ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קכה
קכה
והאוה"ח הק' פ' קדושים עה"כ וכי תבואו אל הארץ כתב וז"ל עוד ירמוז באומרו וכי תבואו אל הארץ שלא תהיה הכוונה לתיאבון המורגשות אלא תהיה כוונת הביאה אל הארץ לחיבוב ולחשק הארץ הקדושה אשר בחר ה' בה הר ה' שמה ואמר כי אין כוונת דיבור זה להחליט המניעה מהשתדל בישוב הארץ אלא ונטעתם וגו' הא למדת שמה שהתנה במאמר אל הארץ הוא בבחינת תכלית המשחבה שתהיה במושכלות לא להנאת הגוף עכ"'ל. ומבואר בזה שהזהיר הכ' על המשתדלים בישוב הארץ שלא יהיה להנאת הגוף אלא לשם ה'.
ובזה אפשר להבין דברי חכז"ל במד"ר בפתיחה למדרש איכה סי' ב' וז"ל רבי הוי משלח לרב אסי ולרב אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל והוון עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא והוון מייתי להון ריש מטרתא וסנטרא והוון אמרין להון אלין נטורי קרתא אלין חרובי קרתא אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא א"ל אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר והגית בו יומם ולילה וכן הוא אומר אם ה' לא יבנה בית וגו'. ואינו מובן לכארה דאף שודאי ריש מטרתא וסנטרא שהם שומרי השדות והעיר אינם בכלל נטורי קרתא כ"א המרביצין תורה וטהרה בארץ ישראל אבל למה קראו אותם חרובי קרתא ואיזה חורבן הם עושים הלא הכתוב צוח והיה אם שמוע וגו' ואספת דגנך, ול"מ לדעת ר' ישמעאל בברכות דף ל"ה שלמד מקרא זה הנהג בהן מנהג דרך ארץ א"כ אמר הכתוב בפירוש לעשות בשדות וצורכי העיר בארץ ישראל ומסיק שם בגמרא הרבה עשו כר"י ועלתה בידם כרשב"י ולא עלתה בידם, אלא אפילו לדעת רשב"י דכשעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים נתקשו בזה התוס' דהלא רא דואספת דגנך מיירי בעושין רצונו של מקום כמו שאמרו בגמרא. וביותר קשה שהרי הקרא דואספת דגנך סובב על התחלת הפרשה שהתחיל לומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' לאהבה את ה' אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם ותי' בתוס' דמיירי ודאי שעושין רצונו אבל אין עושין רצונו כ"כ דאינם צדיקים גמורים. גם תי' השני בתוס' הוא כעין זה ואין להאריך ועיי"ש במהרש"א, וא"כ גם העוסקים בשדות וצרכי העיר יכולין להיות צדיקים אלא שאינם צדיקים גמורים כ"כ כמו העוסקם בתורה יומם ולילה לשם ה', ועכ"פ אינם בזה מחרובי קרתא, ולכאורה היה די להם לחכמים לומר עליהם שאינם מנטורי קרתא ומדוע הוסיפו עליהם באומרם שהם חרובי קרתא וטעמא בעי.
ולפי הנ"ל אפשר להבין דכיון דבארץ ישראל צריך להיות הכל לשמה א"כ גם מה שאמרה התוה"ק ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ אין זה אלא בכוונה מכוונת לשם ה' ותורתו הקדושה לא לשם גופניות וכשעושים בכוונה זו יודעים המה שהעוסקים בתורה הן המה השומרים בעיר כי העוסקים בשדות אינם אלא משמשים לעוסקי תורה ואך כשעושים שלא לשמה אלא לשם גופניות יוכלו לחשבו כי המה העיקר לא זולת ולכן כשראו חז"ל שמנהיגי העיר לא עלה על דעתם שהעוסקים בתורה שומרים את העיר אלא שומרי השדות ראו בזה שהעמידו שומרי השדות בכונה גופניות ולא לשם החזקת תורה וטהרה לשם ה' וזה אסור בא"י ואינו לרצון לפני השי"ת וממילא מביא חורבנות וביטול תורה ויראה וכדומה. וכבר הבאתי מ"ש הרמ"ע בפ"מ על האדרא אמרו מושל מקשיב וגו' כל משרתיו רשעים שהיא בשביל שהכל נגררין אחר הממשלה כטוב כחוטא נעשין כמותם וא"כ אם המנהיגים העמידו שומרי השדות והעיר עדעת כן נגררין אחריהם בכונה זו ולכן זה שמם על קראו להם חרובי קרתא. ותמצית העולה מכל הנ"ל שא"י צריך להיות דייקא לשמה לא זולת.