שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן ד

סימן ד ב״ה, ג׳ לסדר תשא את ראש בנ״י ה׳תשט״ז אל כבוד ידידי חרב המאוה״ג חו״ב ירא שטים מרבים כש״ת מו״ה יו ס ה שיינבערגער נ׳׳י בעיה״ק ירושלים חוכב״א. מ״ש ע״ד שנספח לס׳ המאירי מה שיש בו דברים שאינם הגינים, ע״ז יש להצטער הרבה בעתים הללו בעו״ה שמתפשטים הרבה חיבורים מלאים ארם של מינות ודעות נפסדות ר״ל גס מגלים פנים בתורה שלא כהלכה, אחדשת״ה באה״ר, הגיעני מכתבו בדבר הפליאה הגדולה שהעמידו הרבנים היושבים על מדין בעיה״ק ירושלים על פסקו של -מרן ז״ל בד״ח ח״ב סי׳ ו׳, שכתב וז״ל שלראות במראה שהתפילין יהיו באמצע הוא דברי בורות כי אפי׳ אם אינם מכוונים ממש כשר דידוע שיש מקום צראש להניח שני תפילין ואפי׳ גרומב ואין שיעור לתפילין ברוחב וכן משממות המרדני בהדיא. וע״ז חסהתם מאל דמלשון הראשונים והפוסקים משמע דהא דאמרינן (עירובין צ׳׳ה ע״ב( מקום יש בראש וכו׳ הוא רק באורך זאת אומרת בגובה הראש ולא ברוחב דבעי בין עיניך כמ״ש הרסב״ם בהדיא דצריך לכווין התפילין באמצע כלי שיהיו בין הפינים, וכ״פ בש״ע סי׳ כ״ז סעיף י׳ שצריך לכווין הקציצה שתהא באמצע כלי שיהי׳ בין המינים, ומבואר לבמי לוקא מכוון באמצע בין עיניך מה״ת ולא מצינו מי שחולק ע״ז, גם ממה שהוכיח הרא״ש ז״ל ללא סגי בתפילין שיעור כאצבע ממה שאמרו בגמ׳ מכניסן זוג זוג ולא אמר שלשה ואם סגי בכאצבע יש מקום בראש להניח שלשה תפילין, וא״כ אם נימא ליש מקום בראש להניח שני תפילין באורך וגם ברוחב א״כ יש מקום לל׳ תפילין ולמה לא אמר מכניסן ל׳, וכ״ת כתב בזה על פסקו של מרן ז״ל שאין פותר אותו, וגדולי הרבנים שם נתקשו להבין פשר לברי קדשו ולא עלתה בידם. א ה נ ה טרילנא טובא ולא אוכל להאריך, אבל ראיתי לבאר קצת שדברי מרן ז״ל ברורין ומוכרחין מאל ואין כאן שום קושיא כלל ועיקר אלא שקיצר בלשונו כדרכו בקודש. והנה ראשית אכתוב למה שהחלטתם דממה שכתב הרמב״ם שצריך לכווין התפילין באמצע שיהי׳ בין העינים מזה הכרח שאין מקום ברוחב לב׳ תפילין, זה אינו, שהרי הב״י בסי׳ כ״ז כתב שאפשר לפרש בדברי הרמב״ם להא לאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין לא זה על זה קאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין המינים, ומה שכתב אח״כ גם פי׳ אמר בדברי הרמב״ם כתב הטעם כי היכי ללא נשוי׳ חולק בהדי הרא״ש וספה״ת, אבל בדברי הרמב״ם עצמו שפיר ניחא לי׳ לפרש לאך ברוחב יש מקום לשני תפילין, וע״כ שאין זה סותר מ״ש הרמב״ם בעצמו שצריך שיהי׳ מכוון באמצע, וצ״ל לפי דבריו הכוונה שהמקום שכשר לתפילין הוא באמצע בין הפינים אבל אין המקום מצומצם כ״כ ויש גו שיעור אף לשני תפילין ומ״ש לכווין שיהי׳ באמצע הכוונה שלא יטה לכאן או לכאן סיז מהמקום שהוא באמצע בין העינים. ולפי* מה שהבנתם מדברי הרמב״ם לבעי דווקא מכוון בצימצום באמצע מה״ת אין אפשרות כלל לצאת ידי חובת התפילין, שהרי קיימא לן אי אפשר לצמצם אף גילי אלם כמו שפסק הרמב״ם ז״ל בפ״ט מהלכות רוצח ה״ח ושם הוי אף מל ידי מלילה שמוללין את העיירות, ועי׳ תום׳ עירובין לף ה׳ סוף ע״ב ל״ה וספק, דללעת ר״ש אין ראי׳ גם מפרוץ כעומד ומממצה על מחצה כרוב לשם הוי ס״ס, ואף לדעת האומרים לבידי אלם אפשר לצמצם כתבו שם רש״י ותוס׳ לרוב בני אלם אינם יכולים לצמצם וזה אף על ידי מלילה, וא״כ לכל הליעות רוב בני אלם אינם יכולים לכוון צמצום המקום באמצע, ולפסק הרמב״ם אין שום אלם שיוכל לצמצם, וא״כ אף אם יסתכל במראה וגם ימלול במדידה הוא ספק אם צמצם כמקום באמצע והוי כאו״א ספק קרקפתא ללא מנח תפילין, אבל באמת אין הכוונה כן אלא כמו שכתבתי שמוכרח לדעת כב״י שהכוונה שלא יטה מהמקום שהוא באמצנג אמנם להבין היטב הכרסות לברי מרן ז״ל שאף ברוחב יש מקום בראש לשני תפילין, צריך לבאר קצת שיעור מקום תפילין גם באורך שלא נתבאר היטב בפוסקים. הנה בתוס׳ עירובין לף צ׳׳ה ע״ב כתבו מסופק הי׳ ר׳׳י איזה שיעור יש ברוחב תפילין ליש עושין אותן גלולים מחבריהם ויש שעושין א!ותן קטנים ביותר ומלקאמר מקום יש בראש להניח שני תפילין משמע לשיעור רחבו שיתמלא מקום השנים, ואור״י למצא במל׳ לשיעורן כב׳ אצבעות וסמך לדבר לציץ רחבו ב׳ אצבעות ואמרינן שערו הי׳ נראה בין ציץ למצנפת ששם הי׳ מניח תפילין ודומה לציץ הי׳ במקום הראוי להניח תפילין יעיי״ש. וכפין זה הוא בתום׳ מנחות פ׳ הקומץ לף ל״ה ע׳׳א ל״ה שין, שהביאו מהשימושא רבא לתפילין צריך לעשות רחבים ב׳ אצבעות ואי עבלינהו טפי שפיר למי ואי פחות לא מיפסל בהכי ובריש המוצא תפילין פירשתי טעם לומיא לציץ עכ״ל. וכעין זה כתב הריטב״א בעירובין ר״פ המוצא תפילין יעיי״ש שהאריך, וכעין זה הוא במרדכי הלכות תפילין. אמנם לברי הרא׳׳ש ז״ל הם בסגנון אחר, וז״ל בהלכות קטנות סוף הל׳ תפילין: ולא נתפרש בתלמוד שיעור לאורך ולרוחב כבתים אף שכתב גשימושא רבא שיהא ריבועו אצבעיים על אצבעיים ולא נהגו העולם כן ור״י לקלק מהא לאמרינן וכו׳ מכל הלין יש ללקלק לשיעור רוחב תפילין הוי לכה״פ יותר רחב מאצבע שאם לא היו רחבים אלא אצבע א״כ יש מקום בראש להניח ג׳ תפילין כי הציץ היה רחב ב׳ אצבעות ומונח במקום תפילין ועול נשאר מקום לתפילין וכו׳ אלא וודאי שיעור רחבו יותר מאצבע וטעמא לש׳׳ר כיון דאמר מקום יש בראש להניח ג׳ תפילי! וציז היה רחב ב׳ אצבעות ומונח במקום תפילין ושערו היה נראה בין הציץ למצנפת ששם מניח תפילין מסתמא אותו מקום של תפילין הי׳ אצבעיים כרוחב הציץ והאידנא מה שאין עושין הבתים רחבים ב׳ אצבעות היינו לפי שהתיתורא והמעברתא רחבים ואם היו הבתים רחבים ב׳ אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא לא הי׳ מקום בראש להניח שם שני תפילין עכ״ל. ויש להתבונן בלשון הרא״ש ז״ל שכמה חילוקים בדבריו. ראשית הביא משיטת הר״י שיש שיעור לתפילין ליותר מכאצבע והלימוד ע״ז מדלא אמרינן בגמ׳ שיש מקום להניח ג׳ תפילין, וזה אינו מוזכר לא בתוס׳ ולא במרדכי ולא בריטב״א שכולם הביאו רק דברי המדרש והש״ר שצריך ב׳ אצבעות עכ״פ לכתחילה והסמך לזה הוא מציץ שהי׳ ב׳ אצבעות, אבל אם הוא פחות מב׳ אצבעות לא כתבו שום נ״מ אם הוא יתר מכאצבע או פחות מכאצבע, גם לא הביאו כלל הלימוד מה שלא אמרו בגמ׳ שיש מקום להניח ג׳ תפילין, ומלשון התוס׳ מנחות שכתבו דומיא דציץ משמע שהיה להם סברא לדמותו לציץ לא מחמש איזה לימוד, וכן נראה מלשון הרא״ש שכתב בטעמא דש״ר דמסתמא הי׳ אותו מקום התפילין כרוחב הציץ, וכן נראה מלשון שארי הראשונים ז״ל. וצריך להבין לכאורה מה היא הסברא לדמותו לציץ, והמחה״ש בסימן ל״ב ס״ק נ׳ץ כתב להרכיב שני הענינים שמחמת שיש לימוד שהוא יותר מכאצבע מדלא אמרינן בגמ׳ שיש מקום להניח ג׳ תפילין לכן כיון דאפקי׳ מכאצבע אוקמי׳ אאצבעיים כרוחב הציץ. אבל לא משמע כן לשון הרא׳׳ש ז״ל, גם הסברא אינה מובנת כל כך דאם יש איזה סברא לדמותו לציץ אין נ״מ אם יש לימוד על יותר מאצבע או לאו, אמנם אף לו יהא אם נדחוק כן בלשון הרא״ש ז״ל אבל מה נעשה בדברי התוס׳ והמרדכי והריטב״א שלא הזכירו כלל מהלימוד על יתר מכאצבע ונראה מדבריהם שכוונתם סשם שיש לדמותו לציץ. והב״ד! כתב בסימן ל״ב דמסתמא כיון דהציץ שאין בו אלא אזכרה אחת הי׳ רחב ב׳ אצבעות מכש״כ תפילין שיש בהם כמה אזכרות וכמ״ש מק״ו זה שצריך למשמש בהן כל שעה יעיי״ש. אבל באמת אין זה ק״ו גמור דהתם בדאורייתא אפשר ללמוד ק״ו, אבל בשיעורו גם בציץ מבואר בגמ׳ סוכה דף ה׳ ע״א דלא נתנה בו תורה מדה, וכתבו שם בתוס׳ ד״ה יואל, דמה שאמרו דרוחב הציץ 5 ׳ אצבעות הוא מדרבנן, ומבואר במס׳ ידים פ״ג משנה ב׳ שאין דנין ד״ת מד״ס ולא ד״ם מד״ם, ומבואר שם בא״ר ושאר מפרשים שאף בק׳׳ו אין דנין. אך י״ל שאין זה לימוד גמור, דמשום הכי גם הש״ר סובר דבדיעבד לא מיפסל בפחות משתי אצבעות, ואינו אלא סברא בעלמא דכיון דחשו לכבודו של ציץ שלא יהיו סחותין מב׳ אצבעות ואין בו אלא אזכרה אחת מסתבר שהתפילין המונחים אצל הציץ ויש בהם כמה אזכרות שלא יהיו פחותים מהציץ שבצידו. והא שהוצרכו להביא לזה מה שהצין מונח על השער ולא על המצח זה מובן בפשוט, כי התוספות בסוכה דף ה׳ ע׳׳א ד״ה ואל, כתבו בתחלה דמש״ה נתנו שיעור לציץ שתי אצבעות משום דכתיב על מצחו שיעור מצחו וסתם מצח רוחב ב׳ אצבעות, אלא שאח״כ הביאו ראיות שהי׳ מונח הציץ על השער ולא על המצח, וא״כ אילו היו אומרים שהציץ מונח טל המצח הוו אמרינן שהטעם הוא בשביל שכן הוא שיעור מצח, וא״כ אין שום סברא לדמות תפילין לציץ כיון שהתפילין בודאי הם על השער ולא על המצח ואין בהם טעם זה כלל, משא״כ לפי מה שכתבו אח״כ שגם הציץ הוא על השער וגם הציץ אין לו שייכות למצח ובעל יטעם זה וע״כ אין הטעם אלא בשביל כבוד והידור א״כ בוודאי יש דמיון בתפילין לכבוד והידור של כמה אזכרות. אמנם בביאור המהרמ״ב כתב על המרדכי במה שכתב שראיית הר״י מציץ אינה ראיה גמורה, שהטעם הוא בשביל וי״ל דסגי ביתר מכאצבע, ולענין זה הוי ראיה ברורה שיצטרך עכ״פ יתר ׳מכאצבע דאל״כ יש מקום להניח ג׳ תפילין רק לענין שיצטרך ב׳ אצבעות אינו ראיה ברורה. ׳ואינו מובן לכאורה להעמיס בדברי המרדכי ענין של יתר מאצבע והראיה ממה שלא אמרו שיש מקום ילג׳ תפילין שאינו מוזכר כלל בדבריו, ואולי גם הימהרמ״ב אין כוונתו להעמיס כן בדברי המרדכי שבוודאי המרדכי לא נחית לזה כלל, אלא שהוא ז״ל מדעת עצמו יען שלדעתו ראיית הר״י על יתר מכאצבע הוא ראיה שאין לו תשובה לכן ניחא לי׳ לפרש שהמרדכי לא דיבר אלא משיעור שני אצבעות שכתב בש״ר, ולכן כתיב שאינו ראיה גמורה שע״ז לא שייך ראיית הר״י ממה שלא אמרו שיש מקום לג׳ חפילין, ולכן על יתר ׳מכאצבע שלא דיבר מזה המרדכי כלל נראה לו בזה שיטת הר״י וראייתו ברורה. ונמצא לפי דבריו צדקו דברי הע״ת (סימן ל״ב אות נ״ג( שכתב שתפילין פחותין מאצבע פסולין בדיעבד, דלא כתב הש׳׳ר שכשר בדיעבד אלא על שיעור שני אצבעות שמדבר מזה לא על שיעור יתר מכאצבע שיש ראיה גמורה מן הש״ס כשיטת הר״י. ואינו מושן מ׳^ש 3 שו״ננ התנילו סי׳ ל״ב סעיף ס״ג שם בקו״א הטעם שכשר בדיעבד אן« בפמות מאצבע״ כי באום׳ ורא״ש הביאו ראיה לשימושא רבא מדאמרו סכמים מקוס ש יי בראש להניס שגי תפילין ובש' 7 מבואר בהדיא דהיינו לכתחילה וא״כ ה״ה ליותר מכאנבע דלא כע״ת עכ״ל, והלא באמת לדברי הע״ת והמהרמ״ב לא דמי כלל שיעורא דיתר מאצבע לשיעורא דשני אצבעות שכתב הש׳׳ר שאינו אלא לכתחילה, שאינו ראיה גמורה כ״כ כמו ליתר מכאצבע, ובלא״ה דברי התניא בזה קשים להבין ואין להאריך בזה כעת וצ״ע. והא״ר (סימן ל״ב אות ס״ג( תמה על הע״ת שפוסל אפילו בדיעבד בפאות מאצבע ממה שכתב הב׳׳ח דמנהג העולם שאין נזהרין בזה וסומכין על הש״ס שאין ׳מפורש בו שום שיעור לאורך ולרוחב אלמא דמדינא הכל כשר אפילו לכתחילה !וכן הוא סתימת דברי השו״ע, אך נתקשה שם בא״ר אח״כ מהראי׳ שהובאה ברא״ש דאם סגי בפחות מאצבע אם כן יש מקום לג׳ תפילין, ושוב כתב דאחר העיון בתוםפות יראה דמ״ש דהציז הי׳ במקום תפילין אינו אלא מסברא ואין על זה ראיה מהש״ס, ׳וע׳׳ת הבין דמ״ש הרא״ש ומונח במקום תפילין הוא מהש״ס וליהא אלא מסברא כתב כן יעיי׳׳ש. והגר׳׳א כתב דלהרמב״ם (פ״ח מהל׳ כלי המקדש ה״ב( דסובר מצנפת היא המגבעת נסתר כל הראי׳ שהביאו דהצי; הוא במקום תפילין. ולפי״ז י״ל דגם מה שכ׳ המרדכי שאינו ראי׳ גמורה הוא בשביל שאין זה דבר ברור שהציץ הי׳ במקום תפילין, והרי התוספות במנימות כתבו סתם ראי׳ זו שהציץ הי׳ במקום תפילין, ובתוספות סוכה דף ה׳ מבואר בהדיא שאין זה ברור אצלם ויוכל להיות שהי׳ הציץ על המצח, וא״צ למ״ש המהרמ״ב דמש״ה כתב המרדכי שאינו ראי׳ גמורה בשביל שיש לומר דסגי ביתר מאצבע שאינו מוזכר מזה במרדכי מאומה, אלא שאינו ראי׳ גמורה בשביל שיש לומר שהי׳ הציץ על המצח, ונדחה בזה גם הראי׳ על יתר מאצבע. וניחא מה שלא הזכירו המרדכי ושארי הראשונים כלל משיטת הר״י ביתר מאצבע, דאין נ״מ כלל דלכתמי׳לה בעי ב׳ אצבעות ׳ובדיעבד הכל כשר, וצדקו דברי התניא לדינא אך טעמו אינו מובן. והנה מלשון הרא׳׳ש ז״ל נראה לכאורה שהביא ד׳ שיטות בדבר. כי בתחילה כשהתחיל לוימר ולא נתפרש בתלמוד שיעור כו׳ אף שכתב בש״ר כו׳ לא נהגו כן, מזה נראה החלטה כסתימת התלמוד שאין שום שיעור, כי כיון של׳א נהגו כש״ר נשאר הדבר כימו שהתחיל לומר מסתימת התלמוד. ושוב הביא דברי ר״י שהביא ראי׳ ליתר מאצבע, וזה הוא עם התיתורא והימעברתא, כי ראייתו היא ממה שלא אמרו שיש מקים לג׳ תפילין ושיעור המקום הוא עם התיתורא והמעברתא. ושוב הסביר דברי הש׳ 7 למה מצריך שני אצבעות, וזה הוא מלבד המעברתא, שהרי כתב שני אצבעות בריבוע והריבוע הוא מלבד המעברתא, וזה שיטה ג׳. ואח״כ הביא שיטה ד׳ שעושין ב׳ אצבעות עם המעברתא כי המקום שבראש להניח ב׳ תפילין הוא עם המעברתא. ו ל א נמצא גילוי דעת בהרא״ש ז״ל האיך דעתו נוטה להכריע להלכה, ומצינו כ״פ בב״י שמה שהביא הרא״ש באחרונה כן דעתו להלכה, ויש בזה סתירות בדברי הב״י, והנה בכאן מדסתם הטור בסימן ל׳׳ב שכתב ואין שיעור מפורש בתלמוד וכו׳ אלא שבש״ר כתב וכו׳ ולא נהגו כן אלא עושין אורך ורוחב הבתיס בלא שיעור וזהו כהתחלת דברי הרא״ש, ולא הביא כלל מכל מה שהביא אביו הרא״ש ז״ל אח״כ לא משיטת הר״י ולא מיתר הדברים שכתב, ונראה מזה שהבין מדעתו ז״ל שכן הכרעתו כתחילת דבריו שאין שיעור לתפילין, וכשיטת הרי״ף והרמב״ם שלא הזכירו כלל בהלכותיהם שום שיעור. ומדברי הש״ע אין ראי׳ שהבין כן בדעת הרא׳׳ש, כי י״ל כמ״ש הב״י מבה׳׳ע שהכריע כן מחמת שלא הזכיר הרי״ף בהלכותיו שום שיעור, והנה גם הרמב״ם לא הזכיר מזה כמו הרי״ף ז״ל, ונודע דרך הב״י שאם הרי״ף והרמב״ם בדיעה אחת פוסק כוותי׳. אמנם הטור אין דרכו להשמיט לגמרי דעת אביו הרא״ש שלא להזכירו כלל, וכתב הטור בהקדמתו לחו״מ שחיגר ספרו ע״ד פסקי א״א הרא׳׳ש ז״ל ובמעט מקומות אשר אין דעתו משוה עם שאר המחברים כמו הרמב״ם וזולתו אני כותב דעתם ודעת א״א הרא״ש ז״ל והסכ^מהו, וכתב הכנה״ג בכללי הפוסקים שכן דרכו בכל הד׳ טורים אלא שכתב זה בחו״מ שהוא באחרונה וקאי על הכל, ועי׳ שבו״י במהדו״ב לחלק א׳ סי׳ י׳^ שכתב שידוע ומפורסם הביאו הסמ״ע בדוכתי טובא ובשאר אחרונים שבכל מקיום שפסק הטור נגד אביו הרא״ש צריך להביאו, וא״כ נראה שהבין כן מדעת הרא״ש. ועיין יד מלאכי בכללי הריב״ה שאסף איש טהור הדיעות בענין כזה והביא שם בסימן ו׳ מהפוסקים דאף שי״ל דימה שהביא באחרונה הוא העיקר בעיניו מ״מ היכא שבתחילה כתב בסתמא ואח״כ הביא מאיזה הוסק פלוני ופלוני שכתבו כן דעתו כמו שכתב בתחילה כיון שכתבו בסתמא, עוד הגיא שם בסי׳ ז׳ מהכנה״ג ידילא אמרינן מ״ש באחרונה הוא העיקר אלא היכא שאותו פוסק שמביא באחרונה הוא קודם בזמן לפוסק שמביא דבריו בראשונה אבל לא היכלו שכתב סברתם כפי קדימתן. והנה גם כאן מש״כ הרא״ש בתחילה שאין שיטור מפורש ולא נהגו כהש״ר זה כתב בסתמא ואח״כ הביא מהר׳ v וביאר דברי הש״ר, א״כ דעתו שהעיקר כמ״ש בתחילה יען שכתבו בסתמא, ומ״ש אח״כ והאידנא עושין כשני אצבעות עם התיתורא והמעברתא מזה נראה שלא הי׳ כן מתחילה אלא האידנא והוי מאוחר בזמן ואין ראיה ממה שהביאו באחרונה, ונראה ׳משמחוות דבריו שהעיקר בעיניו שאין שיעור לתפילין ואינו סובר כדעת הר״י וראייתו שהביא על יתר מאצבע, גם אינו סובר כהש״ר אלא שכתב שהאידנא אף המחמירין כהש״ר אין מחמירין כל כך להצריך ב׳ אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא, וע״כ החליט בעור כתחלת דברי הרא׳׳ש שאין שיעור לתפילין ולא הביא כלל מכל דברי הרא״ש שכתב אמ״כ, שאין דעתו כן לכלכה. וכתיב הכנה״ג בחו״מ סימן תי״ז דהיכא דדעת הרא׳׳ש אינו מבורר מסתמא כשבנו נאמן ביתו ובקי במילי דאבו׳ סתם דבריו כדעת רוב הפוסקים ודאי איהו ידע שדעת אביו כדעת רוב הפוסקים, !