ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קכט

קכט

וכעת האיר ה' את עיני שאפשר לפרש דבריו גם עפ"י פשוטן בכל עת ובכל זמן עפ"י מ"ש בספה"ק צמח ה' לצבי פ' ראה עה"כ אבד תאבדון וגו' וז"ל הק' עד"ש בס' ש"ך על התורה בשם ר' בחיי וז"ל: ובזה תבין איך מקום השכינה וכו' שהיה כהן גדול נכנס פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושין ואחר כמה תפלות שהיו ישראל מתפללין עליו איך עתה היא בית תורפה של ישמעאלים בית ע"ז שלהם אלא שנתקפלה ירשולים וגבה עליה קליפה של שאר ארצות ואשפר שבקיפול ארצות באה שם רצועה מארם עד שבנו שם בית הע"ז והם חושבים שבנו בינרושלים והם מכזבים וכו' וידוע מה שדרשו רז"ל הנותן מטר על פני הארץ זה ארץ ישראל ושולח מים על פני חוצות זו שאר ארצות היוצא מזה ארץ נקרא א"י וחוצות נקרא חו"ל וזה פי' הפסוק שכבו לארץ חוצות ר"ל שהחוצות שוכבים על א"י וזהו בודאי אחר שיתרחב ירושלים וכו' בודאי הרצועה מארם והחוצות השוכרים על א"י יאבדו ממקום כי אין זה מקומם רק שהגוים העובדים שם ע"ז המשיכו לשם רצועה מארץ העמים הטמא וארץ ישראל מתקפלת תחתיו, ולכן ארז"ל אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם כי ההרים שהם באמת א"י אין מקבלין על עצמם שום ע"ז כי הם קדושים ואין ההרים אלו אלהיהם שבודאי נתקפלו בעת נטעו שם אשירה וע"ז רק ע"ז על ארץ חוצות שהמשיכו לשם. וזהו אבד תאבדון ר"ל מה שכבר נאבד דהיינו הרצועה בישא הנ"ל שנאבדת מארצם הטמא ובאתה לכאן תאבדוןאותה לגמרי מכאן ומכל מקום, ומפרש את כל המקומות וגו' ר"ל דמקומות האלו שבאו לכאן ע"י שעבדו הגוים את אלהיהם בכאן וקדושת א"י לא רצתה לסבול הטומאה ובאו המקומות מארצם הטמא לכאן וכו' שנתקפלה הארץ תחתיהם ורצועה בישא מארץ העמים נמשך עליה וכו' עכ"ל הק' יעיי"ש שהאריך עוד. ובהג"ה שם הביא עוד מדברי רש"י ירמי' ד' בפסוק קראיתי ההרים והנה רועשים וכל הגבעות התקלקלו ופירש"י ז"ל וז"ל: התקלקלו נתקו ונזרקו מקומם כמו קלקל בחצים.

והנה בודאי שאין הפי' שבעת שבאו לטמא את הארץ נבקע האדמה לעיניהם ונזרק העפר מתחתם וראו הכל את האדמה ועפר ארץ העמים שבא לשם, שאלו היה כן היה בטל הבחירה כי מי לא יירא ויפחד לחטוא שמה בראותו את כל אלה, וכעין זה מה שאמרו חכז"ל בחולין דף צ"א והובא ברש"י ז"ל פ' ויצא עה"כ הארץ אשר אתה שוכב עליה מלמד שקפלה הקב"ה מכל א"י והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו. ובמד"ר שם הלשון קפלה כפנקס ונתנה תחת ראשו כאיניש דאמר מן תחות רישך דידך, ופי' שם במתנת כהונה כלומר שיעור מה שתחת ראשך ומה שמונח תחתיו ובודאי שאין הפי' שהקב"ה נטל כל אדמת א"י עפרה וגושה של ת' מאות פרסה על ת' מאות פרסה והניח כ"ז תחת ראשו של יעקב אבינו, גם לא ראו כל הז' אומות תושבי א"י שניזוז כל עפר הארץ ממקומו ובא עפר אחר תחתיו ולא מצינו נס כזה בשוםמקום. וכן במ"ש רש"י ז"ל ריש פ' ויצא שמה שאמרו בגמ' שהיה אז ליעקב אבינו קפיצת הדרך הפי' שנעקר הר המוריה ובא אליו ובודאי לא ראו התושבים בעינים הגשמיים את עקירת הר המוריה. וכן מה שהוא בזוה"ק ובכתבי האר"י במה שהקריבו ישראל קרבנות במדבר ואף דאסור שחיטת קדשים בחוץ והוא איסור כרת, אלא שא"י ומקום המקדש היה אז במקום שחנו ישראל במדבר. ובערבי נחל פ' שלח פי' בזה מה שאמרו בגמרא שכיון דכתיב עפ"י ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו הוי כסותר על מנת לבנות במקומו דאף שנסעו למקום אחר מ"מ כיון שהלך עמם א"י היה הכל במקום אחד והאריך שם בענין המרגלים שהיה צריך להבין שלא היה אז בא"י קדושת הארץ כי היה הכל במדבר מקום חנייתן של ישראל. ובשל"ה הק' פרשת ויחי כתב הטעם שהביאו את יעקב אבינו ע"ה אחר הסתלקותו לארץ ישראל אף שעפ"י הזוה"ק אסור להביא לא"י מי שנסתלק בחו"ל אלא שהמקום שנסתלק יעקב אבינו ה' א"י שבא אליו למצרים, והרבה ענינים כאלו מצינו בדברי חכז"ל ובספרי קדושים, ובודאי שסתם בני אדם אין מכירים זה אלא השרידים אשר ה' קורא.

