ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קנד
קנד
וכתב המהר"ם שיק (יו"ד סימן של"ה באמצע התשובה) לענינו וזה לשונו דהרי קיימא לן אפילו במידי דשייך לגוף אמרינן דאסור לילך תחת גשר רעוע וקיר נטוי אם כן קל וחומר דאין אנו רשאין לילך במקום סכנה לנפש, והתורה אמרה (דברים ד, ט) השמר לך ושמור נפשך מאוד, וכיון דהדין שאסור לילך במקום סכנת הגוף וגם אנו מצווים שלא להניח אצלנו דבר שיש בו סכנה, והוא לאו מפורש בתורה (שם כב, ח) לא תשים דמים בביתך, ואם כן קל וחומר דאין לילך ואין לעמוד ואין להניח דבר שיש בו סכנה לנפש עכ"ל. והם דברים ברורים. ואף אם עמד הכותל רעוע והבית בלא מעקה והבור או שאר דבר שיש בו סכנה ימים ושנים טובא, ועברו שם רבוא רבבות בני אדם ולא ניזוק שום אדם, מכל מקום עדיין באיסורו עומד שמא חס ושלום עכשיו יפול הנופל, ועובר בכל יום על עשה ולא תעשה דלא תשים דמים. ומכל שכן בעול מלכות המינות אשר גם עד עכשיו הנפילים היו בארץ הרבה מאוד עד אין מספר שנפלו ברשת על ידי תחבולותיהם וכחם. ויותר מזה הסכנה עצומה שאי אפשר לידע מה יולד יום ומה יעשו עוד באיזה דרך להפק זממם חס ושלום, וסכנה של מלכות המעברת על הדת גרוע מהכל, כי אין מנוס ואי אפשר לעמוד במלחמתה. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (בבא בתרא ג:) אי אמר מלכותא עקרנא טורא, עקר טורא ולא הדר ביה..ואמרו בגמרא (שבת יא.) אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמסים, ושמים יריעות, וכל בני אדם לבלרין, אין מספיקין לכתוב חללה של רשות, מאי קרא אמר רב משרשיא שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר (משלי כה, ג), ופירש רש"י ז"ל חללה של רשות, עומק לבם שהוא צריך להיות לו לב לכמה מדינות למס הקצוב ולכמה מלחמות ולכמה משפטים, והכל ביום אחד. ולא הבנתי, שהרי סוף כל סוף כל אלו המעשים נעשים על ידי בני אדם המשתתפים כשרי ומשמשי המלוכה, ונובעים מדעת איזה בני אדם המוגבל בגבול קצר, ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. והאיך אפשר לומר על דעת איזה בני אדם שכל הימים ואגמים ושמים וכל בני אדם ביחד אין מספיקין לכתוב עומק לבבם ושמים לרום, הפי' מה שבשמים ממעל וארץ לעומק מה שתחת לארץ, כמו שכתב הגר"א בפירושו למשלי, והאיך אפשר לדמות לזה חללה של רשות שהוא דעת בני אדם.
והמלבי"ם בפירושו למשלי אחרי שפירש כפירושו של רש"י ז"ל, הוסיף עוד לומר, וכן יש בהנהגה דברים עמוקים וסתרי המלוכה וסודותיה, אשר אי אפשר לחקור אותה עד תכונתה. וזה אפשר להבין דבאמת אין אדם יודע מה שבלב חבירו כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה. אלא לפעמים חכמים ונבונים יוכלו להבין דבר מתוך דבר מה שבלב חבירו, על ידי שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו והוראת שאר עניניו, שיכולין לפעמים על ידי זה לירד לסוף דעתו, אבל הנהגת מלוכה מתנהג בדרכים עמוקים בסוד ובסתר, שאי אפשר לחקור אותה עד תכונתה, ואי אפשר לידע מה מחשבתה לעשות, כמו שאי אפשר לידע מה שבשמים לרום ובארץ לעומק, וניחא בזה פירוש הכתוב.
גם דברי הש"ס אפשר לפרש בדרך זה, אך מלשון רש"י ז"ל אינו נראה כן. ואולי גם כוונתו ז"ל שכיון שיש להם הרבה ענינים כל כך, לכן הכל הוא בסתר, והוא דוחק בלשונו ז"ל. ויהיה איך שיהיה אף אם רש"י ז"ל כיוון גם לפירוש אחר, אבל גם זה אמת שכל העולם כולו אין יכולין לידע חללה של רשות מה בדעתה לעשות כמובן. וכתב רבינו יונה במסכת אבות (פ"ב מ"ג) על המשנה הוו זהירין ברשות, איננו דבר שלטון, אך הם לחקור בני אדם, ואין חקר למחשבותיו, ומי ירד לסוף דעתו. וקל וחומר במלוכה שרואין בבירור שכך מעשיהם להעביר על הדת בתשוקה גדולה כל כך, אלא שעושין הכל לאט לאט שלא להרגיז עליהם העולם בפעם אחת, אין סומכין על הנס שלא יגמרו ח"ו כל חפץ לבבם.
הגם כי מקוים אנחנו להשי"ת שלא יטוש ה' את עמו ולא יכבה נר ישראל בארץ ישראל, אבל לא הותר לנו לסמוך על דברים נסתרים אף בספק סכנת הגוף, ועוברים בזה על לאו דלא תשים דמים כמבואר לעיל, מכל שכן במה שנוגע לנפש ולקיום כל התורה כולה. ובתשובת ר' חיים כהן שבהגהות מרדכי (והובא בדרכי משה אה"ע סי' ע"ה ס"ק ו') שלתשובה זו הסכים גם המהרי"ט וכל הפוסקים, שכתב שם שאין ליסע לארץ ישראל כשיש סכנת דרכים, כתב אחר כך בלשונו שאפילו אם יעמוד ערבות מספיק מגוף וממון, ערבך ערבא צריך, עד כאן לשונו. ומכל שכן בזה שמי שאומר שהוא ערב בעד מלכות המינות מה יצמח ממעשיהם, ערבך ערבא צריך, ומי יוכל לקבל עליו אחריות כזה לייעץ ליכנס תחת אותה החללה של רשות שהוא על כל פנים חשש סכנה עצומה לדת תורה הקדושה.