שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן טו
הודעה: דף זה דורש עריכת שגיאות בטקסט, שיפור הפיסוק וכדו' אנא עזור לנו לשפר את הדף | השימוש בטקסט הוא לצורך חיפוש ולימוד וכדו', אין להשתמש בזה לצורך מסחר בשופו"א
סימן טד ב״ה שוכט"ס אל כבוד ידידי ב״ד הרב הגה״צ חו״פ נהורא נ-פישא כקש״ת טוה״ר מ ש ה דוד טייטלבוים שליט״א האב״ד דק״ק .מ׳לאפוש והגליל יצ״ו. אדשת״ה 3 אה׳ 7 , הנה קבלתי מכתביו בענין . . . וימה שעוררני במה שאינני כותב הזמן בהמכתבים, וכהד״ג ,נ״י נזהר בזה שלדעתו בכתיבה יום א׳ או ב׳ מקיימין מצות זכור את יום השבת וגו׳, ובכתיבת הפרשה מקיים .תורה מן השמים, ובפרט השנה מפידין על בריאת שמים וארץ. . . ׳ ה נ ה במש״כ שבכתיבת הי׳מים מקיימין מצות זכירת יום שבת, נראה לכאורה כן מדברי המכילתא פרשת יתרו וז״ל ר׳ יצחק אומר זכור את יום השבת שלא תהא מונה כדרך,שאחרים מונין אלא תהא מונה לשם שבת, ופי׳ הרמב״ן ז״ל )שמות כ, ח) ושאר מפרשים דר״ל לא כמו שאר האומות שקורין לכל יום מימי השבוע בשם מיוחד אלא תקרא לכל יום ביחס ליום השבת אמד בשבת שני בשבת וממילא מזכירין שבת בקריאת כל יום. ובפסיקתא רבתי דר״כ פ׳ 3 ׳ y כתב יותר וז״ל אומות העולם מונין מד תרי תלתא לא מנין שבתא, אבל ישראל -מונין את השבת כמו שנצטוו זכור את יום השבת. ומזה משמע שלא סגי גם אם מונין א׳ וב׳ אלא שצריך להזכיר בפי׳ א׳ בשבת. אך הגאון מוהראז״מ מבראדי ז׳׳ל בביאוריו הגיה הלשון כמו שהוא שנוי במכילתא. עכ״פ אין לקרות הימים בשם מיוחד. אבל לפפ״ד ברור שאין הכוונה שיהי׳ מצוה להדר להזכיר את ימי השבוע כשאין לנו צורך להזכיר הזמן כלל, אלא כשיש לנו צורך להזכיר יום השבוע לא נזכירהו כדרך שעושין האומות בשם מיוחד, שהרי לא נזכר בלשונם ז״ל כלל להדר למנות את ימי השבוע אלא דייקו לומר שלא תהא מונה כדרך שהאחרים מונים. וראיתי בחומש תורה תמימה שהעיר מדברי הירושלמי ר׳׳ה פ״א ה״א שלא מצינו בכל התורה כולה חשבון לשבוע אלא ליום החודש ואיך ס״ד שתצוה התורה דבר שהיא עצמה לא נהגה כן. והיא ראי׳ נכונה לפי׳ הנ׳׳ל בדברי המכילתא, שהרי מבואר בירושלמי ר״ה פ׳׳א ה״ג ושמרו את משמרתי מה שאני שומר שהקב׳׳ה שומר תורתו, ואם הי׳ מצוה לכתוב חשבון השבוע הי׳ הקב״ה כותב כן בתוה״ק. ועוד ראי׳ יותר לפיע״ד מדברי נביאים וכתובים שכותבי אלו הכתובים כבר נצטוו במצות זכירת יום השבת ולא כתבו חשבון השבוע, ובדניאל י׳ התחיל בשנת שלש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל וגו׳ ולא הזכיר כלל לא השבוע ולא החודש ולא שנת בריאת העולם אלא למלך פרס, ובחגי א׳ בשנת