ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קמ
קמ
ובהכרזת הכנסיה הגדולה הרביעית של האגודה שהתקיימה בארץ ישראל, שם כתוב לאמר ונדפס בכל מכתבי העתים אשר הכנסיה הגדולה פונה אל היהודים בכל תפוצות ישראל לעלות לארץ הקודש ולהתיישב בה, כי כאן הוא פלטין של מלך. ותמה אני היאך פלטה קולמוסם דיבורים כאלו, דמלבד שכבר נתבאר שהדיבורים האלו בעצמם שהיהודים מכל תפוצות ישראל יתיישבו בארץ ישראל הם דברי מינות ואפיקורסות, שהוא נגד גזירת הגלות מהקב"ה עד זמן הגאולה, שמבואר בקראי ובדברי חכמינו ז"ל בכמה מקומות, וזה קיומו של עולם ומציל מן הכליה ומהגיהנם, ועוד טעמים נשגבים כאשר הארכתי למעלה, וזהו לשון האפיקורסים שאינם מאמינים במה שמבואר בקראי ובכל דבר חכמינו ז"ל, שהגלות והגאולה הוא ביד הקב"ה.
גם האיך כתבו סתם קריאה גלויה לכל תפוצות ישראל שהכל יבואו לארץ ישראל בלי שום תנאי והפרש בין גברא לגברא, הלא אך שומרי תורה ומצות מותרים לבוא לארץ ישראל, וכבר כתבו העקידה והאלשיך על הכתוב (ויקרא כו, מב) והארץ אזכור שאך זה היתה סיבת הגלות שלא היתה אפשרות לוותר על עלבון הארץ עבור העבירות שנעשו בארץ, ואם כן בהבאת בעלי עבירות לארץ ישראל מעכבין את הגאולה ח"ו. גם החרדים (מאמר מצות התלויות בא"י) והשלה"ק (שער האותיות אות ק') שבאו להפליג במצות ישוב הארץ, ולא כתבו שמכל העולם יתיישבו בארץ ישראל, שזהו נגד רצון הבורא ב"ה כנזכר לעיל (מ), אלא כתבו להפליג במעלת הזוכה לעבוד השי"ת בארץ ישראל ולהרבות התשוקה לבות בני ישראל לארץ ישראל, והיה אז רוב ישראל כשרים כמו שכתב הפני יהושע ושאר פוסקים. גם לא היה אז אותו יצר הרע של טומאת הציונות להרבות קלי הדעת בארץ ישראל, ואף על פי כן היו נזהרים לכתוב תנאי זה שאין לישב בארץ ישראל אלא יראי ה' באמת וקלי הדעת שאין בהם יראת שמים יהיו מושלכים מן הארץ שמטמאים את הארץ, וקל וחומר בזמנינו זה שמיעוטא דמיעוטא המה השומרי תורה ומצות בכל תפוצות ישראל, ורובא דרובא בעונותינו הרבים נבערין באש הציונות, האיך אפשר לכתוב קריאה גלויה לכל תפוצות ישראל בלי שום תנאי שהכל יבואו לארץ ממש ככתבם וכלשונם של הציונים. ואי אפשר לומר שסמכו דממילא משמע שאין כוונתם אלא ליראי ה', הלא גם בזמן החרדים והשל"ה הק' לא סמכו, דממילא משמע כן, ומכל שכן דבזמנינו אין זה סמיכה ותי' כלל, הלא רובא דרובא אינם בגדר מצות ישוב ארץ ישראל כלל.
ומה שכתבו הטעם שהכל יבואו לארץ ישראל בשביל שהוא פלטין של מלך, זה מעשה לסתור. דאדרבה, בשביל שהוא פלטין של מלך, אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק ואפר, בגדים הצואים מהעונות המכעיסים את מלך מלכו של עולם ב"ה. ובתשובת מהר"ם שבכלבו (סימן קכ"ז), וכן החרדים והשל"ה הקדוש כתבו אותו הטעם, שהוא בהיכל המלך, שבשביל זה צריך להיות ירא וחרד מאוד כל הבא לארץ ישראל, לא בהיפך. וכדי בזיון וקצף אם פלטין של מלך הפקר ואין צריך בדיקה מי ומי הראוי לבוא בפלטין של מלך. וכעין זה אמרו חכמינו ז"ל (ספרי זוטא יח ד) במצות עשה דשמירה במקדש במתק לשונם, אינו דומה פלטרין של מלך שיש עליו שומרים לפלטרין שאין לו שומרים, והובא לשון זה ברמב"ם (בית הבחירה פ"ח ה"א) וברמב"ן (בהקדמתו לספר במדבר), ובספר החינוך להר"א (מצוה שפ"ח). אבל בעונותינו הרבים מביאים את העולים שמה לפלטין של מלך אביון, המה האפיקורסים העניים מכל תורה ומצות וכופרים הכל, ומסלקין את השכינה הקדושה מרשותם.
