ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קמב
קמב
ומבואר בגמ' (פסחים מט:), גדולה השנאה ששונאים עמי הארץ לתלמידי חכמים, יותר מהשנאה ששונאים עכו"ם לישראל. ותניא עוד שם, אמר רבי אליעזר, אלמלא אנו צריכים להם למשא ומתן, היו הורגין אותנו. ומבואר במגן אברהם (הלכות ברכת המזון סי' קצ"ט סק"ב), לענין מה שאמרו דאין מזמנין על עם הארץ, דפשוט דמי שהוא רשע בפרהסיא ועובר עבירות, דאין מזמנין עליו. דלא גרע מעם הארץ בזמן התלמוד. ומכל שכן באלה שמוחזקין להעביר על הדת, ושנאוי אצלם דת תורה הקדושה בתכלית השנאה. וכמו שהעיד אחד מהגדולים והמיוחדים שבהם בחיבור הטמא זה כבר, שאם ישיגו מדינה ומלוכה, ח"ו יאבדו את הדת עד מהרה. ונודע כי הראש והראשון האבי אבות הטומאה שהמציא את רעיון הציוני בשנת תרנ"ו, כתב בעצמו בחיבורו הטמא כי רצונו היה להמיר ח"ו את כל ישראל, ולא יזכר שם ישראל עוד. אבל אך זה הצלת אחינו בני ישראל שבארץ ישראל, מה שיש גם בחו"ל שומרי תורה ומצות, לכן כסופא להו מילתא לכלות שם הכל בפעם אחת. גם מורא עולה על ראשם כמובן, ואין ספק שבמחשבה זו עוסקים תמיד, כמו שהבאתי לעיל מדברי הגמ'. וגם זה אחד מהטעמים מה שאותה מלכות הרשעה, היא מלכות המינות שבארץ ישראל, הלוחמים עם התורה הק' והאמונה בהשי"ת, עושים כל מיני השתדלות בכל אופן ואופן שיבואו כל ישראל לארץ ישראל, ולא יהיה כלום בחו"ל. כי חושבים שאז יהיה כל ישראל תחת ידם, ויעשו כל מה שבלבם חפץ ח"ו בעקירת דת תורה הק' והאמונה.
והגם שגם עכשיו העבירו על הדת אלפי אלפים נפשות מישראל, ואין לך יום שאינו מרובה מחבירו בגזירות ופעולות הנוגעים לעקירת דת תורה הק', מכל מקום עדיין יש מציאות באיזהו מקומן בעיירות לשמור את הדת, אם עומדין בנסיונות הקשים. כי נמנעין לעשות הכל בכל המקומות כחפץ לבבם בפעם אחת עד גמירא ח"ו. אבל אי אפשר לידע מה יולד יום, והרשעים כים נגרש לא יוכלו השקט, אלא שיש להם קצת מתינות באיזה מקומות מטעם הנ"ל.
והצבועים אומרים, שאם כל ישראל שומרי תורה ומצות יהיו בארץ ישראל, יוכלו יותר ללחום נגד הציונים. והבל יפצה פיהם, ומאויבי תחכמני. שאנחנו רואים שהציונים זה צעקתם כל היום שיבואו הכל לארץ ישראל, ועושים כל מיני תחבולות וכפיות בכל מקום שידם מגעת להמשיך הכל לארץ ישראל, וחשוב בעיניהם כעל כל הון מי שצועק בלבוש של תורה ויראת שמים שכל היראים יבואו לארץ ישראל לשם שמים ללחום עם הציונים. והיטב חרה להם על אותן שאינם אומרין כן. והיעלה על הדעת שהלוחמים נגד השי"ת ותורה הק' יתאוו כל כך ויעשו פעולות נמרצות להביא להם עוד לוחמים אחרים כנגדם שיתוספו גם המה על שונאיהם, כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, ומי שמע כזאת שלוחמים יתנו חיזוק ותוספות כח להרבות הלוחמים כנגדם, ומי פתי יאמין לדברים כאלה. אבל הדבר ברור שבזה לבם בריא להם כאולם, שאם יבואו כל יראי ה' תחת ממשלתם ורשותם, לא יפחדו מאומה. כי מלבד שבעונותינו הרבים עכשיו בעיקבא דמשיחא כח החפשים מרובה במנין ובכח ובממון בכל אופן ואופן בתכלית הריבוי נגד כל יראי ה' שבעולם, גם יש להם תחבולות שונות ואופנים שונים בנסיונות קשות ומרים, לתפוס ברשתם את כל מי שהוא תחת ממשלתם ורשותם, ואז יגלו כל פרצופיהם הטמא רחמנא ליצלן כי נורא הוא.
והבאתי במאמר ג' שבועות דברי האלשיך הק' שהאריך בפירושו בפסוקי משלי, שאמר (משלי א, י) אם יפתוך חטאים אל תאבה, שאין צריך לומר אם יפתוך חטאים לעשות עבירה שלא יעשה, דהלא כבר מצווה ועומד על זה מהתורה הק'. אלא הכוונה, שאם יפתוך חטאים אף לדבר מצוה לשם שמים, כיון שהפיתוי הוא מחטאים, אל תאבה ואל תשמע להם, אי אך פורשים רשת לרגלי השומע להם. והאריך בזה בכמה פסוקים כאשר העתקתי במאמר הנ"ל.
וזהו מלבד שכבר נעשה בעצם חק לציונות להמשיך כל לבבות בני ישראל אחיהם בטענה זו שהכל צריכים לבוא לארץ ישראל, וזה כל מגמתם וחילם כל הימים אלה מעת שהתחילו בעונותינו הרבים להתפשט בישראל, רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיה בטענה זו המסמית את העינים. והדתיים הצבועים הנגררים אחר הציונים ממלאים רצונם של הציונים בשלימות, ליתן קריאות גלויות במכתבי העתים כאילו היה זה דעת תורה ממש ככתבם וכלשונם של הציונים שהכל צריכים לבוא לארץ ישראל, ואין עושים שום הפרש, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה בדברי הציונים.