שתים לדריוש המלך בחודש הששי ביום א׳ לחודש, וכמוהם רבים במקרא. ובאמת על מנהגנו אני תמה, שכשאנו מדברים בלשון אשכנז אנו מזכירים ימי השבוע כל יום בשם מיוחד ואין אומרים שהוא יום א׳ בשבת או שני, וזה בוודאי נגד המכילתא שמבואר בהדיא שאין לעשות כן, ומה נעשה כי רבני קשישאי עבדי הכי. ואולי יש ליישב המנהג, דהנה רש״י ז״ל כתב על הכתוב זכור, תנו לב לזכור תמיד את יום השבת,־ שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת. והשיג עליו הרמב״ן ז״ל שזו ברייתא היא בשביל שיש נ״מ הרבה פעמים לידע זמן הכתיבה, ובגיעין וכתובה ושערות צריך לכתוב מזמן בשביל אשש שער מוקדם, גם בתשובה להלכה נ״מ כ״פ לידע הזמן איזה נכתב קודם כמ׳^ש הפמ״ג בהקדננה, גם בשארי עגינים הצדיקים ז״ל היו ספורים אצלם אשבון הימים והשעות וכל תנועותיהם בדקדוק, והי׳ להם נפ״מ כ״פ שיהי׳ רשום באיזה זמן כתבו, אבל לא. בשביל קיום המצוה שאין נפ״מ בדבר. . ו מ ״ ש בדבר כתיבת הפרשה, הנה גם בגיעין וכתובה שמדקדקין לכתוב כל פרשי הזמן וכותבין גס בא׳ או בשני בשבת, אבל הפרשה אין כותבין. ויראה נא באת״ם בכל תשובותיו שכ׳ ומן השנה והאדש ויום השבוע, והפרשה אינו מזכיר בשום מקום, ולא מש לקיים בזה תורה מן השמים היא. ובתשובות הרשב׳׳א הרא׳׳ש והרמ״א ועוד הרבה מהראשונים ז״ל לא ימצא שום זמן כלל כמעע בכל התשובות שלהם. הן אמת די״ל שבכתב היו כותבין הזמן אלא שבדפוס השמיעוהו בכל המקומות, אבל המעתיקים תשו׳ האלה לדפוס היו גדולים שראויים לסמוך עליהם, דאל׳׳ה לא הי׳ אפשרות לסמוך על העתקתם בגוף דברי התשובה דלמדין נ״מ עובא מלשון הראשונים ז״ל, ואם יש מצוה בהזכרת הזמן היו צריכים לקיים מצוה זו גם בשעת הדפוס כי אין נ״מ בין מעשה הדפוס לכתיבה, ועכ״פ היו צריכין ללמדנו אידוש זה שבכתב מהראוי להזכיר הזמן. ומש״ כ כהדר׳׳ג נ״י שנזהר בזה בשביל קיום המצוה, קורא אני עליו את הקריאה שקרא הנוב״י מהד׳׳ת יו״ד סימן קכ״ג על השלה״ק 3 מש״כ להזהיר הנשים בספירת נקיים לספור בפה כמו בספירת העומר כיון דכ׳ וספרה לה, וכתב עליו הנוב״י ז׳^ל כי לרוב קדושתו ואסידותו נתקיים בו אוהב *מצות לא ישבע מצות, ורצה למען צדקו להגדיל תורה ולהרבות במצות, ולהלכה מסיק שאין בזה שום קיום מצוה, מדלא מנאו הרימב״ם והרמב״ן ובה״ג ופל מוני המצות ׳למ״ע עיי״ש, ויכעי״ז הוא בנ״ד. אך , אם שלפענ״ד אין בגוף כתיבת הזמן קיום המצוה, אבל זה,ודאי שמצוה לשמוע, דברי אפמים, לזה הנני מקיים עכשיו דברי אכם ■כהדרגנ״י במכתבי זה שהוא כו״א מוש״ק פרשת ויאי התרצ״ד לפ״ג. . והנני ידידו דושת׳׳ה באה׳׳ר י ■ . הק׳ יואל טייטלבוים