ונמצא לפי״ז שגם הרא״ש ז״ל אינו סובר כדעת הר״י וראייתו על יתר ׳מאצבע, ושיטת הר״י בזה היא דעת יחיד. ע ו ד אנו רואים חילוק בין דברי הרא״ש להר״י, כי ראיית הר״י נבנית על ימה שאפשר לומר דמה שאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין הוא לאו לוקא שני תפילין ולא יותר, אלא כיון דאין מקום לג׳ נקט שני תפילין, כי אם נימא דשני תפילין הוא דוקא ולא יותר, לא הועיל כלום במה ששיעורו יותר מכאצבע, דכייון שהציץ הי׳ רחב שני אצבעות לא נשאר עוד אף שיעור אצבע לתפילין, וא״כ הכרח לומר ששיעור התפילין הוא עכ״פ לכתחילה שני אצבעות ולא פחות. וכן הוא בהדיא בלשון הר״י שברא״ש שראייתו נבנה על יסוד זה שא׳׳א שיהי׳ מקום לג׳, אבל שניה שפיר אפשר לומר שהוא לאו דוקא. ושוב תיכף אח״כ כתב הרא׳׳ש שאם היו הבתים רחבים ב׳ אצבעות מלבד התיתורא והמעברתא לא הי׳ מקום בראש להניח שתי תפילין, ואם נימא שדעתו דשתי תפילין הוא ל״ד אלא שלא יהיו ג׳, א׳׳כ עדיין נשאר מקום להתיתורא והמעברתא במשך המקום שבין ב׳ לג׳, וע׳ שגם בזה אינו סובר כשיטת הר״י אלא סובר דשני תפילין הוא דוקא ולא יותר. וכן נראה באמת דעתי שארי הראשונים ז״ל, ובריטב״א כתב בהדיא מדקתני מקום יש בראש להניח שני תפילין אבל טפי משני תפילין ליכא, וגם סיים ולפ״ז ראוי שלא לפחות מרוחב שתי אצבעות ואין להוסיף על רוחב ד׳ אצבעות כשיעור המקום, ואם כשני תפילין הוא לאו דוקא אלא שאין מקום לג׳, א״כ אף אם שיטור כתפילין הוא ב׳ אצבעות, מ״מ אפשר לעשותם גם יותר מד׳ אצבעות אלא שלא יהיו ששה כשיעור ג׳ תפיילין. וכן הוא לשון כמרדכי דקאמר ב׳ תפילין ותו לא. והב״ח בסימן ל״ב כתב ההסבר בזה דלשון מקום יש בראש להניח שני תפילין משמע לא פחות ולא יותר. ו ל פ ע נ ״ ד נראה שמוכח כן גם מהמשך הסוגיא (עירובין דף צ״ה ע״ב(, שהרי מעיקרא הי׳ דעתם שאין מקום אלא לזוג א׳ ולא יותר, שבתחילה על מה שאמרו דלא שרו רבנן אלא במקום תפילין מקשה בפשיטות אי הכי זוג א׳ אין טפי לא, אלא שאח״כ תירץ מדרב שמואל בר רב יצחק שיש מקום לשתי תפילין, וא״כ כיון שמעיקרא הי׳ פשוט בעיניהם שאין מקום אלא לתפלה אחת אלא שנתחדש לכם אח״כ ׳מדר״ש בר ר״י על שתי תפילין אין לך בו אלא חידושו ומנ׳׳ל להוסיף על סברת הש״ס מה שלא אמרו הם. ו ע כ ״ פ רוב הראשוינים והרא״ש מכללם סברי דשני תפילין זיוקא הוא, ואך הר״י לשיטתו סובר דשני תפילין הוא לאו דוקא, יוא״כ השיטה של יתר מאצבע וראייתה אינה אלא דעת הר״י ואין כן דעת־ כיל הראשונים ז״ל, ומובן מה שלא מובא בתו׳ ומרדכי וריטב׳׳א. ול 1 צת צ׳׳ט בדברי הרא״ש ז׳׳ל מה שכתב שאם הבתים רחבים ב׳ אצבעות אין מקום לשתי תפילין עם התיתורא והמעברתא, הלא כיון שאין מפורש בחילמוד שום שיעור לתפילין, אלא שהביא מהש׳׳י ששיעור הבתים ב׳ אצבעות, א״כ מנ״ל ששיעור מקום התפילין הוא רק ד׳ אצבעות, דילמא הוא יותר באופן שיש מקום ׳לשני תפילין עם התיתורא !והמעברתא, הלא אין שום רמז ראי׳ מהתלמוד נגד זה, ולא הביא אלא מהש׳ד שכתב שיעור שתי אצבעות והוא כתב זה על הבתים, דהלא כתב שיהא כן מרובע והריבוע הוא מלבד המעברתא ומנ׳׳ל שאינו כן, והריטב״א לא הביא מהש״ר אלא מהמדרש ששיעורו ב׳ אצבעות, וכתב לבסוף שיש להסתפק אם המעברתא בכלל. ואולי הי׳ להרא״ש איזה הוכחה מלשון המדרש ששיעורו שתי אצבעות עם המעברתא, וצ׳׳ע שלא כתב מזה מאומה. ואולי י״ל עפ״י מ׳׳ש בשו׳׳ת חוות יאיר סיימן קנ״ט שכל דברי הרא״ש אינם רק קיצור מדברי התוס׳ עם קצת תוספות מקצת פוסקים ׳לכן נקוט כללא בידך אם תלמודך בדברי הרא׳׳ש קשים לא עליך כברזל לך גא ר&ה ועיין בדברי החוס׳ אולי הס ישלימו פסרונך כי באמה לפעמים קיצר הרא״ש יוסר מדאי עיי״ש, וא״כ י״ל גם כאן בדברי הרא״ש שסובבים על דברי התוספות שהביאו מהמדרש ויוכל להיות שהבין מהמדרש ששיעורו שתי אצבעות עם המעברתא. ו מ ה שיש להתבונן עוד, כיון שמתירין תפילין קטנים אפי׳ מכאצבע כסתימת דבלי השו״ע, האיך נוהגים להתיר תפילין גדונים משני אצבעות ואפי׳ בג׳ או בד׳ אצבעות כיון שאין מקום בראש אצא לשני תפילין, הלא ראיית הר״י שא״א שיהי׳ השיעור פסות מאצבע דא״כ לא ישאר לכה״ג ׳מקום להניא תפילין כיון פהציז הי׳ רמב ב׳ אצבעות, ולא מצא בא״ר תי׳ על קושיא זו אלא שאינו בש׳׳ס שהצין הי׳ על השער, ור״ל דכ־ון שהציז לא הי׳ על השער א״כ אן« אם שיעור התפילין איט אלא אצבע והוי שיעור המקום של שני תפילין לא יותר משחי אצבעות ג׳׳כ יוכל הכה״ג להניא תפילין, וא״כ א׳׳א להכשיר יותר משתי אצבעות. הן אמת שהא׳ 7 סיים לעשות רחב אצבעיים לא פאות ולא יותר, אבל לא נראה כן מדברי הראשונים, גם אין נוהגים כן כלל, ואפשר שגם הא׳ 7 לא כתב כן אלא לבע״נ לא מעיקר הדין, ועוד כיון דלהלכה כשר לכתחילה אפילו פאות מאצבע כמ׳׳ש הב״א והא׳ 7 מסתימת דברי הפוסקים, > f > ' שיעור שני תפילין הוא ג״כ פאות משתי אצבעות, וכבר הבאתי מרוב הראשונים ז״ל דשיעור שני תפילין הוא דוקא ולא יותר, וא״כ אין להתיר אפילו כשיעור שתי אצבעות, והמג״א (סימן נ״ב ס׳׳ק נ״ו( כתב להחמיר כשיטת הגאונים שיהיה כשתי אצבעות, והש׳׳ר כתב בפירוש דאי עבדינהו יתר מב׳ אצבעות שפיר דמי. הן אמת שאין ראי׳ מהש׳׳ר, דלדידי׳ שיעור התפילין הוא שני אצבעות, אבל כל החולקים עליו לא כתבו פלוגתתם אלא בזה שאין שיעור לתפילין, ולא מצינו שום פוסק שיחלוק עליו בזה שמתיר לעשות יותר משתי אצבעות. ובריטב״א בעירובין פ״י הביא ממצוקת הגדולים במה שאיתא במדרש דשיעור תפילין ב׳ אצבעות אם הוי השיעור !