ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קמז
קמז
אחר כותבי זאת התבוננתי בלשון הרמב"ם ז"ל בספר המצות (מצות עשה מצוה ז') בהמצוה דבשמו תשבע (דברים ו, יג), וזה לשונו שם באמצע הדברים, ועל זה הצד תשבע אומתינו בשם משה רבינו מה נכבד שמו, כאילו הנשבע נשבע באדון או במי ששלחו, וכל עת שלא יכוון הנשבע זה ונשבע באחד הנבראים להאמינו שיש לאותו הדבר אמתת עצם עד שישבע בו, כבר עבר ושתף דבר אחר עם שם שמים, אשר בא הפירוש כל המשתף שם שמים עם דבר אחר נעקר מן העולם וכו' יעיי"ש. ומבואר בזה שאף במשה רבינו אם נותנים לו אמיתות עצם לא בכוונה זו שהשי"ת שלחו, הוי בכלל משתף שם שמים ודבר אחר שנעקר מן העולם, והוי זה עבודה זרה רחמנא ליצלן, והיא ראיה גדולה להנ"ל שבית המקדש וארץ ישראל אם אינם בכוונה זו בשביל שהקב"ה צוה עליהם אם נותנים להם עצמאות מבלעדי השי"ת הוי זה עבודה זרה רחמנא ליצלן. וככה הוא עכשיו שכל כתות הציונים כופרים לגמרי בהשי"ת ובתורה הק', ואין להם אלא ארץ ישראל, אם כן נותנים עצמאות לארץ ישראל בלי מורא מהשי"ת עושין בזה עבודה זרה, כי כל עצמאות שהוא מבלעדי השי"ת הוי עבודה זרה רחמנא ליצלן כנזכר לעיל. והדתיים הנגררים אחר הציונים למלאות את דבריהם בענין ארץ ישראל, נותנים להם רב חיזוק ואומץ במה שמעמידים צלם בהיכל ה', אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה. והכי קראו שם היום המר והנמהר שקרה האסון הנורא לישראל שהוקמה מלכות המינות בארץ ישראל זה שמו אשר קראו ליום אידם יום העצמאות, כי כל ענין העצמאות הוא מינות רחמנא ליצלן, שאין שום עצמאות בעולם אלא השי"ת לבדו הוא ולא אחר.