על הגאולה ועל התמורה/יז

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־18:59, 6 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "יז ולכאורה צריך ביאור, דלפי זה דמהאי קרא דויצא העגל הזה פקרו המינים לומר שיש ממש בעבודה זרה, ומהאי טעמא אמרו חז"ל דנקרא ולא מתרגם פן יטעו בו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו, אם כן, ראוי להבין למה נכתב בתורה פסוק זה שיש בו מקום לטעות. ואם אהרן אמרו למשה,...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יז

ולכאורה צריך ביאור, דלפי זה דמהאי קרא דויצא העגל הזה פקרו המינים לומר שיש ממש בעבודה זרה, ומהאי טעמא אמרו חז"ל דנקרא ולא מתרגם פן יטעו בו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו, אם כן, ראוי להבין למה נכתב בתורה פסוק זה שיש בו מקום לטעות. ואם אהרן אמרו למשה, אבל כשנאמרה התורה הקדושה למשה, כל דיבור ודיבור היה הקב"ה אומר ומשה כותב, כאמרם ז"ל (בבא בתרא טו.), ופסוק זה הרי הוא מגוף התורה, ואם כן, טעמא בעי למה לא מנע השי"ת מלהניח מקום למינים לרדות, ולמה נכתב בתורה הקדושה.

אמנם יתבאר על פי מה שפירשתי כבר () מאמר המשנה (אבות פ"א, מי"א) חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות וכו' וישתו התלמידים הבאים אחריכם, ונמצא שם שמים מתחלל, וכתב הרמב"ם ז"ל בפירושו וז"ל, מים הרעים כנוי לאפיקורסות, ואמר, השמרו בדבריכם בתוך ההמון, ולא יהיה בדבריכם מקום שיסבול פירוש אחר ולישנא דמשתמע לתרי אנפין, מפני שאם יהיו שם אנשים כופרים, יפרשו אותם כפי אמונתם, והתלמידים ישמעו מהם ויחזרו לאפיקורסות ויחשבו שזאת היתה אמונתכם, ויהיה בזה חילול השם, כאשר אירע לאנטיגנוס עם צדוק וביתוס. וכן פירש הרע"ב והתוספות יום טוב. וענין אנטיגנוס איש סוכו מבואר באבות דרבי נתן (פ"ה, ה"ב) הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס (אבות פ"א, מ"ג). אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם, ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו רבותינו לומר דבר זה, אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית, ועל ידי זה כפרו בגמול שכר ועונש ובתחיית המתים, וכפרו בקבלת חז"ל, ונפרצו מהם שתי פרצות, צדוקין וביתוסין, צדוקים על שם צדוק, וביתוסין על שם ביתוס, עיי"ש.

וכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דאבות (פ"א מ"ג) דהפירוש האמיתי במאמר אנטיגנוס, שהזהיר החכם לעבוד את הבורא יתברך מאהבה, ולא בעבור תשלום שכר וגמול, אלא שהם טעו בדבריו ואמרו בשמו שאין לאדם לא גמול ולא עונש ולא תקוה כלל, כי לא הבינו כוונתו עיי"ש.

ולכאורה צריך ביאור, דלפי זה, למה העתיק רבינו הקדוש בסדר המשנה מאמר זה דאנטיגנוס אחרי דיש בזה מקום למינים לרדות, ומכאן פקרו גם צדוק וביתוס ותלמידיהון, ונתרבה המינות בישראל, והוה ליה לרבינו הקדוש להשמיט משנה זו מגרסתו, דהרי הוא עצמו העתיק דברי אבטליון שאמר חכמים הזהרו בדבריכם וכו', ושני המאמרים נראין לכאורה כסותרות זה את זה.