למטה או למעלה, והביא הכרעת בעלי התוס׳ דהשיעור הוא למטה, וכן היא דעת הש׳ד דאי עבדינהו בפאות כתב דלא מיפסל, והיינו בדיעבד אבל לכתחילה אין לעשותם פחות משתי אצבעות, ובעבדינהו יותר כתב דשפיר דמי וזה משמע לכתחילה, ואי הוו חולקים עליו גם בזה לא הוו שתקו מלומר דנהפוך הוא דלמעלה מב׳ אצבעות אסור ולמטה מותר, אבל הם לא אמרו בפלוגתתם הלא שאין שיעור לתפילין, א״כ לא חלקו עליו אלא במה שנתן שיעור דהייינו למטה, אבל לא במה דכתב הוא שאין שיעור דהיינו גמעלה. ו ח מ ח ה ״ ש בסימן ל״ד סק״ה כתב דלפי מ״ש המג״א בסימן ל״ב דרוחב כתפילין ב׳ אצבעות, א״כ אין מקום בראש כ״א שיעור ד׳ אצבעות, לכן צריכים ליזהר המניחים שני תפילין דרש״י ור״ת בפ״א שלא יהיה כ״א יותר משתי אצבעות למען יוכלו שניהם להיות במקום תפלין. וא״כ פשוט בעיניו ששיעור מקום תפילין הוא ד׳ אצבעות מחמת דברי כמג״א שכתב לחוש לדברי הגאונים. ואינו מובן, כיון דלא כתב כמג״א אלא למוש לדברי המחמירין, א״כ אינו אלא מחמת מששא לא מעיקר הדין, והא תינח לחומרא אפשר לומר שיש לחוש, אבל לא להמציא מהחששא קולא להקל עי״ז עד ד׳ אצבעות, ואך לו יהא אלא ספק שמא שיעור התפילין סגי בכאצבע הוי יותר מב׳ אצבעות ומכש״כ ג׳ או ד׳ ספיקא דאורייתא שמא אינו מונח במקום התפילין וא״א להתיר, ומכש״כ שאין לעשות ספק להקל גגד סתיימת הטוש״ע ונתפשט המנהג שסומכין ע״ז להתיר אפילו פחות מאצבע כמ״ש הב״ח והא״ר ושאר פוסקים. ו ב א מ ת כי תפילין גדולים מהשיעור חמור יותר מתפילין קטנים מהשיעור, דתפילין קטנים נראה לד״ה שאינו אלא מדרבנן דלא מציינו בתוה״ק מדה לתפילין, ובתוס׳ כתבו הסמך דל׳מי ל^יז׳ יציז גופי׳ אין שיעורו אלא מדרבנן כמבואר במסכת סוכה, ובפרט להסוברים דלכל הדיעות אפילו לשיטת הר״י שברא״ש מותר בדיעבד אפיילו בפחות מאצבע ואין איסורו אלא לכתחילה א״כ הוי בודאי רק מדרבנן, ושיעור מקום התפילין הוא מדאורייתא דיליך מקרא במסכת מנחות דך ל״ז ע״א בין עיניך זו קדקוד מקום שמוחו של תינוק רופס, ושם בגמרא ע״ב דאי לאו גז״ש מקרמה הוו אמריגן בין עיניך ממש ולא על הראש כלל, ועי׳ תוס׳ קידושין דך ל״ו ע״א ד״ה תפילין דיש לימוד מבין עיניכם שאין מניחים תפילין בכל הראש, יוא״כ אם אין התפילין במקום שנקרא בין עיניכם אלא בשאר מקום שבראש הוי כמונחים ברגל כי אימעוט מקראי, וא״כ אין להתיר זה אפילו אם הי׳ לנו ספק גמור דהוי ספיקא דאורייתא, ומכש״כ כשאין לנו ספק גמור. אבל ׳מעשים בכל יום יוכיחו שבאלו הדורות רוב התפילין הם יותר מב׳ אצבעות והרבה מהם ג׳ או ד׳ אצבעות, וככה עושים גדולי. ישראל, אך שמהירין לכתחילה נם תפילין קטנים מכאצבע, ואין עושים מזה שיום ספק, והאיך אפשר לקיים שניהם. ו ל פ ע נ ״ ד לא מציאתי פארון לדבר, אלא שע״כ אנו מוכרחים לומר בזה, דהנה בלא״ה קשה מובא לכאורה דנתקשו הרבה בתום׳ ובריטב״א ובמרדכי במה שאימריו מקום יש בראש ׳להניח שיתי תפילין, הלא כיון שאין ׳מוזכר בתלמוד שום שיעור לתפילין היאיך שייך לומר שיש שיעור מקום לדבר שאין לו שום שיעור, ותירצו כולם מדברי המדרש ׳והש״ר דיש שייעור לתפילין שתי אצבעוית, וגם בש״ר הוא ׳מימרא דרביא, ועי׳ תו״י יומא דף ע״א ע״יב ד״ה אמר, ׳דיש בשימושא רבא הרבה ׳מימרות !מאמוראים שלא הוזכרו בתלמוד, עכ״פ שיעור זה הי׳ בימי חכמי הש״ס. אימנם ׳להרי״ף והרמב״ם והטוש״ע ויכל העומדים גשיעתם הסוברים שאין שיעור לתפילין אפילו ׳לכתימילה, וטעימם ונימוקם בשבייל שלא הזכיר מזה כלום בתלמוד, חזרה הקושיא למקומה איך אימריו מקום יש בראש לדבר שאין לו שום שיעור ומדה, כי לגז נמצא בראשונים ׳ובאחרונים ז״ל תי׳ אחר טל קושיא זו אלא מה שאיתא בימדרש ובש״ר שיש שיעור של ב׳ אצבעות. וע״כ צ״יל דיען שנמצא במדרש ובש' 7 מזמן היש״יס שהיו נוהגין אז בשיעור כתפילין שני אצבעות, מיושב הקושיא אף להסובירים שאינו מן הדין, דמש׳׳ה סברו שאיניו להלכה יען שלא הוזכר מזה כלום בש״ס, והרבה מנהגים היו שלא נקבעו בש״ס לכלכה. והב״י בסימן ל״יב הביא מס׳ א״יח שהי׳ מנהג הגאונים והחכמים ואיבות בי״ד שהי׳ תפילין שלהם גביוהיס ג׳ אצבעות ואצל התלמידים היו אצבע ומחצה ולא הביא מולק ע״ז, ואעפי״כ א ל הביאו להלכה בשו״ע, והימג״א (שם ס״ק נ״ו( הביא דברי הא״ח, ואין ניוכיגין עכשיו כן כלל א ל החכמים ולא התלמידים. והרבה מנהגים היו בטעימם ונימוקם שילא הי׳ דעתם לפסק הלכה. וא״כ אף שהי׳ להם ראי׳ ממה שלא הוזכר בתלמוד שאינו לפסק הלכה, אין זה ראיה להכחיש דברי המדרש והש״ר שהיו אז נוהגין כן. גם בשיטת הר״י נראה שצ״ל כן, שהרי התוספות הבייאו בשם הר״י שמצא במדרש דשיעור תפילין שתי אצבעות, ובהרא״ש הביא בשם הר״י ששיעורו יתד מפאצבע, וא״כ זה סתירה בדברי הר״י, וצ״יל דאף שהביא מהמדרש ששיעורו שני אצבעות, מ״מ סובר שי׳׳ל שאינו אלא מנהגא אגל להלכה סגי ביתר מכאצבע. והנה כתב כמג״א סיימן ש״א סקנ״ד לתרץ קושיית החויו״ט (עירובין פ״י מ״א(, דכיון דקיי״ל שבת לאו זמן תפילין אם כן יכניס שני זוגות בב״א כדאיתא ביגמ׳, ותי׳ דכיון דאנן לא בקיאינן לכוין המקום כמ׳׳ש סימן ל״ד ואם יניח שלא במקומו יהי׳ משאוי לכן לא יכניס אלא זוג א׳. ולכאורה אינו מובן שאין שם בש״ע דאנן לא בקיאין, שהרי אדרבא כתב שם להניח שני זוגות דרש״י ור׳׳ת בפ״א, אלא שכתב אח״כ שמי שאינו יודע לכוין המקום יניחם זא״ז, א״כ לאו כללא הוא. אבל ביאר במחהש״ק דכיון דהרבה אנשים אינם בקיאים לצמצם מקום שני התפילין, לכן א ל הותר כ״א זוג אחד משום א ל פילוג, וזה דבר המובן שאם יתירו יעשו כן גם כאינם בקיאים, ויבואו לידי חילול שבת. ואפשר להסביר עוד, כי התבוננתי בימה שנחלקו כיל הראשונים וטרחו הרבה לידע שיעור התפילין ועדיין אין לנו דגר ברור, הלא מבואר בגמ׳ מנחות דף ל״ז ע״א, עירובין דף צ״ה ע״ב השיעור מתחלת צמיחת השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס ומקום יש בראיש להניח ב׳ תפילין, א״כ אפשר למדוד השיעור שעד מקום שמוחו של תינוק רופס ונדע כי החצי מזה הוא שיעור התפילין, ונראה מזה שע״כ עוד בזמן הראשוניים לא היו בקיאין בשיעור שמוחו של תינוק רופס. אך קשה מה שהביאו בשו״ע (סימן כ״ז סעיף ט׳(, אלא שנמצא גם במקומות אחרים שמביאין הפוסקים והש״ע מלשונות הש״ם אף שאין לנו בקיאות בו. וא״כ בזמן הש״ם שהיו בקיאין בשיעור של מומו של תינוק רופס, היו יכולין לכוין כאו״א בשיעור השני תפילין, משא״ב עכשיו לאו כל אדם יכול לטין אף שיודעין השיעור מהתחלת עיקרי השער, ובלאו הכי נתמעט הבקיאות בכל דבר. ועכ״פ כתב המג״א דכיון שיש בני אדם שאינם בקיאים לטין המקום א״א להתיר אף לבקיאים, וא״כ אם הי׳ אז המנהג שהיו התפילין כשיעור שני אצבעות א ל התירו גם בתפילין קטנים יותר ממה שהוא מותר בתפילין הרגילין דלא פלוג, ולכן מיושב מה דאמר מקום יש בראש להניח ב׳ תפילין •דהיינו שתי תפילין הרגילים אז כמבואר ב׳מדרש אף שאינו הלכה. וא״כ מיושב מנהגנו שמתירין תפילין קטנים וגם גדולים, שאף שעפ״י הלכה אין שיעור לתפילין וכשרים גם הקטנים, מ״מ שיעור המקום שבראש להניח בו שתי תפילין אמריו גגמ׳ על התפילין שהיו רגילים אז. ואף שבדרך זה נסתר הראיה שהביא הר״י לדבריו על שיעור יתר מכאצבע, מ״מ לק״מ די״ל שהר״י לשיטתו שסובר יש שיעור לתפילין מדינא ומתפרש שפיר מה שאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין דקאי על התפילין שכשרים לכתחילה מדינא הוי מזה ראי׳ על שיעורהתפילין, אבל כסוברין שמממח שלא מזכר בחלמזד שום שיעור ומדה לתפילין ע״כ שאין שימור לתפילין, זא״כ א׳׳א לפרש מה שאמרו :מקום יש בראש להניא שתי תפילין אלא על התפילין שהיו נוהגין אז, ושוב אין משם ראי׳ לשיעור התפילין מדינא. ואפשר שגס המרדני שכתב שאינו ראיה גמורה הוא מעעם זה שאפשר לפרש דקאי על התפילין הנהוגים. ואפשר שגם התוספות והרא״ש והריפב״א כתבו בלשונם בפעם המדרש והש״ר שצריך ב׳ אצבעות ׳לדמות לציץ, דלא ניסא להו למימר שיש ע״ז לימוד גמור ממה שאמרו מקום יש בראם להניא שתי תפילין, דאפשר לפרש דקאי על התפילין הנהוגים, אך הר״י בלבד לא מסתבר לי׳ דקאי על תפילין הנהוגים אלא על תפילין הכשרים מדינא, ואון כן דעת שארי הראשונים ז׳׳ל. ועכ״פ מיושבת ההלכה לדעת הסוברים שאין שיעור כלל ׳לתפילין, שלדעתם ע״כ דקאי ב 0 מ׳ רק על התפילין שהיו נוהגים. ו ת מ ה אני על המשנה ברורה שכתב בסימן ל״ב (סעיף מ״א בביאור הלכה) דאפילו לפי דעת הש׳׳ע דסתם להלכה דאין שיעור לתפילין, מ״מ לפי מה דמוכא שם בגמרא דאין :מקום אלא לשני תפילין