והטעם, לפי שאין זכות כל אדם מספיק שיעשה לו נס נגלה ונראית בחוש הראות. לכן האומר הלל שהוקבע לאמרו בזמנים שנעשו נסים נגלים כיציאת מצרים, והוא אומרה בכל יום, הרי הוא כמכריז ומעיד שכשם שבכל יום אינו בעבור הנסים הנגלים, כך בזמן שישראל אומרים אותו לא היו נסים נגלים, ונמצא מכחיש וכופר ביכולתו יתברך שלא היה בידו ח"ו לעשות נסים, ואין לך חירוף וגידוף גדול מזה, ע"כ לשונו.

ומכל שכן המהללים נסי הרשעים, ואפילו אם כוונתם לשבח להבורא יתברך, הרי הם מכחישים וכופרים ביכולתו יתברך לעשות נסים נגלים אמיתיים, ואומרים בגלוי שכזה כן זה וכן היו גם נסי יציאת מצרים, והרי הם מכחישים בנסי השי"ת, והוא כפירה גמורה רח"ל. ומכל שכן אלו שאומרים בפירוש על נסים אלו שהם כנסים של יציאת מצרים, היש לך כפירה גדולה מזו, וכבר הארכנו בזה לעיל (סי' ח').

ובעל העיקרים (מאמר ג' פי"ח) פירש הפסוק (תהילים קל"ט, כ') אשר יומרוך למזימה, ותוכן דבריו, שהרשעים מגדילים שמו יתברך וכוונתם למזימה, וכמו שהיה דרכם של עובדי עבודה זרה הקדמונים, שאמרו גדול ה' ואין כבודו להשגיח בתחתונים עיי"ש, וכמו כן אלו המגדילים נסי הצלחת הרשעים, השבח הזה הוא למזימה ולהכעיס אותו יתברך.