ובפסוק בס' יהושע י"א ט"ז חשב שם ארץ גשן בין ערי א"י וכתב שם הרד"ק וז"ל אין זה גשן של מצרים, ובדרש אומר כי היה גשן של ארץ מצרים והיא נבלעת בתוך ערי ישראל כמו שאומר ויעל לקראת אביו גשנה מלמד שהוא בעליה כלפי א"י ובזכות שהלך יהודה בשליחות אביו להורות לפניו זכה שיהיה חלקו ארץ גשן שהיא טובה, עכ"ל. וכתב ע"ז בש"ך עה"ת פ' ויגש עה"כ ואת יהודה שלח וגו' שנשתלחה רצועה מא"י לגשן ואותה רצועה היתה נעלמת שלא היתה נודעת אלא ליעקב ולבניו ויעקב אבינו ע"ה לא נכנס באויר חו"ל אלא היתה הרצועה של א"י מתקפלת והולכת לפניו והוא בתוכה, וכן כשהוליכוהו לאחר מיתה היתה מתקפלת והולכת עמו עכ"ד יעיי"ש שהאריך והעתקתי בקצרה, וצריך להבין האיך אפשר המציאות שיתחלפו המקומות מא"י לחו"ל ומחו"ל לא"י, ואין רואה זה שום אדם אלא הצדיקים הקדושים היודעים ומבינים.

אבל הענין הוא ע"ד שכתב השלה"ק בעשרה מאמרות מאמר השני ד' מ"ד על תמיהת הבעל עקידה בשבועת מ"ת דהאיך יכלו להוריש שבועה לבניהם שאף שאמרו חכז"ל שהנשמות של כל הדורות היו שם ונשבעו בעצמם מ"מ כיון שלא היו הגופים שם והמצות הם חובת הגוף האיך חלה השבועה עליהם, ואף בגר קטן אמרו ז"ל אםהגדיל יכול למחות, ומכל שכן כשלא היה שם כלל. והשיב ע"ז השלה"ק דכמו שהיו שם הנשמות של כל הדורות כך היה שם המרכז והפנימיות של כל הגופים, והאריך לבאר ענין זה יעיי"ש ותמצית הדברים שאף שלא היו שמה הגופים בעצמם אבל כיון שהיה שם המרכז והפנימיות שזהו השורש והעיקר של כל קיום הגוף דינו כאלו היו הגופים בעצמם שם וחלה השבועה ע"י שהיה רוחניות הגופים שמה יעיי"ש באריכות דבריו. וכעין זה כל אלו המימרות שנתקפלה א"י ובאה במקומה אדמה טמאה הכל סובב על מרכז הפנימי של האדמה שזהו יסודו שורשו ועיקרו של האדמה. אבל אין זה דבר הנראה לסתם בני אדם אלא אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה והצדיקים האמיתיים המרגישים בין טומאה לטהרה מרגישים באיזה מקום הם עומדים, אבל שאר בני אדם טח עיניהם מראות את כל אלה.