ולא לשלשה יש ליזהר שלא ללבוש תפילין פעם קטנים מאד ופעם שיהיו גדולים שלשה פעמים כמו הראשונים, כגון שבפעם הראשון היו כשיעור אצבע ואצי על שיעור אצבע ותצי ובפעם השני היו ד׳ אצבעות ומצי על ד׳ אצבעות ואצי וכה״ג, דממ״נ או דתפילין הראשונים היו קטנים מהשיעור או דתפילין השניים מונמים שלא במקום תפילין, ועיין לקמן בסימן רל״ג שאין לעשות תרתי דסתרי אפילו שלא ביום א׳ ענ״ל. ו ד ב רי ו תמוהים מאד, דלפי דבריו שזה הוי תרתי דסתרי אהדדי ולפי פסק הש״ע דמותר בתפילין קטנים מונאיס התפילין הגדולים שלא במקום תפילין, א׳׳כ בודאי זה אסור לכ״ע אפילו למי שלא הניא תפילק קטנים מעולם, ואף אלו הי׳ ספק הי׳ ג״כ ספיקא דאורייתא, ואין לו שום דמיון למה שהביא מסימן רל״ג סעיף א / דשם בתפלת מנאה אמרו בגמרא (ברכות דף כ״ז ע״א) דעביד כמר עביד ׳ודעביד כמר עביד דהוי ספיקא דרבנן. ובאמת דעת כמה פוסקים דהיכא דהוי תרתי דסתרי קולא ואומרא לכל צד אין מקילין אפי׳ בצד אאד לא בספק דרבנן ולא בס״ס, כמבואר בתום׳ ביצה דף י״ד ע׳׳א ד׳׳ה איכא, ותוס׳ ג׳׳ק דף י׳׳א ע״א ד׳׳ה דקא, ועוד בכמה פוסקים, זצ״ל לדידהו מה שהקילו בכה״ג בתפלת המנאה לומר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, הוא כמ״ש הרא״ש בריש מס׳ ברכות דבתפלה הקילו. ועכ״פ זה וודאי דבספק בתפילין שהוא ספיקא דאורייתא שבלא״ה אין להתיר כלל, ומכש״כ כשיש בו תרתי דסתרי אהדדי אפילו כשהוא בשני בני אדם. ועוד האיך נוכל לעשות בזה אפילו ספק, הלא הפסק מבורר גש״ע (סי׳ ל״ב שם) שכשרים התפילין הקטנים עפ״י שיטת הרי״ף והרמב״ם והרא״ש והטור, וכבר כתב הפמ״ג (בהקדמה ליו״ד) שאין לצרף לספק או לס״ס מה שהוא נגד הש״ע, וא״כ אם נימא דהנחת התפילין הגדולים היא סתירה נגד פסק הש׳׳ע שמתיר הקטנים, אין שום מבוא להתירם אפילו אם יצטרף לזה עוד איזה ספק. יוע״כ ׳מוכראין לומר שאין טעם ההיתר בזה אלא בשביל שיש איזה סברא שאינו סתירה לפסק הש״ע שמתיר בקטנים, וא״כ לא הוי תרתי דסתרי אהדדי, ומותר אף לאדם אמד לעשות פעם כך ופעם כך. ומ״ש על זה המ״ב אח״כ ואף דיש לדאות דבזמן הגמרא היו תפיליהם ממוצעים כאצבעיים ויותר משא״כ בזה״ז, אבל א״כ אזדא ראיית הרא׳׳ש שם, והש״ע דפסק דלא כהרא״ש ׳לא נזכר באחרונים שיהי׳ מחמת׳ זה כ״א מטעם אחר, עי׳ בב״י ובביאור הגר׳׳א. ולפענ״ד ברור שאין בזה שום הוכחה, דהנה גם הוא ז״ל ׳לא כתב אלא ממה שלא נזכר באחרונים רק טעם אחר, אבל מהראשונים לא הביא שום הוכחה, כי באמת אין שום רמז הוכחה מדברי מראשונים ז כי הראשונים ׳לא כתבו שום טעם לדחות ראיית הר״י שברא״ש, כי הרי״ף והרמב״ם לא הביאו כלל מכל הענין של שיעור התפילין, ולמדו מהשימטה זו שסוברים שאין שום שיעור בהחלט, ולא נודע לנו טעמם ונימוקם, וברא״ש ובמרדכי ובטור מבואר הטעם שאין נוהגין כהש' 7 להקפיד על שיעור שני אצבעות, בשביל שאינו מוזכר כלל בתלמוד, אבל למה שלא משו לראיית הר״י שברא״ש ע״ז לא כתבו שום טעם, ושפיר יוכל להיות שהוא באמת מאותו הטעם דקאי על תפילין הנהוגים לא על הכשרים מדינא. אך בתוס׳ סוכה פלפלו אם הי׳ הציץ על המצח, אבל כבר כתבתי שמדברי התוספות נראה שהיה ׳להם סברא לדמות תפילין לציז אם הי׳ על הראש בצידו ע״ד שכתב הב״ח, ונגד זה אין נ״מ באיזה אופן מתפרש שיעור המקום של שני תפילין, ואך אס הציץ הי׳ על ה׳מצח נדמה סברא זו לדמות תפילין לציץ כאשר ביארתי לעיל, וא״כ אין שום הוכחה מכל דברי הראשונים ז״ל. אבל לפי זה גם באהרונים לא מצא מאומה, כי מה שהראה מקום להכ״י והגר׳׳א, הנה מה שהכיא מהב״י הוא שמוה כי אין מ ״ י שום מטם ורמז ׳לדסות ראיית הר״י שברא״ש, אלא שהעתיק דברי הראשונים כצורתן והוויתן בלי שום הערה בענמא כלל, וגם מטעם זה אם היה הצין על המצח לא זכר מאומה. אך הגר״א ז״ל כתב טעם זה שלדעת הרמב״ם אין שום ראי׳ שהצין הי׳ מונח על השער. אבל סגר״א ז׳׳ל לא הביא שיטת הר״י שברא׳׳ש, כי לא הזכיר כלל מדברי הרא״ש אלא מדברי התום׳ ושאר ראשונים, ושפיר י״ל שבשביל שמדברי התום׳ ועוד ראשונים נראה שהי׳ להם ׳סברא לדמות תפילין לצין אם הי׳ מונח על השער, לכן הוצרך לבאר פרט זה שלא הי׳ מונח על השער, ואדרבא מדלא רמז פלל לדברי הרא״ש אלא לדברי שאר הראשונים, נראה דלא נחית כלל לראיית הרא״ש בזה. ועכ״פ אין סרך ראיה מדבריו. ויותר הי׳ לו להראות מקום על הא״ר, כי שם כתב לדחות ראיית הר״י שברא׳׳ש מטעם שהי׳ הציץ על המצח. אבל באמת גם מהא״ר אין ראיה. ראשית, הלא הא״ר כתב שלא לעשות תפילין יותר משתי אצבעות, וצ״ל שסובר שאין במקום תפילין יותר, ואם כן הפוסקים והנוהגין לעשות תפילין גדולים ימב׳ אצבעות. ע״כ לא ס״ל בזה כהא׳ 7 . אבל י״ל שגם הא״ר אינו סובר כן לעיקר הדין, אלא כתב שבטל נפש יחמיר בדבר, ומ״ש רק התי׳ שהציץ הי׳ על המצח, בשביל שתי׳ זה כולל יותר אף לנגד סברת כמה ראשונים לדמות תפילין לציץ. והלא כל יסודו של הא׳ 7 שם הוא על דברי הב״ח, ובאותו סעיף עצמו כתב שם הב״ח לבאר זה שיש לדמות תפילין לציץ, ולכן בחר הא׳ 7 לכתוב טעם זה שכולל לשניהם ונדחה הפל. ובלא׳׳ה הנה מבואר בגמרא יבמות דף מ״ח ע״ב אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא וא״ל אי הכי וכו׳ לישני לי׳ הא ולטעמיך לישני לי׳ כך אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר, וכן הוא בגמרא זבחים דף י׳ ודף צ״ד ועוד בהמה מקומות. והרי שגם בש״ם אין מביאין ראי׳ ממה שכתב טעם א׳ והשמיט טעמים אחרים אף שיש בהו נ״מ לדינא. ובשו״ת חומת ישרים (סימן ע״ב( הובא ביכנה״ג בכללי התלמוד, דאף דקיי׳^ל כבבלי נגד הירושלמי, מ״מ אין זה אלא כשחולק בהדיא, אבל אם אמרו בירושלמי טעם שלא אמרו בבבלי אף שיש בו נ״מ לדינא, ראוי לחוש גם לדברי הירושלמי שאין זה כחולק בהדיא, וק״ו כשאותו הטעם כולל יותר די״ל דלק אמרו. .וכמה פטמים כתבו התום׳ דהוה מצי לתרץ גם בענין אחר, וכתב הכנה״ג בכללי הפוסקים אות י׳ דכשכתוס׳ אומרים כ״ה דה״מ למימר הכי הוא דאפילו לפי האמת מצי למימר הכי אלא דחדא מינייהו נקט או שקיצר בלשונו, וכשאומרים ה״מ למימר הכי . בלא ה׳׳ה, כוונתם לומר דה״מ למימר הכי לתרץ קושיא זו אלא משוס דאיכא קושיא אחריתא שאינה מתורצת בזה לכן לא תי׳ כן ותי׳ במה שמתורצת ג״כ הקושיא האחרת יעיי׳׳ש. ומכש״כ שאין לבנות יסוד על דיוקים כאלה בדברי האחרונים שהרבה פעמים לא נחתי לפרש כל הפרטים. גם בלא״ה אין ראיה ממה שלא דחו ראיית הר״י מטעם זה, כי הוא מילתא דתליא בסברא, והר״י לשיטתו שיש שיעור לתפילין מדינא מסתבר לי׳ יותר לפרש בכוונת הש״ס על תפילין הכשרים מדינא, אבל הפוסקים שסברו שיש הכרח מן הש״ס ממה שלא כתבו שום שיטור שאין שיעור כלל לתפילין א״כ ע׳/כ מתפרש מה שאמרו מקום יש בראש על התפילין הנהוגים, ובש״ע פסק כאותן הפוסקים. ובאמת שאף לפי מה שהבין במ׳׳ב שדרך זה הוא נגד איזה מהאחרונים ז״ל, הכי בשביל זה יותר טוב לומר שטושין פסק הלכה ונוהגין מה שהוא סתירה נגד השו״ע והרבה מגדולי הראשונים ז״ל, הלא יותר טוב להכריע הדרך שהוא מסכים עם הש׳׳ע והראשונים ז״ל, אף שהוא נגד איזה מהאחרונים ז״ל. אך הדבר ברור כמו שכתבתי שאין הוכחה נגד זה משום מקום גם מהא׳חרונים ז״ל, ובפרט שלהתיר ספיקא דאורייתא נגד הישיו״ע זה ידבר שאי אפשר לאמרו. ג ם קשה טובא על דבריו במ׳׳ש y n b בבה״ל והנכון לאדם שיהיו תפיליו תמיד ממוצעים לא פחות מאצבעיים על אצבעיים ולא יותר מד׳ על ד׳ דבזה יצא עכ״פ מדינא ידי