והאחרון הכביד, שהלא הכל יודעין שריבי רבבות נפשות טהורות נשרפו במוקד הציונות על ידי טענה זו שהכל צריכין לבוא לארץ ישראל, ואלו היו נמנעין לבוא עם הציונים לארץ ישראל, היו נשארים בשמירת התורה והמצות וביראת ה', אלא שהעולים האומללים אינם מבינים ואינם יודעים לשית עצות בנפשם, ונמשכין אחר הקולות של ארץ ישראל, ועל ידי זה נופלים לבורות נשברות של רשת המינות שביד הציונים. ואם כן בהכרזה גלויה כזו נותנים יד לפושעים להראות אף להנמנעים לילך עם הציונים, שזה פסק ברור ומפורש מאסיפת כל גדולי עולם לילך לארץ ישראל, ונתבלבלו המוחות ומתגבר כח הס"מ ר"ל. ואיך לא הזכירו על כל פנים ברמז שלא לילך אלא אם יש לו על כל פנים דירה בין היראים, וחלילה לילך עם הציונים שנופל ברשתם. ואם היו יראים לכתוב זאת מאימת הציונים חבריהם שלוקחים מהם כבוד וממון וכפופים תחת ידם, על כל פנים היה להם לשתוק ולא לכתוב מזה מאומה. והלא רובא דרובא מהנוסעים אין להם אפשרות ליסע כי אם על ידי הציונים, שהכל בידם ההוצאות והפרנסות והדירות, והאיך הפקירו את עצמם ליטול עליהם אחריות נפשות כל כך ולא חשו למכשול גדול כזה.
ובמדרש רבה (קהלת פ"א סי' ה') זה לשונו, חנינא בן אחי רבי יהושע אזל להדין כפר נחום ועבדין ליה מינאי מלה ועלון יתיה רכיב חמרא בשבתא אזל לגביה רבי יהושע חביביה ויהב עלוי משח ואיתסי. אמר ליה כיון דאיתער בך חמרא דההוא רשיעא, לית את יכיל שרי בארעא דישראל, נחית ליה מן תמן לבבל ודמך תמן בשלמיה, עכ"ל. ומבואר בזה, כיון דאיתער ביה חמורו של הרשע, אף שבא אח"כ לגביה דרבי יהושע חביביה שהיה בכחו להגן עליו ברוחניות ובגשמיות, מכל מקום לא הועיל, כיון שבא לארץ ישראל בחמורו של אותו רשע, ולא מצא לו תקנה אלא לצאת מן הארץ. וככה עשה ונפטר בבבל בשלום. וקל וחומר לאותן שבאים לארץ ישראל בהנהלת הציונים ונופל ברשתם רחמנא ליצלן ועוקרין מהם כל האמונה והתורה הקדושה, אוי להם ולנפשותם של כל אלו המסייעים לזה להחניף את הציונים, גדול עונם מנשוא עד לב השמים. והשי"ת ירחם על עמו ועל ארצו במהרה בימינו אמן.
ויודע אני שהיה בתוך אותה הכנסיה גם רבנים תלמידי חכמים ויראי ה' שכואב להם ענין זה, גם יש מהרבנים שהיו שמה ואומרים על זה שהוא מינות. אבל הרבנים הנאספים אינם יכולים לעשות מאומה, כי הכל הוא ביד המנהלים כחומר ביד היוצר. וכבר הבאתי במאמר שלש שבועות (קמ"ג) מכתבו של הגאון רבי חיים עוזר מווילנא זלה"ה שכתב וזה לשונו, והעיקר כאשר למדתי מפי הנסיון במדינתינו המרובה באוכלוסי ישראל, ורבים גדולים ויראים, שכל הפעולות באגודת הרבנים נעשית על ידי איזה מזכיר ופקיד, ואינם מתחשבים כלל עם ראשי המועצות, וכמה פעמים עושים בם בניגוד לדעתם והשפעתם, ועושים רק מה שלבם חפץ, יעיי"ש מה שהתנגד על ידי זה לייסד מוסד עולמי. ועל דרך זה המה עניני האגודה, ואין רצוני לפרט על הנייר פרטי תהלוכות הענינים.