הכל, הלא לפי דבריו שאין לחשוב שיעור המקום של שתי תפילין אלא לפי פרך תפילין הכשרים . מדינא, דנמצא שלדעת הש״ע שכשרים באצבע הוי בג׳ אצבעות שיעור מקום של ג׳ תפילין, והאיך קאמר שכשרים לכ״ע עד ד׳ אצבעות הלא אין להתיר בד׳ אצבעות אלא למ״ד ששיעורן של תפילין ב׳ אצבעות, והא׳ 7 באמש הזהיר מטעם זה שלא יהיו התפילין יותר מב׳ אצבעות, ועכ״פ אין זה לפו״ע לפי דרכו של המ׳׳ב. ג ם מה שהזהיר שלא יהיו גדולים שלש פעמים כמו הראשונים ובפחות מזה לא חש, הלא רו^ב הראשונים דעתם שמה שאמרו 3 ׳ תפילין הוא דוקא ולא יותר כמו שהבאתי למעלה. ואף לשיטת הר״י די״ל 5 ׳ הוא לאו דוקא אלא שאין מקום לג׳ ודאי דגם לשיטתו אין זה דבר מוחלט, שהרי אין שום גילוי דעת בש׳׳ם לומר כן שהוא לאו דוקא, אלא שאין ר&יה גם להיפך לומר שהוא דוקא, דאפשר בשביל שאין מקום לג׳ נקש ב׳, ולכן אין ראיה אלא ליתר מאצבנ; ןא״כ להקל א׳׳א לסמוך ע״ז אף לדעתו, כי עכ״פ אין לנו ראיה ברורה p הש״ם ע״ז, ובפרפ שכמה ראשונים כתבו בפירוש ששיעורו דוקא שתי תפילין ולא יותר, וא״כ לדברי המשנה ברורה דהוי תרתי דסתרי אהדדי, כי׳ לו להחמיר אף כשאינן שלש פעמים אלא יותר משתי פעמים. ג ם מה שעשה החשבון מאצבע וחצי על ד׳ ומצי, זה . אין לו שום פי׳, שהרי לא נוכל למשוב אלא או לפי השיעור של שני אצבעות כשיעת המדרש וה ש׳ד או לפי שיעור יתר מאצבע כשיטת הר׳^ או אפי׳ פחות מאצבע כשיטת הש׳׳ע, וא״כ מי שהניח תפילין של אצבע וחצי בע״כ צ״ל שסמך או על שיטת כש״ע או עכ״פ על שיטת הר״י ששיעורו ביתר מאצבע, וא״כ בהגיעו אף לג׳ וחצי כבר הגי ע לשיעור של שלש פעמים, כי מה שהניח בכשיעור אצבע וחצי זה לא מעלה ולא מוריד כיון שאין שום שיטה ע״ז בפוסקים, וכי תורת כאו״א בידו לעשות חשבון שיעור מקום תפילין לפי ערך התפילין שיעלה בדעתו להניחם, כלא וודאי שאין לחשוב אלא השיעורין שהמה בפוסקים, וא״כ החשבון של שלש פעימים שעשה על ד׳ וחצי אין לו שום פירוש. ג ם מש׳ דמי שהניח תפילין של אצבע ומצי לא יניח אח״כ של ד׳ וחצי, דא״כ מי שלא הניח תפילין קטנים משחי אצבעות מתיר לכתחילה להניח גם תפילק של ד׳ וחצי, גם זה צ׳׳ע, שהרי בריטב״א מבואר בהדיא שלא יהיו התפילין גדולים מד׳ אצבעות אף לשיטתו שסובר ששיעור התפילין הוא ב׳ אצבעות. אך גז ה יש לצדד לפי דברי הש״ר שכתב אצבעיים על אצבעיים מרובע, והריבוע הוא מלבד המעברתא, נמצא דלדעת הש' 7 שיעור הב׳ אצבעות הוא מלבד המעברתא, דנמצא לפי״ז שעם המעברתא שיעורן של שני תפילין הוא יותר מ ה׳ אצבעות, כי המעברתא היא יותר מחצי אצבע, שהרי הרצועה שבתוכה היא מצי אצבע ועם עובי דופן המעברתא הוא יותר מחצי אצבנק והמג״א בסימן ל׳׳ב ס״ק נ״ו כתב למוש לדברי הגאונים שלא יהיו קטנים מב׳ אצבעות, ;וזהו מדברי המרדני שהביא מהש׳ד, ומשמע שדעתו כהש״ר שכוונתו בלא המעברחא, והפמ״ג מסתפק אם התיתיורא בכלל ולא הזכיר כלום מהמעברתא, ובאמת אפשר לפרש בלשון הש׳׳ר שכוונתו עם התיתורא שגם התיתורא צריכה להיות מרובעת, וקצת משמע מלשון התניא לדקדק על הבתים בעצמם שיהיו רוחב ב׳ אצבעות, אך במחה״ש כתב טל המג׳׳א שכוונתו עם המעברתא, וכתב זה לפי פירושו שהרכיב דברי הרא״ש בביאורו על הש-ד עם ראיית כר״י ממה דלא אמר בש״ס מקום יש בראש לג׳ תפיצין, וכבר כתבתי שדברי הממה״ש בזה צ״נכ ועכשיו אני רואה יותר שא״א לפרש בדברי הרא״ש כפירושו, דלפי פירושו צ״ל שכוונתו עם המעברתא, וא״א לפרש כן בדברי הש״ר, שכרי כתב שיהא מרובע כן, וזה ראי׳ למ״ש למעלה בכוונת דברי הרא׳׳ש על הש׳ 7 שאיט אלא מאותו הטעם דמסתבר לדמותו לצין. אמנם בדברי הרא״ש עצמו מבואר אמ״כ שדעתו ששיעור מקום השני תפילין שבראש הוא ביחד עם המעברתא ופליג בזה על הש׳׳ר, ובריטב׳׳א לא הביא מכש״ר אלא מהמדרש ששיעור כתפילין הוא ב׳ אצגעות ולבסוף כתב שיש להסתפק אם כמעברתא בכלל. נמצא שתפילין גדולים מד׳ אצבעות עם התיתורא והמעברתא הוא ספיקא דדינא. שוב ראיתי בשו״ת בית שערים או״ח סי׳ כ׳׳ח שמצדד בהיתר תפילין גדולים מד׳ אצבעות עם המעברתא, מחמת שלפי דברי הש׳׳ר השתי אצבעות הם מלבד המעברתא, אבל לא העיר כלום מדברי כרא״ש והריטב׳׳א שהבאתי. אמנם גם הוא לא כתב אלא שאין להרעיש עולם ע״ז, אביל וודאי דלמעשה ראוי לעשות לכתחילה לצאת כ׳ל כדיעות, דהיינו שלא יהיו קטנים מב׳ אצבעות ולא גדולים מד׳ אצבעות, ואין נ״מ בין מי שהניח לפעמים קטנים או לא. ומה שכתב גש״ע שאין שיפור לאורך ורוחב התפילין, אף דבודאי יש שיעור מחמת המקום שבראש שלא יהיו מונחים שלא במרץם תפילין, ז״פ דלא מיירי בשיעור המקום שבראש אלא בשיטור הבתים בעצמם, ויש נ״מ אם יש שיטור להבתים בעצמם כיון שבראש יש מקום לשני תפילין, דמה שלא הזכיר כלום בש״ע משיעור המקום שבראש אלא כתב השיטור עד מקום שמוחו של תינוק רופס שאין אנו בקיאים בזה, צ״ל שהעתיק לשון הש״ס כדרך כפוסקי ם בכמה מקומות ולא טרח לבאר כמה היוא, דאולי לא הי׳ שכיח להניח תפילין גדולים יותר מד׳ אצבעות כמו שהשמיטו הפ^וסקים כמה הלכות בשביל שאינם שכיחים כמו״ש הבעה״מ בהקדמתו. אמנם נלפענ״ד שעכשי!ו אף שמדינא יוצאים לכל הדעות בשיעור של ארבע אצבעות כמו שביארתי לעיל אף לדעת הש״ע ידלא הוי תרתי דסתרי, מ״מ יש לעשותן קטנים מד׳ אצבעות, דכבר הבאתי דברי המג׳׳א סימן ש״א שלכן לא התירו עכשיו בהמוצא תפילין בשבת אלא זוג א׳, יען שיש שאינם בקיאים לכווין המקום כמ׳׳ש בסימן ל״ד, ואף שיודעים השיעור מהיזחלת עיקרי השפר מ״מ לאו כל אדם יכול לכוון היטב זהקיאות נתמעט בכל דור זליור, ואם אין ׳יודעין לכווין בשני תפילין אם כן גם באחד שהוא גדול כשנים הוא כן, ומי שרוצה לדקדק שיהיו כבסים בעצמם ב׳ אצבעות צריך לעשות תיתורא קצרה ׳מאד. וסיפר לי סופר אמד שראה בעצמו התפילין של מרן הד״ח זלה׳׳ה, והיו קטנים הרבה מ ד אצבעות ׳לערך ג׳ אצבעות עם כתיתורא והמעברתא יחד. ו מו ע ת ה אחר שנתבארו דברי הפוסקים בשיעור אורך התפילין, הדברים ברורים שגם ברוחב יש מקום לשני תפילין, ׳וא״א לומר כלל כמו שהחלטתם שברומב אין בהשיעור שבין עיניכם אלא מקום מצומצם לתפלה אחת ולא יותר, דה׳נה ראש המדברים ׳בשיעור התפילין הוא הש״ר שכתב : אמר רבא מאן דבעי למעבד תפילין ׳ליתי אעא טבא אצבעיים על אצבעיים ואי עביד טפי שפיר דמי. ומשם למדו דשיעור תפילין ב' אצבעות, וא״כ האיך כתב דאי עבדינהו טפי שפיר דמי הלא צריו להיות מרובע מהל׳מ״מ כמ״ש אצבעיים על אצבעיים, ואי עביד טפי באורך ולא ברוחב פסול ׳מחמת שאינו מרובע, ׳וע״כ שגם ברוחב יוכל ׳לעשות יותר, ואם אין שם אלא שיטור מצומצם לתפלה אחת האיך אפשר לעשות יותר. וברי׳טב״א כתב בהדיא דכיון דשיעור תפילין הוא ב׳ אצבעות אין לה׳וסיך טל ד׳ כשיעור ׳מקום של שני תפילין, ומבואר בזה דעד ד שהוא מקום שני תפילין ׳מותר ׳להוסיף, ואם כן אם נימא דאין שיעור מק׳ום לשני תפילין אל׳א באורך לא ברוחב, האיך אפשר להוסיף על התפילין כשיעור שני תפילין, דהלא אם יוסיף על האורך ולא על הרוחב יהיו פסולים מחמת שאינם מרובעים, וע״כ שגם ברוחב יש מקום לשני תפילין כמו באורך, ׳ולכן אפשר ׳להוסיף על הרוחב כימו על האורך. והח׳ולקים טל השיעור של שני אצבעות וסבר׳י דאין שיטור ׳לתפילין, כבר נתבאר דלא חלקו אלא במה שנתן שיעור למטה ולא במה שלא נתן שיעור למעלה, ו׳מכש״כ שאין לעשות פ׳לוגתא חדשה בין הראשונים בשיעור מקום התפילין ימה שלא נמצא בזה שום פלוגתא. וכן נראה גם משיטת הר״י, דכבר נתבאר שהביא מהמדרש דשיע׳ורו ב׳ אצבעות כמבואר בתוס׳, והרא״ש כתב שהביא ראי׳ על יותר מכאצבע, וצ״ל שהביא מהמדרש שכן הי׳ המנהג, ולהלכה סובר ביתר ׳מכאצבע, והר״י לשיטתו סובר שחושבין מקום השני תפילין ׳לפי ערך תפילין הכשרים לדינא כמו שנתבאר למעלה באריכות, וא״כ לפי מה שסובר ששיעור התפילין ביתר מכאצבע מוי ב׳ אצבעות קרוב לשיעור שני תפילין, ואעפי״כ הביא דברי המדרש שהיו נוהגין בתפילין של ב׳ אצבעות׳ שהוא קרוב לשיעור שני תפילין, וע״כ שגם ברוחב יש שיעור כנ״ל. וכן מוכרח ממשמעות ה׳ש״ס, דהנה בש״ס לא כתבו שום שיעור לתפילין, שמזה למדו הראשונים שהכריטו כוותי׳ בשו״ע שאין שיעור לתפילין והכל כשר אפילו לכתחלה מדשתקי להודיענו איזה שיעור. והא תינא באורך שהודיעו שיעור ׳מק׳ום התפילין בראש מצמיחת השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס, ולכן אם אין שיעור לבתים ׳לא הוצרכו להודיענו יותר, דידעינן מזה שבמשך אותו השיעור של מקום תפילין הפל כשר, אבל ברוחב שלא כתבו שום שיעור גם על מקום התפילין אלא שצריך להיות באמצע בין עיניך, וזה ודאי שמקום של אצבע א׳ הוא ׳ממוצע וותר ממקום של ב׳ אצבעות שבב׳ אצבעות הוא נוטה יותר לכ׳אן ולכאן ממקום אצבע א׳, ׳ואם מו׳א כחוט השערה הוא ממוצע יותר שאינו נוטה כלל ׳לכאן ולכאן, וא׳׳יכ יען שלא הודיעו לנו שיעור התפילין ׳לא נוכל לידע ג״כ שיעור מקום התפי׳לין, והאיך אפשר לומר שאין ברוחב א׳לא שיעור מצומצם לתפלה אחת ולא יותר, הלא התפילין בעצמם אין להט שום שיעור !וכשריט גדולים וקטנים, ובאיזה תפילין נוכל לחשוב שיעור המקום, וא״א ליתן שיעור להמקום בדבר שאין לו שיעור כלל, והאיך שתקו מלהודיענו איזה שיעור ברוחב, ואנחנו לא נדע מאו׳מה. ו ע ״ כ שכיון שלא פירשו כלל בש״ס שיעור לתפילין, שמזה הוכחה שהכל כשר אם ע׳כ״פ עומד במקום התפילין, ׳וממילא שכשרים עד ד׳ אצבעות שהוא שיעור המקום של שני תפילין, מדלא נתן שיעור לא למעלה ולא למטה אלא למקום התפילין, וכיון שנשמע מסתימת דבריהם שכשר באורך עד שיעור המקום של שני תפילין ממילא יש הוכחה גס על הרוחב, כי התפילין צריכים להיות מר!ובע, !וע״כ שגם ברוחב יש מקום לשני תפילין, ^ולכן לא הוצרך להודיענו מאומה, ש׳משיעור האורך נדע שיעור הר׳וחב וילמד סתום מן המפורש. ולכן הביא מרן ז״ל בסוף התשובה שאין שיעור לתפילין אפילו ברוחב, אף דלא נשאל שם על שיעור התפילין אלא על שיעור מקום התפילין, אבל הביא זה דמשם יש ראיה גם על מקום התפילין כמו שביארתי. וסיים וכן הוא משמעות המרדכי, דהמרדכי כתב דכיון דלא אתפרש בתלמוד יש לה׳ח׳מיר כשיטת הגאונים בשיעור שתי אצבעות ואל חטוש חורת אמך, ומזה נראה שלא החליט כמרדכי שאין הלכה כדעת האומרים שאין שיעור לתפילין, אלא מחמת חומרא כתב להחמיר כדעת הגאונים משוס אל תטוש תורת אמך. ואם גימא שאין ברוחב אלא שיעור מצומצם למקום תפלה אחת וביתר מהכי מיפסל, א״כ כוי חומרא דאתי לידי קולא, דאם מתכשר בפחות, אם מחמיר לעשות יותר, עומד שלא במקום התפילין ופסול, ואפי׳ אם השיעור הוא בשני אצבעות מ״מ א״א לצמצם וכמו שהבאתי לעיל בשם רש״י ותום׳ דרוב בני אדם אינם יכולים לצמצם, ויוכל להיות שיעמוד שלא במקומו, והאיך שייך לומר להחמיר בכה״ג אם אינו מן הדין, וע״כ דע״ז אין לחוש, כי מקום יש בראש להניח שני תפילין, ואם מגדיל התפילין בשיעור שני אצבעות אינו אלא חומרא ולא קולא. וכבר הארכתי במה שנתפשט המנהג, דאף שסומכין על הש׳׳ע להתיר בתפילין קטנים מ״מ מתירין גם גדולים. והמשנה ברורה כתב ע״ז שהוא תרתי דסתרי אהדדי, ואעפ׳׳ב התיר אס אינו באדם אמד, וע״כ בשביל שהוא מנהג ברור גם בגדולי ישראל לכן נדחק כל כך להתיר. ולפענ״ד הארכתי בזה שלא כדבריו, אלא שהוא דרך מרווח להתיר. אבל כל יסודי ההיתר, הן מ״ש המשנה ברורה !והן מה שכתבתי בזה, הכל נבנה רק על. אותו היסוד שיש מקום בראש להניח שני תפילין, וא״כ אותן המושבין שאין מקום בראש לשתי תפילין אלא באורך וברוחב אין מקום אלא לתפלה אחת, האיך מצא!ו ידיהם ורגליהם בביהמ״ד שמניחין תפילין גדולים באורך וברוחב שע״כ צריך להיות מרובע, ונמצא שברומב מונחים שלא במקום תפילין ואין פוצה פה ומצפצף. !מה שקשה לכאורה דאם יש מקום לב׳ תפילין ברוחב כמו באורך, א״כ יש מקום לד׳ תפילין שנים באורך ושנים ברוחב, ולמ״ד בהמוצא תפילין מכניסן שנים למה לא יכניס ד׳, אבל באמת לק״מ דכבר הבאתי דברי המג״א במה שלא התירו עכשיו יותר מזוג אחד כיון שאין הכל בקיאין לכוין המקום לב׳ תפ־לין שיהיו מונחים במקומם לכן משום לא סלוג אין להתיר אף לבקיאים, וצ״ל שבזמן הש״ס היו הכל בקיאין, והא תינח באורך דמלבד שהיו יודעין אז המקום שמוחו של תינוק רופס יש סיימן הניכר לכל התחלת צמיחת השער שמשם מתמי^ל מקום התפילין והכל היו יכולין אז לכוין השיעור, משא׳׳ב ברוחב שאין שום סימן להמקום אלא שצריך לכוין מקום האמצעי שבראש שלא יטה לכאן ולכאן ממקום האמצעות, ול״מ למ״ד שאי אפשר לצמצם אף בידי אדם שבודאי א״א לכוין צמצום המדה של שני תפילין, אלא אפיילו למ״ד אפשר לצמצם מ״מ כתבו רש״י ותום׳ שרוב בני אדם אינם יכולים לצמצם והוא טורח גדול. ובכה״ג ודאי דלא התירו אף למיעוט הבקיאים לצמצם משום לא פלוג. והוא ק״ו ממה שלא התירו עכשיו שנים אפילו באורך מחמת שיש בני אדם שאינם יכולים לכוין אף שאינם רובא דעלמא כנראה משו״ע סימן ל״ד, ומכש״כ ברוחב שאף בזמן הש״ס הרוב א ל יכ^לו לצמצם והוא טורח ג ד ולכן אין להתיר אלא באורך, וע״ז אמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין, אבל ודאי דגם ברוחב יש מקום, אלא שאין נ׳׳מ לדבר מזה שם. ומה שכתב הריטב״א שלא יוסיף על ד׳ אצבעות כשיעור מקום התפילין, דמשמע דעד ד׳ אין חשש להוסיף, צ״ל כוונתו שבא להודיע שיעור התפילין מעיקר ההלכה, דכשמוסיף על ד׳ בוודאי אין מונחים במקומם, אבל בשיעור ד׳ יש מקום מעיקר ההלכה אס יוכל לצמצם עכ״פ, וממילא דמי שאינו יכול לצמצם צריך לעשות קטנים מד׳ אצבעות שהוא שיעור שני תפילין, ובלא״ה כתבתי שגם באורך עם המעברתא ביחד ראוי לעשותן קטנים מד׳ אצבעות. ג ם י״ל עפ״י מ״ש המג״א עוד בסימן ש״א על קושיית הת!ויו״ט למה אין מתירין עכשיו בהמוצא תפילין בשבת להכניס יותר מזוג א׳, דהרש״א כתב דאפילו למ״ד שבת לאו ז״ת אסור ללבוש יותר מזוג א׳ דלא שרי ליה וותר ממלביושו בחול כדאיתא בגמרא וכ״כ הר״ן, והא דאוקימנא כמ״ד שבת ז״ת משום דמחני׳ ר״מ היא דס״ל כן, ובשו״ע התניא שם סעיף נ״א לא העתיק רק טעם זה, דמש״ה אין להתיר ב׳ זוגות כיון שבחול און לובש לעולם ב׳ זוגות א׳ זוג השני אינו נקרא דרך לבישה אלא מיחזי כמשאוי וזה לא התירו חכמים יעוו״ש. אמנם המחה״ש כאב על דברי המג״א בזה דיש לגמגם, דנהי דהיה אפשר לדחות בש״ס כסברת המהרש״א והוצרך להוכחה אחרת, אבל חזינן דאמרו בש״ס דאי שבת לאו ז״ת מותר אפילו שנים שנים וכדס״ל לר״ג. ונראה לפענ״ד לפי מה שהביא בעטרת זקנים סימן ל״ד על תפילין דרש״י ור״ת וז״ל; מצאתי כתוב בכתבי האר״י ששני הסברות הס אמיתיות ועל ידי כ״א מהזוגים פועל פעולה מיוחדת וז״ש בגמרא מקום יש בראש להניח ב׳ תפילין, ושוב הביא מהזוהר חדש דתרווייהו צריכי כעין מ״ש הזוהר בתקיעות, והביא גם מהמצות שמורים שמזהיר מאד מאד להניח שניהם בפעם אחת שלא להפרידם. והאמת שכן הוא בפע״ח שפר התפילין פ״מ שכת 3 ששני ה סג מ ת אמיתיות כמ׳׳ש .בגמרא מקום יש בראש להניח שגי תפילין וכן הוא בזוהר במקומות רבים 'ובתיקונים, והעתיק לשון הזוהר בפרשת פנחס דאית תפילין דעלמא דאתי דאינון הוויות באמצע ובג״ד אוקמוה מארי ׳מתניתין אית ברישא מקום להניח ב׳ זוגי תפילין. והנה זה ודאי שהשרידים אשר ה׳ קורא היו מניחין עוד בזמן הש״ס שני זוגי תפילין דרש״י ור״ת, כמו שהביא שהוא נזכר כ״פ בזוהר ובתיקונים וזה היה בזמן התנאים, אמנם מה שהעמיס זה בכונת דברי הש״ם שאמרו מקום יש בראש. להניח ב׳ תפילין שסובב על רש״י ור״ת זה אינו מובן לכאורה, שהרי מיימרא זו אינה אלא בשני מקומות בש״ס בעירובין פ׳ המוצא תפילין דף צ״ה ע״ב ובע״ז פ׳ כ׳׳ה דף מ״ד ע״א [ובפע״ח הראה מקום ילפ׳ הקומץ אבל א ל נמצא בפ׳ הקומץ ונראה שהוא ע״ס וצ״ל פ׳ המוצא]. ובעירובין הביאו זה בהמוצא תפילין . שמונחים בבזיון בשבת אם להתיר שנים יען שמקום יש בראש, וזה לא מיירי כלל בשני מיני תפילין דרש״י ור״ת אלא בסתם תפילין שמוצא ואין שם שום רמז על רש״י ור״ת. ומכש׳׳כ בע״ז שהביאו זה על הא דדוד המע״ה שהיתה העערה הולמתו במקום תפילין ופריך ,והא בעי אנוחי תפילין ותי׳ דמקום יש בראש לשתי תפילין, וא״כ כיון שבחצי המקום תפילין היה מונח העטרה כמ״ש רש״י ז״ל שם ולא נשאר לו שיעור מקום אלא לתפלה אחת ובודאי שלא היה מניח שני תפליין דרש״י ור״ת בפ״א, והאיך אפשר להעמיס שם בכוונת דבריהם רש״י ור״ת. אבל לפי הנ״ל ניחא שפיר, דמה שהתירו בעירובין להביא שנים שנים אף שמקום יש בראש, אין זה מספיק אם אינו דרך לבישה פלל בחול דהוי כמשאוי, יע״ז אמרו בכוונתם דמקום יש בראש ולהניח שני תפילין דר״ל רש״י ור׳׳ת, וא״כ כיון שיש נזהרין להניח שני התפילין בפעם אחת או מטעם שכתבו הפוסקים שלא יהיה ספק ברכה או מטעם המקובלים שלא להפרידם, יעכ״פ כיון שהמדקדקים עושים כן בחול שוב הוי דרך לבישה ולא מימזי כמשא ומותר להביא בשבת אף שגי תפילין דרש״י, והא בהא תליא, ואך בזמן הש׳׳ע שאף בין המניחין תפילין דרש״י ור״ת היו הרבה שלא הניחום בפ״א מטעם שאינם בקיאים למין המקום והבקיאות נתמעט בכל עת, לכן חששו שבדורות האחרונים לא הוי שני זוגות תפילין דרך לבישה. ובדוד המע״ה אף שלא היה ־ מקום אלא לתפלה אחת כי היתה העטרה מונחת במקום תפילין, מ׳׳ת י״ל דלכאורה אינו ׳מובן מה שהקשו בגמרא והא בעי אנוחי תפילין, הלא אפשר לומר שבבוקר לא הניח העטרה על ראשו על זמן קצר כדי לקיים מצות תפיילין, ושוב תיכף חלץ התפיילין והניח העטרה על ראשו, וצ״ל לפימ״ש הרמב״ם בהל׳ תפילין פ״ד הל׳ כ׳׳ה וכ״ו דתפילין מצוותן ללבשן כל היום ואמרו על רב שכל ימיו לא ראוהו בלא תפילין, וכן הוא בגמרא סוכה דף כ״ח ע׳׳א בריב״ז ובמגילה דף כ״ח ע׳׳א בר״ז [ומה שאין נוהגין עכשיו להיות מעוטר בתפילין כל היום יש בזה טעמים אחרים שאין מקומם פה], ולכן לא ניחא להו לתרץ שדהע״ה הלך כל היום בלא תפילין אלא בזמן קצר, וניחא להו יותר לפרש עפ״י המימרא דמקום יש בראש ואפשר לקיים שניהם כל היום, אבל לצאת שתי הסברות להניח של רש״י ור״ת בפ״א שפיר אפשר לומר שיצא בזמן קצר, ושוב סגי ליה בכל היום במה שהניח תפלה אחת שהוא מעיקר ההלכה ועושין כן רוב העולם. ומעתה כיון שלא התירו בשבת אלא מה שהוא דרך לבישה בחול, ואין דרך לבישה בשנים אנא בשביל סברת רש״י ור״ת, ומבואר בפע״ח דתפילינן של ר״ת צריך להניחם למעלה בגובה על של רש״י והטעם הוא עפ״י סודן של דברים כמבואר שם, ועיין בתשו׳ רמ״ע מפאנו סימן ק״ז דתפילין של רש״י צריך להניחן בהתחלת עיקרי השער במקום הגלוי ותפילין של ר״ת צריך להניחן למטלה בגובה הראש במקום המכוסה במצנפת, וסיים כך היה ׳מנהגם של דורות הראשונים שזכרנו בשל רש״י ור״ת הנח להם לישראל שבני נביאים הם יעיי״ש. ועל כל פנים כיון שגילה לנו האר״י ז׳׳ל מסודן ש דברים שכן הוא מקום הנחתן בוודאי שגם בזמן הש״ם אותן שנהגו להניח שני תפילין כסברת רש״י ור׳׳ת עשו כן שהניחו תפילין דר׳׳ת בגובה לא ברוחב, וא״כ ברוחב לא היה דרך לבישה כלל לשני תפילין, ואין שום היתר לזה בשבת, לכן לא דברו חכז״ל מזה אלא מהמקום שיש לרש״י ור״ת כמ׳׳ש האר״י ז״ל בכוונת דברי הש׳׳ס וא״ש היטב. אך מדברי הר״י שברא״ש לא משמע כן, דא״כ נסתרה ראייתו ממה שלא אמרו בש״ם שיש מקום לג׳ תפילין, דהלא אפשר לומר דימשו״ה לא אמרו ג׳ תפילין בשביל שאינו דרך לבישה. אבל כבר ביארתי שדברי ה 0 'י שברא״ש הוא דעת יחיד גם המרדכי כתב על ראייתו שאינה ראיה גמורה, ולהסוברים שאין שיעור לתפילין דכוותי׳ פסק בשו׳׳ע בלא׳׳ה צ׳׳ל דלא סברי כלל ראיית הר״י שברא״ש גם מטעם אחר כאשר הארכתי למעלה. . ור!צת י״ל גם בדברי ה ד׳י שברא״ש, כי באמת יש ג׳ תפילין עם תפילין דשימושא רבא, ־ והרמ׳׳ע שאלות ותשובות או״ח סימן ד ה ד ב ר ואל לט מפאנו גסימן ק״ז כפג על השימושא רבא שהוא גגשמיהו דהגאונים שקבלו מרבנן סבוראי ומכאמוראים, ובפפ״ח שער הפפילין פ״י כפב ששלשתן רמוזים בפסוק שמר פם פפילין דר״פ, וראה ישר פפילין דרש״י, כי אחריפ לאיש שלום אלו פפילין דרב שר שלום שהם נקראים שיימושא רבא, ובמגלה עמוקופ אופן קע״ב כפב יידוע ומפורסם שיש שלשה מיני פפילין יעיי״ש, אבל זה ודאי שא״א להניח ג׳ מיני חפילין בפ״א שאין מר^־ם בראש, וא״כ אפשר שזה דברי ר״י שאילו היה מקום לג׳ היו השרידים אשר ה׳ קורא מניחין פל הג׳ בפ״א ושוב היה היפר גם בשבפ. ובדרך פשוט י״ל שאינו דומה שיעור הרוחב לשיעור האורך, שבאורך יש סימן ברור לשיעור המקום ,מהחחילפ עיקרי השער עד מקום שמוחו של פינוק רופס כמבואר בגמרא, ולכן כל מי שרצה להניח יופר מפפלה אחח הניחו באורך שכל משך המקום היו יכולין לכווין היטב בזמן הש״ס בלא טורח והוי דרך לבישה, משא׳׳כ ברוחב שאין שוס סימן אלא לצמצם המקום שבאמצע, שאף למ״ד אפשר לצמצם מ״מ רוב בני אדם אינם יכולין לצמצם, ואף היכולים לצמצם מ״מ טורח גדול בדבר כמו שהבאפי למעלה מדברי רש״י ופוס׳, ואין דרכס של בני אדם לטרוח כ״כ, ולכן לא הוי דרך לבישה ואף.היודע לצמצם אסור בשבח דמחזי כמשאוי. ובזה מיושב לסו׳׳ע אף לדעפ הר׳׳י. נמצא לפי׳׳ז ברור לדינא שבפפלה אחפ שהיא קטנה הרבה משיעור שני פפילין אין הצמצום מעכב כ״כ שעדיין יש שיעור מרווח לשיעור המקום של שני פפילין, ובוודאי צריך להפאמץ בכל מה דאפשר לכווין ע״י השפרה ומישוש היד שיעמדו הפפילין במכוון באמצע יממש, אבל מה שא׳׳א לכווין אין לחוש, דז׳׳ב מכמה הוכחוח שיש מקום בראש להניח שני פפילין אף ברוחב וכבר הראיפי שכמה ראשונים כפבו כן בהדיא. יא ו ב עי לן ר הדבר מ׳׳ש שם מרן ז״ל אם להספכל במראה 'לכווין מקום הפפילין, הנה ודאי שרובא דרובא מכלל ישראל שבכל הדורופ ובכלי המקומוח עם הגדולי ישראל היו מניחין הפפילין בביהכנ״ם ובביהמ״ד, ואילו היה דעפ איזה מהם שיש צורך להספכל במראה בשעח ה׳נמפ פפילין לצמצם המקום היו מפקנים בביהכנ״ם ובביהמ׳׳ד מראה לצורך פפילין, ולא ראינו ולא שמענו גזאח מסולם, וע״כ שאין -צור-ך בדבר. והעושה-מנהג נגד כל גדולי ישראל בכל העולם, בוודאי צדקו דברי מרן ז״ל שהוא מנהג בורופ, ונגד המנהג כה״ג שהוא בכצ כעולם אמרו חכז״ל (יבמופ דף ק״ב ע׳׳א ועוד) שאפילו יבא אלי׳ אין שומעין לו. הארכתי קצפ לבאר דברי מרן ז״ל, ואגב גם באיזה פרטים המספעפים בענין שיעור מקום פפילין, ועדיין לא יצאפי ידי חובפי ולא כפבפי הרבה דברים מה שיש לדבר עוד בענינים אלו, כי לא אוכל להאריך יופר. ועכ״פ המבין יבין שדברי מרן ז״ל ברורים, כשימש מאירים, ופורה יבקשו מפיהו. והנני ידידו דושפ׳׳ה באה״ר מברכו בחג כשר ושמח הק׳ יואל טייטלבוים